"ויהי דבר ה'" (כפי הנראה נבואה זו והיא השלמת הנבואה שהיתה בשנה העשירית שאז נבא לו כל חורבנות של מצרים והסמיך וכתב הנבואה של שנת הכ"ז להודיע סוף מפלתם, וחזר וסדר יתר הנבואה שדבר בעשירית. דהא אח"כ סדר הנבואות שבשנת י"א וי"ב) חזר וסדר איכות מפלתם בפרטות יותר ובסגנון אחר, כי נבואה הנשנית והנשלשת מחוייבת לבא בהכרח:
"כי קרוב יום" שתחרב תכף אחר חורבן הבית, אבל "קרוב יום לה'", היום השני שהוא בכ"ז לנבוכדנצר הגם שאינו קרוב, הוא קרוב לה'. היום הראשון שאמר כי קרוב יום יהיה "יום ענן", והיום השני שאמר וקרוב יום לה' "יהיה עת גוים", כי אז יפלו כל הגוים שהיו בברית עם מצרים, ומפרש.
"ביום ההוא" ולא לבד שישברו עוזריה שהיו אתה במלחמה, ולא לבד שישברו האומות שבצד מגדל סונה, כי תיכף "ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני" שיהיה זה ע"י השגחתי, "להחריד את כוש" שהיה בצד האחר (כמ"ש ממגדל סונה ועד גבול כוש) ויחריד אותם בתוך מדינתם "שהיו בטוחים",
א) מצד שהאויב רחוק מהם,
ב) מצד שהוא דרך ים (כמ"ש היו ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש), "להחריד את כוש שהיה בטח ובהם יהיה חלחלה כיום מצרים, כי הנה" החלחלה "באה" בארצם, לא שמועה למרחוק ועל העתיד:
ביאור המילות
"בצים". הם אניות גדולות, אניות מלחמה, כמו וצי אדיר לא יעברנו (ישעיה ל"ג):
"כה אמר ה'" עתה באר איך יכרית המון מצרים ורוב העם שבה שזה יהיה ע"י ה' "ביד נבוכדנצר", כי לעומת מ"ש בכוש שיהיה ע"י מלאכים ורק להחריד את כוש, ורק חלחלה יהיה בהם כי לא ישחית כל ארץ כוש, אבל המון מצרים ישבית ביד נבוכדנצר בעצמו, וכן יביא עמו עריצי גוים לשחת הארץ לא להחריד לבד:
"הוא ועמו אתו" שהם "עריצי גוים", גבורים עזים וקשים הם "מובאים" ע"י השגחתי (שזה גדר הפועל שלא נזכר שם פועלו) על תכלית "לשחת" הארץ בדרך השחתה, "ויריקו חרבותם" מתערה "וימלאו את הארץ חלל":
"(עתה" באר מן היאורים) "שיתן אותם חרבה כי ימכור את הארץ ביד רעים" והם לא ישמרו לתקן את היאורים, שהם החפירות שהיו מן היאור הגדול שבאמצע הארץ להוביל המים לכל חלקי המדינה ויהיה חרבה כי הארץ תמכר להם, "וזרים ישומו את הארץ" במקום שיש עדיין ישוב, וזה יהיה ע"י גזירת ה':
"(עתה" באר מן האלילים) שעיקר עבודתם היה בנוף (מעמפוס) ישבית אותם משם, וכן "לא יהיה נשיא מארץ מצרים" שהוא היה ראש האלילים, "נתתי יראה" ע"י כן יפול יראה בלבם וחרד ופחד מפני תנופת יד ה' אשר הוא מניף על כל:
"ואחרי" שישובו להקשות ערפם ע"י מבצר סין וע"י שגם נא היה מבצר והים סבב אותה (כמ"ש התיטבי מנא אמון היושבת ביאורים מים לה סביב אשר חיל ימים חומתה) ואז "יתן אש במצרים, עד שתחיל סין" כיולדה בעת תחיל על המשבר להוציא הולד ויבקע הקרום ויפתח ויצא הנולד, שזה משל להבקעת המצור וז"ש "ונא תהיה להבקע" מן החיל הזה תבקע בטן היולדה, "ונף צרי יומם" הם ישנאו את היום כי יאהבו את הלילה שאז ימצאו סתר באופל מן האויב, ואז.
"עד" שתגיע המלחמה לתחפנחס, ששם היה בית פרעה, ושם טמן ירמיהו אבנים במלט במלבן אשר בפתח בית פרעה כמ"ש (בירמיהו מ"ג שם), לכן אמר כי "שם חשך היום", ממשיל שמן התחלת המלחמה התחיל היום לערוב עד הגיע לתחפנחס ששם חשך היום לגמרי, (ותפס לשון זה כי אז שבר מצבות בית שמש כמ"ש (בירמיה שם)) כי "שם שבר מוטות מצרים" שהיו מטילין עול ומוטות על שכניהם, "ונשבת גאון עוזה" שהיא גאון פרעה, עד "שהיא ענן יכסנה" כי יהרוג כולם ובנותיה בשבי תלכנה, ואז.
ביאור המילות
"חשך". בשי"ן שמאלית, כי החשך ישוב ויאיר, אמר שנפסק היום לגמרי:
"את זרוע פרעה", אומר כי בימי יהויכין ויהויקים "שברתי זרוע אחת של פרעה", כי בימי יהויכין לקח ממנו עד נהר פרת, שהוא זרוע אחת מארצו, והגם שפרעה רצה לחבש את השבר ולהתחזק שמה, לא חובש היטב, כי היד הנשברת כשרוצים לחבשה היטב, צריך לשום רפואות במקום השבר להוציא הדם הנצרר והנגלד, ואח"כ לשים חיתול מדברים רכים, ואח"כ לחבש ולכרוך היטב על החיתול בחזקה, אבל אם חובשים השבר בלא רפואה וחיתול לא תתחזק היד עוד למלאכה, וז"ש "הנה לא חבשה לתת רפאות" ר"ל לא חובשה באופן הצריך שישים תחלה רפואות ואח"כ "חיתול כדי לחבשה לחזקה" שישאר לה חוזק וכח "לתפוס בחרב", ור"ל שמה שרצה להתחזק שם על נהר פרת בימי יהויקים היה חיבוש בלתי טוב כי נשארה ידו רפויה וחסר כח לעמוד במלחמה:
ביאור המילות
"חבשה. חתול". החיבוש הוא הקשירה בחזקה (עי' ישעיה א' ו), והחיתול היא כריכה סביב בדברים רכים, והחתל לא חתלת (למעלה ט"ז):
"לכן כה אמר ה' הנני אל פרעה, ושברתי את זרעתיו", ע"יכ נשברו שתי הזרועות בין "הנשברת" שנשברה שנית בימי יהויקים וצדקיה שנלחם עמו על נהר פרת בצאתו מארצו, ובין הזרוע "החזקה" שהיא ארץ מצרים עצמה ששם היה עדיין בתוקף ועוז, ועי"כ יהיה הסוף "שאפילו החרב מידו והפצותי את מצרים" וכו':
"ומפרש" שזה יהיה בשני מלחמות שילחם עמו בארצו (כמ"ש למעלה במ"ש כי קרוב יום וקרוב יום לה') בפעם הראשון "אחזק זרועות מלך בבל, וישבר שני זרועות פרעה ונאק נאקת חלל" שיפלו מעמו חללים רבים,
ביאור המילות
(כד-כה) "וחזקתי, והחזקתי". חזק בבנין הכבד מורה על נתינת גבורה ואומץ, והחזיק בהפעיל משתתף עם תופש אוחז. ר"ל שלא יניחוהו עד יבא עליהם שנית:
"ובפעם" השני "והחזקתי זרועות מלך בבל" ואז "וזרועות פרעה תפלנה", לא כשובר שנשארה הזרוע ויכול לחבשה, רק שתפולנה מן היד ואין תקוה, ואז "ידעו כי אני ה' במה שאתן חרבי בידו, ונטה אותה על ארץ מצרים" בכלל הארץ, ואז "והפיצותי את מצרים" וכו' שאז יהיה גמר כליונם:
