", עתה מתחיל לפרש מ"ש אלוה מתימן יבא, שהוא מה שיהיה כשיבא עת הגאולה, שאז ינוסס נס להתנוסס בנסים ונפלאות למעלה מדרך הטבע, ומצייר התחלת הנפלאות מה שיאמר לאשר בחשך הגלו דהיינו שעשרת השבטים שהגלו מעבר לנהרי כוש ישובו לבצרון, כמ"ש מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי, ואז יתחיל און ושבר לבני כוש שהם סמוכים אל הנדחים האלה, ומשם יצאו עשרת השבטים להלחם עם אומת ישמעאל, כי דרך ארצות ישמעאל ישובו לארצם, ועל זה אמר "
", (שארץ הישמעאלים קורא ארץ מדין, כי ישמעאלים נקראים מדינים, כמ"ש ויעברו אנשים מדינים וימכרו את יוסף לישמעאלים וכו' והמדינים מכרו אותו, וכן
אמר על מדין כי ישמעאלים הם), היינו שירגזו ארצות בני ישמעאל כי במלחמות תנופה ילחמו בם:
פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ח-ט) "
הבנהרים", (המליץ יצייר פה נשגבות, בצד א' מצייר שבכ"מ מעברות ישראל יחרבו ימים ונהרות ויהיו לחרבה לעבור גאולים, וזה יצייר בפסוק ח' ט'. ובצד אחר מצייר ציור מתנגד לו, שבכ"מ מושבות הישמעאלים ישאו נהרות דכים והמים יעלו ויכסו הרים וישטפו הכל, וזה יצייר מפסוק יו"ד) אומר, "
הבנהרים חרה ה'", כי אז יבקעו הנהרים והימים ויהיו ליבשה כמ"ש והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים, ומצייר זה כאילו חרה אף ה' על הנהרים ושפך עברתו על הים שלכן יחרימם ויוביש מימיהם, ושיעור הכתוב "
וכי בנהרים חרה ה', אשר בעת תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה נהרות תבקע ארץ". (ומ"ש עריה תעור קשתך שבועות מטות אומר סלה הוא מאמר מוסגר) מציין הישועה כעצם מופשט חי, אשר היא (הישועה) תרכב על סוסי ה' ומרכבותיו ותבא במהירות להושיע את ישראל, ובעת שהישועה תרכב על רכב ה' ותלך לתשועת ישראל בעת ההיא "
נהרות תבקע ארץ". ר"ל אז הארץ תבקע את הנהרות לגזרים, ותעשה בם דרך לעבור גאולים, ומדי הזכיר חורבן מי הימים ונהרות שהיא הכנעת כח המים הזורמים ושוטפים, עלה ברוח המליץ הציור של הקשת שהוא אות הברית הניתן להכנעת יסוד המים שלא יעלה וישטוף את הארץ במי המבול. וכאילו יתגלה הקשת על המים ומפני קשת ה' אשר נתן לאות ברית ישובו המים ולא יזידון לכסות הארץ, שע"ז המליץ (במאמר מוסגר) "
עריה תעור קשתך". ר"ל הקשת של ה' שהוא יכניע את המים היא תתעורר להראות עריה, ר"ל ערומה ומגולה, והקשת יתגלה עת יזכור ה' את השבועה אשר נשבע, שאז יתראה הקשת שהוא אות ברית ושבועה כמ"ש והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה, עפ"ז ימליץ כי הקשת הזה שיתגלה על המים להחריבם, לא יבא להזכיר שבועת המבול וברית נח רק יזכיר שבועה אחרת, שהיא השבועה שנשבע ה' אל השבטים לפדותם באחרית הימים, שהיא דומה כשבועת המבול, כמ"ש כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך. וז"ש "
שבועות מטות אומר" שע"י הקשת יזכר האומר של שבועות מטות, השבועה שנשבע למטות ישראל ושבטיהם, (ומלת סלה בא לציין הוא מאמר מוסגר):
ביאור המילות
"אפך, עברתך". התבאר בכ"מ ששם עברה מורה שמתוך אפו על החוטא יעבור הגבול לקצוף על הכלל גם על מי שלא חטא, ויצייר שדרך הגאולים יהיה דרך הנהרות, כמ"ש והניף ידו על הנהר והכהו לשבעה נחלים, ועליו יחרה אפו שמעכב העוברים, ואגב ישלח עברתו גם בים שלא יעברו הגאולים שמה:
"תרכב". נסתר לנקבה, ומוסב על הישועה:
"
סוסיך מרכבתיך". חסר וא"ו, כמו שמש ירח:
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ביאור המילות
"עריה". מנל"ה ענין גילוי:
ותעור, מנחי העי"ן. ויל"פ מענין התעוררות שתתעורר להתגלות, או שהוא ג"כ מענין גילוי שבא ג"כ בנחי העי"ן, פשוטה ועורה (ישעיה ל"ב):
"
סלה". מלת סלה מורה על ההפסק, ובא להורות שהוא מאמר מוסגר שיצויין בטעם מפסיק
(כנ"ל פסוק ג'):
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ראוך", עתה בא הציור השני איך יתנשאו המים לעלות על ראשי ההרים ולשטוף את העולם לעשות נקמה בגוים, עד שיחרד יסוד העפר מיסוד המים הגובר עליו. וז"ש "
ראוך יחילו הרים" כי המים מתנשאים לעלות על הררי עד, "
זרם מים" אשר "
עבר נתן תהום קולו" עליו "
ונשא ידיהו לרום" לעלות אל ההרים ולכסותם, מציין שהתהום נותן קולו ופקודתו על זרם של מים העובר ושוטף, וע"י פקודת התהום ישא הזרם את ידיו אל הרום, כי המליצה תצייר כאילו התהום יתן קולו על המים כמ"ש תהום אל תהום קורא לקול צינוריך, וע"י קול התהום יתנשאו המים לעלות על ראשי ההרים וזה ציור מגביל נגד מ"ש שבמקום שיעברו ישראל תגבר הארץ על הנהרות ותחריבם, ובהפך במקום צוררי ישראל יגברו המים על הארץ:
ביאור המילות
"
רום ידיהו נשא". המליצה תשאיל ידים וכל איברי הגויה לעצמים בלתי בעלי איברים, כמו ינופף ידו הר בת ציון
(ישעיה י'), וגם ר"ל גדותי המים יתנשאו לרום, כמו יד הנהר, יד היאור, יד הירדן:
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שמש ירח עמד זבולה", מצייר עוד שבמלחמה זו שילחם עם אויבי ישראל לעתיד לבוא ביום קרב, יעמדו השמש והירח בזבולם כמו שעמדו בימי יהושע, ושגם אז יפלו אבני אלגביש כמו שנפלו על הכנענים, שעל זה אמר "
לאור חציך יהלכו", שה' ישלח חציו ויפיצם וברקים ויהומם, ומצייר שמה שיעמדו השמש והירח לא יהיה כדי שילכו לאורם כמו שהיה בימי יהושע שאמר שמש בגבעון דום עד יקום גוי אויביו, כי אז לא ילכו לאור השמש והירח רק לאור חציך יהלכו, והמליצה שאז לא יפעלו השמש והירח וצבא השמים במעגלותם, כי לה' המלחמה והכל יהיה מאתו בבלי אמצעי:
ביאור המילות
"עמד זבלה". בזבולה, וי"ל שזבול השמש עמד, שהמליצה תצייר זבול השמש וגלגלו שהוא סובב תמיד ומסבב השמש והירח עמו, ואז יעמוד הזבול מלהתגלגל, ותחדל תנועת השמש והירח:
"
לאור, לנוגה". כבר התבאר שהנוגה אינו האור העצמי רק האור הנאצל מן הדבר המאיר על דבר אחר, ויצייר כי החנית שהוא ביד ה' יספיק הנוגה שלו והאור החוזר ממנו להגיה אור, והחצים שהם מושלכים מידו ילכו לאורם בעצמם:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
בזעם תצעד ארץ", כי בצד זה לא תרכב ישועה על רכב ה' להושיע רק ה' בעצמו יצעד ארץ בזעם ובמדת הדין ובאף ידוש גוים:
ביאור המילות
"
בזעם, באף". הזעם משתתף עם השמות המורים על הקללה והעונש, מה אקב מה אזעם, יצעד ארץ עם זעמו וענשו, ויעניש באף את החוטאים:
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
יצאת", וזה יהיה בעת הגאולה בעת "
שיצאת לישע את עמך ולישע את משיחך" כי אז יתגלה המלך המשיח וילחם מלחמות ה' וה' יושיעהו, ואז "
מחצת ראש מבית רשע", אם רק תמחץ ראש של הרשע במחץ קטן, "
ערות יסוד עד צואר", המחץ הקטן הזה תעורר ותשרש את יסוד של גויתו שהוא הגלגולת והמוח עד הצואר, "
סלה" בזה נשלם החלק הב' של התפלה:
ביאור המילות
"מחצת". המחץ הוא הכאה קטנה:
"ערות". כמו ערו ערו עד היסוד בה, חומת בבל ערער תתערר, שהוא חורבן הדבר עד היסוד בה:
"
ויסוד". ר"ל המוח והגלגולת שהוא יסוד האדם ושרשו:
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
נקבת", (חלק ג') עתה ידבר על העתים שיעברו צרות רבות ורעות על ישראל, וישטפו על ראשם המים הזידונים, וזה היה במשך זמן הגלות בשני פנים,
- א) בעת שהתאספו העמים להשמיד ולהכרית שם ישראל והרגו אותם בכ"מ במיתות קשות וחמורות, והישמעאלים בעת קם נביאם שהתאספו כולם לבלע ולהשחית את ישראל בשמדות ואבדון
- ב) בעת שלא השמידו אותם בשמד כללי, ובכ"ז אכלו אותם בכל פה במסתרים ולקחו את רכושם וממונם, ועל זה אמר "נקבת", היינו בעת שדברת וגזרת, "במטיו ראש פרזיו", בעת שהעמים הטו מוטות כנפיהם וחיילותיהם, ר"ל בעת שהתפשטו ראשי פרזיו, היינו מספר גדודיו אשר התאספו מערי הפרזות ר"ל בעת שהתפשטו העמים המונים המונים שהתפשטו כל ההמונים מערי הפרזות ללכת על ירושלים ולכבוש את א"י, וכן בעת שהתפשטו גדודי הישמעאלים ללחום מלחמת אמונתם, ואז "נקבת יסערו להפיצני", ר"ל דברת הגזרה, שהגדודים האלה יסערו על ישראל להפיץ אותם ולגרשם מן הארץ ולאבדם, כי כן היה שבכל עת שהתאספו המונים רבים להלחם על אמונתם עשו הרג רב בישראל. או בעת שלא השמידו אותם בפרהסיא בכ"ז "עליצותם כמו לאכל עני במסתר", היה כל שמחתם אם יוכלו לאכול עני אחד מישראל במסתרים, שהגם שלא הרגו כולם בפרהסיא אכלו את העניים שלהם במסתרים, והרעו ליחידים וגזלו את ממונם:
ביאור המילות
"נקבת". ענינו דיבור מפורש וגזרה חרוצה, כמו אשר פי ה' יקבנו, ואקב נוהו פתאום, במטיו, שרשו נטה. והב' ב' הזמן, כמו בהטותו, שמצאנו לשון נטה על פרישת המחנה, והיה מוטות כנפיו (ישעיה ח'):
"וראש". מציין המספר כמו עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה:
"פרזיו". היינו חיילותיו המתקבצים מערי הפרזות:
"
כמו", ר"ל שתגדל שמחתם כפי מה שיוכלו לאכול את העני:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
דרכת", אז בעת "
שדרכת בים סוסיך", ולא יבקע הים מלפניך כמו בימי קדם רק בהפך "
חמר מים רבים", שהמים יהמו יחמרו, והים ירעש ויגעש, שזה מליצה עת יתנשאו המים הזידונים בפקודת ה' ולא יכנעו מפחד ה', רק בהפך ירעשו המים להטביע את ישראל בשאון דכים, וזה ממליץ ג"כ על העת שיתקבצו העמים במלחמת גוג ומגוג כמים רבים כבירים ולא ינוחו מזעפם רק יהמו יחמרו מימיו לבלע ולהשחית את ישראל:
ביאור המילות
"
חמר". כמו יהמו יחמרו מימיו, שהמים מעלים רתיחות, או שיגרשו חומר וטיט, או הענין חמרים חמרים שהמים מתקבצים ועולים בגובה:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שמעתי" שיעור הכתוב "
שמעתי ותרגז בטני יבא רקב בעצמי ותחתי ארגז לקול צללו שפתי אשר אנוח ליום צרה", ר"ל כי ישראל יהיה קבלה בידיהם שא"א שיגאלו רק מתוך צרות גדולות ורעות שהם חבלי משיח שידמו כחבלי יולדה, שכל שיגדלו החבלים כן תגדל התקוה כי התשועה קרובה שיולד הולד, וכמ"ש כמו הרה תקרב ללדת תחיל תזעק בחבליה וכו' הרינו חלנו כמו ילדנו רוח,שבעת הצרות הגדולות יולד אצלם רוח תקוה ובטחון שהצרות הם סימן התשועה והגאולה, וז"ש "
לקול צללו שפתי אשר אנוח ליום צרה", שאז שפתי האומה יצללו דבור עמוק המצלצל באזנים ומהו הקול? אשר אנוח ליום צרה, שבעת יבא יום צרה אז אנוח מן הגלות, שהצרה היא סימן אל המנוחה והגאולה, "
לעלות לעם יגודנו", שהצרה היא מוכנת לעלות אל העם אשר יתגודדו גדודים ויתאספו למלחמת גוג ומגוג, עליהם תעלה הצרה ואני אנוח, כ"ז צללו שפתי האומה בעת הצרה ויתנחמו בזה, ועז"א כי "
שמעתי לקול צללו שפתי ותרגז בטני ויבא רקב בעצמי", שבטני וכל איברי ירגזו מן הקול הזה אשר יצלצל באזניהם שא"א להם להושע רק מתוך צרות גדולות והריגות וחבלי משיח:
ביאור המילות
"
יגודנו". ענין גדוד, כמו גד גדוד יגודנו, ויל"פ ג"כ שיעלו אל עם שיצא לקראתו בגדודים וילחם עמהם במלחמת גוג ומגוג:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי", (גם זה מן הקול שיצללו שפתי האומה), הקול אומר שבעת שיראו שכל העולם שמם והכל חרב, אז יצפו לישועה, כמ"ש דור שבן דוד בא בו צרות רבות מתחדשות, ואמרו שהגפן לא יתן פריו ושיהיה רעב וכמה רעות, וז"ש שהקול אומר שבעת שתראה אשר תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים ושכחש מעשה זית ושדי תבואה לא יצמחו אוכל, וכן בעת שתראה שגזר ממכלה צאן, שספו בין הצומח בשדה בין הבהמות הצאן והבקר, אז סימן הגאולה:
ביאור המילות
"יבול", פרי:
"כחש". ר"ל כ ז?ב תקות המקוים עליו:
"
מכלה, רפת". מכלה מיוחד לכלא בם את הצאן בל יצאו, ורפת מיוחד לבקר, ואורוות מיוחדים לסוסים שמניחים שם אויר רב [מאד] ולפעמים יעשו אוריות גם לבהמות אחרות
(דה"ב ל"ב), ואבוס מיוחד לפטם שם הבהמות
(ישעיה א' ג'):
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואני", אז "
אני בה' אעלוזה" שאז יתעורר כח ה', וגם "
אגילה" גילה חדשה "
באלהי ישעי" ר"ל בהשגחתו המיוחדת עלי:
ביאור המילות
"
בה' אעלוזה, אגילה באלהי ישעי". עלז הוא השמחה בפועל ע"י ריקוד, וגילה ושמחה הם בלב, והגילה הוא על דבר מתחדש כמ"ש בכ"מ, ויש הבדל בין ה' ובין אלהי ישעי, ה' מורה על הנהגתו הכללית ע"ז יעלזו בפועל, כי כל העולם יכירו כח מלכותו, וביחוד ישמחו בלב על מה שהוא אלהי ישעם ביחוד בהשגחתו הפרטית המיוחדת על ישראל אשר יחדש להם נסים מעת לעת:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ה'" כי אז בעת ההיא "
ה' חילי, וישם רגלי כאילות" שארוץ במהירות לא"י, ושם "
ידריכני על במותי" שהוא על הר ציון וארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות, ושם "
אנצח בנגינותי" לאמר לפניו שירות ותשבחות בבית מקדשו:
