מחיר יין ב

<< · מחיר יין · ב · >>

פסוק א

אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך וגו'. אמר כאשר מתחילין ימי העמידה כשוך חמות ורתיחת טבעיו ומרגיש בעצמו שנשלמו ימי עלייתו ורואה מה שגזר על ושתי שסופה להפסד ושאי אפשר לעמוד לעולם חי באיש מפני העדר הכרוך בעקביו. על כן צריך לבקש ליקח אשה להוליד ממנה בנים לקיים המין.

פסוק ב

ויאמרו נערי המלך משרתיו וגו'. כלל העולה במשל זו בלקיחת אסתר הוא עניין זווג המפורסם בין איש לאשתו, והוא הזווג השני שאמרו עליו בסוטה פרק קמא, הא בזווג ראשון הוא בזווג שני, כי זווג הראשון הוא חבור ושתי עם אחשורוש, שזה נגזר ובת קול יוצאת עליו ארבעים יום קודם יצירת הולד, ואמר בת פלוני לפלוני ובאור זה כי ידוע שלארבעים יום יצירת הוולד הזה. ולכן, אמר ארבעים יום קודם זו, רוצה לומר בשעת הח' בת קול יוצאת לומר בת פלוני לפלוני כי מיד הטפה הזרע מעוררת צורתה הראשונה ומתחלת להתנועע מעט להלביש צורת העובר. ומה מאד נחמד ונפלא, אמרם בת פלוני לפלוני, ולא אמרו פלונית לפלוני, או בת פלוני לבן פלוני, באמת החומר לאחר שהעדיר צורתו הראשונה נקרא בת צורה שעברה המשלמת הזרעים לאחר שהעדיר צורת הזרע, ומקרי בת הצורה ההיולי, ותנשא לפלוני זהו צורת העובר. ואף כי לפי פשוטו יש ליישב וכי על הרוב ידבר כי החתן הוא נולד קודם יצירת הכלה ויצירת החתן קודם יצירת הכלה, ולכן בעת יצירת החתן עדיין הכלה אינה בעולם לומר פלונית לפלוני, ולכן הכלל הוא, בת פלוני לפלוני. ואם ירצה, ישא שנים או יותר מה שאין כן בבן פלוני. מכל מקום, מה שכתבנו על פי כוונתינו הוא האמרת שנאמר על זווג אחשורוש עם ושתי. אמנם, בזווג שני שהוא הנרמז הכא בסיפור אסתר, הוא לפי מעשיו כדכתיב מה' אשה משכלת ולזה אמר שאמרו לו נעריו יבקשו למלך נערות טובות רוצה לומר שישא אשה הגונה מבנות טובים ולזה יחסה שהיא בת אביחיל דוד מרדכי. וכל הדברים האחרים הבאים בסיפור זו הם להמשיל הדברים כפי פשוטו של משל מה שאירע באחשורוש ואסתר, והם ליפות המשל. אמנם, על פי כוונתינו אומר כי באה הרמז הנה על אשה המשכלת שזכר שלמה המלך עליו השלום והוא החומר הנאות הממשיך עצמו אחר שכלו ואינו הולך אחר שרירות לבו כושתי הנהרגת על זו ואמר שכאשר המלך אחשורוש בא בימים ונח חמת רתיחתו ואינו להוט אמר תאותו כאשר היה בימי עליותיו, נעשה חומרו כאשה אחרת. ועל דרך זו אמרו שלשה דברים קורעין גזר דינו של אדם, ושינוי השם אחד מהם. כוונתן בזו מה שאמרתי. ואמר שאשה זו קרויה אסתר מלשון הסתר אסתיר, רוצה לומר, שהחומר מסתיר עצמו מפני בעלה, ובושה לעמוד מפניו, רק נכנע לפניו כל היום. וזהו אמרו

פסוק ח

ותלקח אסתר אל בית המלך. כי היא נמשכה אחר הצורה הפך מושתי אשר לא תבא. ומה נפלא אמרם, אסתר קרקע עולם היתה. והוא החומר, שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב. וכבר ידעת סוד בעלי הלשון שהניחו לשון נמצא לזכר, ונסתר לנקבה, כי כשהזכר נמצא שהוא השכל, הנקבה נסתרה, רוצה לומר החומר. וזהו מלשון אסתר המלכה. וזה כוונתם באמרם, אסתר ירקרקת היתה, אלא שחוט של חסד משוך עליה. וכבר ידעת מה שאמר הרלב"ג ז"ל, פרשת בראשית, על אמרם, תהו, זהו קו ירוק שמקיף העולם. והוא רמז לצורה. בהו, אלו אבנים מפולמות. והוא רמז לחומר. וכן נמצא בכתוב שייחס הקו לתהו, והאבנים לבהו, שנאמר ונטה עליה קו תהו ואבני בהו. ולהיות חלק אלו ההתחלות במצאות שלש עד שטבעם קרוב לטבע ההעדר, נתפרסם בדבריהם ז"ל שיבינו ההפסד של זה העגול וחזרתו לתוהו ובוהו. והיה הוא ידוע שנטיית הקו בבניין הוא הצורה אחרונה לבנין ההוא. והאבנים אשר הם שתותיו ויסודותיו, הם החומר הראשון לו. וראה אמרם בתהו שזהו קו ירוק שמקיף העולם, כי ההויה תהיה בהשתנות מהפך אל הפך, כמו שהתבאר בטבעיות. והאמצעי בין ההפכים, תמצא בו הדרכים אלה הוית והיות מפורסם שבאמצעיים שבין ההפכים הוא כמראי(?). ולזה לקח הירוק, שהוא הממוצע שנראית, תמורת הממוצע בין ההפכים, ועל ידי שבממוצע יש בו חלק מכל אחד מן ההפכים וההפכים והנושא הם התחלות, כמו שנזכר באחד מספר השמע. וקרא החומר הראשון אבנים מפולמות, רוצה לומר נעלמות ונסתרות, ונגזר מפלמוני שהוא מורכב מאלמוני ופלוני, והוא שם ההסתר וההעלם, כאמרו והוא פלאי, וכן אלמוני ופלמוני, שהוא המקובץ מבין שניהם, וממנו נגזר מפולמות. וקרא החומר הראשון מפולמות להיותם בתכלית ההסתר וההעלם, עכ"ל החכם. ולפירוש בן עזרא, ואף לדעת חכמינו ז"ל, שהוא ירוק שבירוקים, כדאיתא בנגעים פרק י"א, אתי גם כן כהוגן. כי כמו שקורין לעוור סגי נהור וקורין לאיש יפה מאוד כושי, כן קרא למעט ירוק ירקרק, כי הוא מורה על ירוק שבירוקים. ומעתה כזה, אמרו אסתר ירקרקת היתה, ולא אמר ירוקה היתה, אלא ירקרקת למעט הירקות כמו ירקרקת או אדמדמת. כוונתם בזה כי אסתר הוא מורה על ימי העמידה, שהוא האמצע בין ימי העלייה והירידה ובממוצע זו הוא חלק מכל אחד מן ההפכים. ומאחר שבמאמר שזכר הרלב"ג המשיל הצורה לקו הירוק, ובזו המשל המשיל אליו החומר, לכן אמר ירקרקת, לא ירוק ממש. וזה אמרם שחוט של חסד נמשך עליה, והיא השכל האנושי שעליה בחסד הא-ל יתעלה, שברא הכל בחסדו, שנאמר עולם חסד יבנה. ולי נראה שכוונו בתוהו ובהו דבר אחר, גם כן נאות לכוונתינו, וזו כי בתחילת מעשה בראשית שרצו לספר כל בריאות הברואים ולא הגיד לנו הויית המחצבים רק הויית שמים וארץ ושאר היסודות. ואחר כך סיפר המדרגות הצומח והחי והמדבר. אמנם, מעלת המחצבים לא נזכר בשום מקום. ולזה אמר שבכלל הארץ היתה תוהו ובוהו, הוא קו הירוק. ורוצה לומר המחציב שאחד מהן הוא הזהב הטוב הסובב את כל ארץ החוילה. ולכן קראו כאן קו הירוק לזהב והוא המקיף העולם הקטן שהוא האדם, כי כל תכלית האדם להיות להוט אחר הממון וזהב ואבנים מפולמות, והם הוויית אבנים הטובות שהם מתהווים גם כן מאדים המתילדים מן הארץ כאחד משאר מחצבים. וקרא בהו, רוצה לומר כי כל אחת סגולה נפלאה ייחדיהו משאר המינים כמבואר בשער השמים. ולהיות שהמחצב נחלק לשני חלקים, חלק ממנו יותך באש כבדיל ועופרת וכסף וזהב וכל אותן שהווייתן מאד הלח, וחלק ממנו שלא יותך באש, שנתהווה מאד היבש כאבנים טובות ודומיהן. על כן אמר תהו ובהו, שהוא הזהב והאבנים טובות, להורות על שניהם. וקראו תוהו ובהו כי באמת כל קנייני העולם הם תהו בוהו. ולזה אמר באסתר שהיא ירקרקת, כי החומר הנאות אינו מבקש המותרות להיות להוט אחר הירוק הנזכר, אלא מה שצריך לו. וזהו הירקרקת הנזכר באסתר.

ומעתה נבאר הסיפור. אמר שאמרו לו נערי המלך משרתיו וגו'. כבר כתבתי שכחות הנפש ואבריה הם השרים והעמים, והם נערי המלך. וההרגשות והכחות התלוים בחומר הם נערות בתולות טובות מראה. וכבר ביאר הרלב"ג בפירוש לשיר השירים ששלמה עליו השלום קראן בנות ירושלים. ולזה אמר שאמרו למלך הנערים הנזכרים שיבקשו למלך נערות טובות, רוצה לומה שידריך מעתה חומרו בדרך טוב וירגיל בנפשו מדות טובות ויתמיד בהן עד שיהיו בקניין בנפש. וגם כי יזקין, לא יסור ממנו. ואמרו שיקבץ הנשים על יד הגא סריס המלך, רוצה לומר אל כח המדבר בכללו, מלשון הגיון ודבור. והוא שומר הנשים, רוצה לומר שהדיבור הוא גדר האדם וצורתו, כמו שאמר לעיל. ומדבר כלשון עמו. (?) ויתן לכל אחד חק הראוי לו, וזהו ונתן תמרוקיהם, כי זה הוא תמרוק הנפש וזכותו. ואפשר שהוא מלשון מרוק ויסורים ממרקים החומר להעמידו על דבר הנכונה, שהוא מכוון בסיפור זה.

פסוק ד

והנערה אשר תיטב וגו'. רוצה לומר שיבחר המלך ויתבונן באיזה דרך ינהיג חמרו בענין שלא יחריב העולם, כמו שאפרש לקמן אם ירצה השם בפסוק אין אסתר מגדת. והתחיל ואמר

פסוק ה

איש יהודי וגו'. רוצה לומר כי מי שמנהיג גופו בדרך נאות כרמוז באסתר המלכה, זוכה שיערה עליו רוח ממרום ויושפע עליו שכל הנקרא בפי החכמים שכל הנקנה ושכל הנאצל. והוא הרומז הנה במרדכי היהודי וצריך אני להקדים הקדמה מה ואחר כך אבאר בעזרת הא-ל יתברך. דע, שהנפשות הם שלש. נפש, רוח, נשמה. ונקרא בפי חכמים שכל היולני, ושכל הנקנה, ושכל הנאצל, והוא הנשאר אחר המות. וכבר האריך בזו בעל העקידה פרשת בראשית בתכלית הביאור ואין להוסיף על דבריו. ומזה אומר כי אחשורוש הוא הנפש והשכל ההיולני ההוה עם האדם מיצירתו, ומרדכי היהודי הוא השכל הנקנה, וקראו מרדכי מלשון מירא דכיא, כתרגומו, שתרגום מור דרור מירא דכיא, רוצה לומר השכל הנמשל לבושם נחמד וטוב. והמשילו הענין באיש יהודי להיות ידוע כי אין זאת השלמות נמצאות אלא בישראל. ואמר שהוא בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני, רוצה לומר שעל ידי החומר הזך והנאות, אדם עולה ממדרגה למדרגה עד שעולה אל כל שלשה הדברים, דהיינו נפש רוח נשמה, והם יאיר שמעי וקיש. וכזה דרשו פרק קמא דמגילה, תנא, כולן על שמו נקראו, וזה כי כתב הרב המורה (חלק א' פרק ב') בסופו בהעריך האדם אל כלל העולם, ושלכן נקרא האדם עולם קטן, כתב זה לשונו. ודע שראוי שנדמה יחוס אלו-ה יתברך לעולם כיחוס שכל הנקנה הנאצל לאדם אשר אינו בה בגוף, והוא נבדל מן הגוף הבדל אמתי ושופע עליו. ויהיה כח הדברי כשכלי הגלגלים אשר הם בגופות כו'. ולכן אמר במרדכי שהוא האדם הראוי לקראו עולם קטן באמת כי הוא בן יאיר, רוצה לומר שיש לו שכל הנקנה הרומז לא-ל יתעלה, שהוא האיר המציאות כלו מטובו הנקרא אור, שנאמר וירא אלקים את האור וגו'. בן שמעי, הוא מדרגה למטה מזו, נגד השכלים הנפרדים השומעים אמרי א-ל, נגד רוח, ואל יקשה לך כי מאחר שביאר שכל הנקנה שהוא הנשמה מה צריך לפרש אחר כך השאר כי הוא כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט, והכלל הוא מרדכי, ואחר כך ביאר הפרטים, שהם יאיר ושמעי וקיש. וקיש הוא נגד כח הדברי, שהוא הנפש המורה על נפש הגלגלים, וקראו בן קיש להיות זו הדעת דעת חכמי ישראל ונביאיהם שהאמינו שהגלגל קבוע ומזלות חוזרים, כדאיתא במסכת פסחים, שכתב הרב המורה (פרק ה' חלק ב') שלדעתי הגלגלים יש להם קולות נוראים ועצומים, והוא דעת יחזקאל במרכבה. וזהו בן קיש, מלשון קיש קיש קריא.

והואיל ובא לידינו נימא בה מילתא, כי יש לספק בזו קושיא חזקה, כי מאחר שאמרו ונצחו חכמי האומות את חכמי ישראל, איך יחשוב הרב המורה על עם השם ונביאיהם שהאמינו ואמרו דבר שהתאמת סתירתו במופת. וכבר העיר הנרבוני ז"ל על קושיא זו כאשר זכר הרב שם-טוב בפירוש למורה חלק ג' פרק ז', אך לא העלה צרי למכתן, רק מישב אותו בענין דק חלוש מאד, ועיין שם. אמנם, מה שנראה לי בהיתר קושיא זו הוא מה שאומר כבר כתב הרב המורה (חלק ב' פרק י"א) כי עניני התכונה אינן נבנין על מופת חותך שיהא כך בלי ספק, כי כוונת החכמה ההיא אינה אלא להניח תכונה אחת יהיה המתחייב מם התנועה ההיא נאות למה שיראה כו'. ומעתה יכול להיות שבעל תכונה מניח תכונה אחת נאות למה שנראה מהלוך הכוכבים, ואינו כן, אלא הוא בדרך אחר, יכוין אל דרך זו כמו שאירע לאיש המרעיש אשר ספר ממנו החכם יצחק הישראלי בספרו יסוד עולם, מאמר ג', שהמציא תכונה חדשה וכל האחרונים היו מודים לו אלו יוכל להשלימו. ואפשר שדברי המרעיש הם אמתיים, רק שלא יוכל להשיג להשלים דרך ההיא. ואי אפשר שכזה קרה לחכמים ולנביאים ז"ל עם חכמי האומות, כי אף שדבריהם אמת כמו שהניחם יחזקאל ושאר נביאים, ולהיות הגלגל קבוע ומזל חוזר, אחר זמן נאבדה חכמת עמינו בעונותינו, ולא יכלו להשיב לאפיקורוס להניח תכונה נאותה למה שיראה מתנועת השמים על פי הדרך הראשון. לזה אמרו שנצחו חכמי האומות. מכל מקום, דברי הנביאים אמת, שגלגל קבוע ומזל חוזר, כמו שידעו על פי הנבואה, שהיא למעלה מן החקירה העיונית. ואלו היו לפנינו, היו משלימים דרך התכונה ההיא שהיה נאות למה שיראה. ואפשר שהיה מודה בה ארסט"ו וחביריו, כי הנבואה תכריע. ובזה יהיו החכמים והנביאים עליהם השלום, אמת ותורתם אמת. ולכן, קראו כאן קיש, כמו שפירשתיו.

ואמר שהוא איש ימיני כי באמת איש כזה הוא השלם הימין הראוי לקרא איש, לא בהמה בצורת איש.

פסוק ו

אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה וגו'. אמר שזה האיש שכלו הוא פרטי משכל הנאצל על בני אדם, ונגלה עליהם. וזהו לשון הגלתה עם יכניה מלך יהודה, רוצה לומר שכל הכולל במין האדם. וקראו יכניה כי הוא הכנת א-ל (?)י"ת, ולזה קראו מלך יהודה כי אלו השלמיות לא נמצאו אלא בישראל הנקרא יהודי. או אפשר כי רוצה לומר במלך יהודה על השם יתעלה, כי אף שהוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, מכל מקום נקרא אלקי ישראל, וכן קראו בכאן מלך יהודה, כי הוא חלקו וגורלו כמו שנאמר מנת חלקי וגורלי. ואמר יעקב חבל נחלתו וגו'. ואמר, אשר הגלה מירושלים עם הגולה, רוצה לומר מירושלים של מעלה, שכל זו הוא נשפע וירד מלמעלה, כי משם צוה השם את הברכה עם שאר שכלים המושפעים משם. ואמר כי המלך שהגלה והשפיע ליכניה, זו הוא נבוכדנצר מלך בבל. כבר ידעת משלי הנביאים שקראו לנבוכדנצר הלל בן שחר, והמשילו מפלת סנחריב ונבוכדנצר למאורות השמים, כמו שאמרו כי ככבי השמים וכסיליהן לא יהלו אור, חושך השמש בצאתו, וירח לא יגהה אורו, כמו שהאריך בזה המורה (פרק מ"ט חלק ב'). לזה אומר שהמשי'(?) השכל הפועל הנקרא שמו בישראל שר העולם לנבוכדנצר, דלעוצם ממשלתו שהיה לו בעולם התחתון. ואמר כי אף שהא-ל יתעלה השפיע מטובו חוט של חסד זו להיות שכל נקנה, ולכן נקרא יכניה מלך יהודה, מכל מקום הוא סבה רחוקה לזו, כדרך כל הנמצאות כי הוא על ידי האמצעי שהוא השכל הפועל בעולם. והוא סבה קרה לזו מקרה זה ביאור הספור שדרשם ז"ל אמר שבת לפני הקדוש ברוך הוא, לכל נתת בן זוג כו'. אמר לה כנסת ישראל יהיה בן זוגך, כמו שבאר החכם בעל עקידה, ואמר שזה המלך הוא מלך בבל מלשון בלול, רוצה לומר שהוא מלך על על העולם השפל הכלול מארבעה יסודות. ואמר

פסוק ז

ויהי אומן את הדסה היא אסתר הנזכר להדריכם בדרך ישרה וקראה הדס כמו שנאמר בשאר צדיקים. והוא עומד בין ההדסים, ואומר שהיא בת דודו על דרך שנאמר זה דודי וזה רעי. וכבר ביארתי לך כי שכל הנקנה שהוא מרדכי הוא חלק אלו-ה יתעלה בעולמו, שהוא עולם הקטן. והוא מורה עליו יתברך על כן ראוי לומר זה דודי וזה רעי. ולכן אמר שאסתר היא בת דודו. ויציר כפיו, כי אין לה אב ואם, כמו שנאמר האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו. וכן כאן אומר שאינה נמשכת אחר החומר והנאת הגוף שהתחלתם האב והאם כידוע מאמר שלשה שותפים יש באדם. ולזה אמר כי בהסתלק אביה ואמה מעליה מלילך אחריה היתה למרדכי לבת להיות נמשכת תמיד אחריו.

פסוק ח

ויהי בהשמע דבר המלך ודתו וגו'. מקרא זה מובן ממה שכתבתי למעלה במקרא ויפקד המלך פקידים וגו'. רק אמר הכא שיצא דבר מן הכח אל הפועל, ועשה כאשר יעצו לו חכמיו. ואמר

פסוק ט

ותיטב הנערה בעיני המלך וגו'. רוצה לומר שדרך זו ישר בעיניו והרגיל בו נפשו כמו שבארתי לעיל, ואמרו ויבהל את תמרוקיה, רוצה לומר שעם כל זאת צריך האדם לתת לחומרו ההכרחי כדי להברות גופו והיא מצוה שנאמר השמר לך ושמור נפשך וגו', ונאמר צדיק אוכל לשובע נפשו וגו'. וכן אמר הכא, אף על פי שאסתר זאת נמשכת תמיד אחר בעלה, מכל מקום בעלה אינו מונע ממנה ההכרחי, ונותן לה תמרוקיה ואת מנותיה ואת שבע הנערות הראויות לה

וישנה וגו'. זה המקרא הוא מבאר ביאור גלוי כל הדברים מעיקרן באומר וישנה ואת נערותיה וגו' כי באיזה דרך שינה אותה ואת נערותיה, אם לא על פי הדברים שכתבתי שאסתר היא ושתי אלא ששינה אותה לטוב בית המלך.

ונערותיה. הם שבעה המשרתים הנזכרים ראשונה במקרא כטוב לב המלך ביין, אלא שנשתנו מזכרים לנקבות כי בראשונה שעדיין לא נאצל עליו רוח השכלי הנקרא מרדכי, הם היו המושלים והיו זכרים, כי היו נתלין במלך אחשורוש שהוא השכל ההיולני, אך על מנת שיש לו עוד מדרגה מעולה מזו, והוא מרדכי. והם כנקיבות אצלו, נמשכים אחר עצתו. וכל זה לטוב בית המלך, שהוא גוף האדם, כמו שבארתי לעיל, וזהו טוב בית הנשים.

פסוק י

לא הגידה אסתר וגו'. אמרו ז"ל פרק המוכר את הספינה, אמר רב כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, זכר ונקבה בראו, ואף לויתן זכר בראו, ואלמלא נזקקים זה לזו מחריבים העולם. מה עשה, סרס הזכר והרג הנקבה, ומלחה לצדיקים לעתיד לבא. ואף בהמות בהררי אלף סרס הזכר וצנן הנקבה כו'. ופירש בעל העקידה פרשת שמיני והבחיי פרשת בראשית כי כוונתן בזו כי לויתן הוא נאמר על חבור השכל בחומר מלשון כי לו יתן חן. ואלמלא נזקקין זה לזה, רוצה לומר שאם ילך השכל אחר החומר ותאותיו בהחלט, יפסד האדם. וכן אם יזקק החומר אל עבודת השכל לגמרי יבטל הענין הגשמי והזמני בהחלט. בכל אחד משני פניו יתבטל הבריאה. לכן, הרג הנקבה וסרס הזכר. וזה במה שנתן כח לשכל לכבוש החומר. ולזה אמר כאן, לא הגידה אסתר וגו', מלשון נגיד, מלשון המשכה, רוצה לומר לא המשיכה והגידה עצמה אחר אחשורוש לגמרי ללכת אחריו כי גם בזו תחריב העולם. וזהו אמרו כי מרדכי צוה אשר לא תגיד כי באמת זו עצת השכל כי לא לתהו בראה לשבת יצרה. ואמר לא הגידה את עמה ואת מולדתה, רוצה לומר שלא המשיכה עצמה לגמרי מעמה, שהם שאר הגשמיים. וכבר ביארתי בפסוק ויהי אומן את הדסה מהו הנרצה במולדתה, ומה נפלאו דבריהם באמרם תחילה שהרג הנקיבה ובבהמות בהררי אלף אמר שציננם, כמו שבתחילה נהרגת ושתי, כי בחומר גרוע ומופסד אין לו תקנה כי אם החרב. אמנם, בענין החומר נאות בהערה מועט וזו הוא הצינן הנזכר בבהמות בהררי אלף. ולכן, סיפר שבכל יום ויום מרדכי הולך לדעת את שלום אסתר, רוצה לומר שנתן לה ההכרחי בכל יום ויום כדי לשמור הבריאות. ואמר שהלך לפני חצר בית הנשים. וכבר בארתי לך מהו הנרצה בחצר ובבית הנשים.

פסוק יב

ובהגיע תור נערה ונערה וגו' עד ובהקבץ בתולות שנית וגו'. הוא מבואר על פי דרכינו. וזה כי כבר ביאר כל פסוקים אלו בעל עקידה פרשת שמיני, ונאות מאוד לפי הכוונות, וזה לשונו, וכמה נתחזקה הענין והנכבד בהניח(?) התשוקות במה ששובח משבח אסתר המלכה בזו מכל הנשים כי בכלן נאמר

פסוק יג

ובזה הנערה באה אל המלך וגו'. ואולם בא נאמר ובהגיע תור אסתר בת אביחיל לא בקשה וגו' ותהי אסתר נושאת וגו' יספר מה שהיה בהוה וירמוז מה שיקרה לנפשות העושות לעולם הבא. וזה כי כל איש הנמשך לעשות כל מה שתאמר חברת פחותי כוחותיו למלאות תאות נפשו בעולם הזה, הוא אשר ידחה נפשה ממנוחתו לעולם הבא, כמו שנאמר באלה נערות אשר כן עשו.

פסוק יד

בערב היא באה ובבקר היא שבה וגו'. כי הוא עצמו מה שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. אמנם, אשר ימשך אחר עצת השכל ושולח רסן הצניעות והפרישות על פניו לבלתי עשות בדבר של הנאה רק מה שמצוה או הורשה מפאת התורה והדת נתנה מפי מלכו של עולם היא הנפש אשר נאמר עליה

פסוק טז

ותלקח אסתר אל בית המלך ולא תסור משם כמה דאת אמר והיתה נשפ אדוני צרורה בצרור החיים, וכן מה שאמר

פסוק יז

ויאהב המלך את אסתר וגו' וישם כתר מלכות וגו', כמו שאמרו ז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה. כן נאמר ויעש המלך את משתה אסתר, היא סעודת לויתן ויין המשומר בענביו אשר שם יתן משאות המלך מנקבת לויתן עכ"ל פי (?) חכם חן.(?) ואי אפשר לי מבלי תוספת ביאור בדברים שנפלו במשל זו, וזה כי אמר כי הגיע תור נערה ונערה, רוצה לומר בהגיע עת המוכן לכל חי, ויום מותו לבא אל המלך אחשורוש, הוא צרור החיים, והוא מלאך הממונה על הנשמות כאמרם ז"ל מיכאל עומד ומקריב נשמותיהם של צדיקים במזבח של מעלה. וזהו מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חודש, שהנשמה עולה ויורדת ויש באלו היכר חדש משפט רשעים גיהנם, כי כן ימלאו ימי מרוקיהם של היסורים ששה חדשים בשמן המור, אל תקרי מור אל מר, בראש ולענה. וששה חדשים בבשמים ושאר תמרוקי הנשים, שהוא משל על שאר יסורים קלים מן הראשונים.

ובזו הנערה באה אל המלך וגו'. ולזה אמר כי נערה אשר אמרה בחיים ליתן לה כל תאות אותה נערה היא בערב באה ובבוקר היא שבה אל בית הנשים שנית כמו שפירש החכם ונראה באמרו אל בית הנשים שנית כיוון אל סוד הגלגול כי זהו עונשו של רשע לדעת קצת המקובלים וזהו בית הנשים שהוא עולם השפל שהוא בית הנשים כי כן בעלי החומר ורוצה לומר בשני כי נברא שנית וידוע שמלאך הממונה על הרוחות דומה שמו והוא שעשגז סריס המלך שומר הפלגשים ושעשגז הוא מלות, שע"ש מלשון סיפור כי תרגום ואת מספר החלום ואת שברו ית שועים חלמא וית פשרי, ושי"ן ותי"ו מתחלפין וקרא לדומה שועים על דרך סגי נהור, וג"ז הוא לשון אוצר כדאמר פרק במה אשה, ומשתכחין ביה גזאי דמלכא ולכן נקרא שעשגז כי הוא ממונה על אוצרות הרוחות ואמר לא תבא עוד אל המלך כי אם נקראה בשם, רוצה לומר שאף נשמות שעתידים להבראות אינן נבראים אלא בחפץ המלך הקדוש ברוך הוא כשקראם בשם לומר בת פלוני לפלוני, כמו שבארנו לעיל. אמנם, בהגיע תור אסתר בת אביחיל וגו' קראה בת אביחיל כמו שקראה שלמה עליו השלום אשת חיל עטרת בעלה ויותר נראה כי אבי-חיל הוא הקדוש ברוך הוא, הוא דוד מרדכי הנזכר, ובארתי ענינן בפסוק ויהי אומן את הדסה. ומעתה, אמר בהגיע תור אסתר הנזכר למעלה אשר לא בקשה דבר תאוה אלא מה שאמר לה כח הדברי הנקרא הגי כמו שבארתי לעיל, ותהי אסתר נשאת חן כו' עד ובהקבץ בתולות שנית הכל כמו שבארו בעל העקידה. וכתבתי לשונו למעלה. ואמר שלקיחה זו היתה בחודש העשירי הוא חודש טבת בשנת שבע למלכותו. נקט זה החודש יותר מכל חדשי השנה להיות שבעל הלכות גדולות ז"ל כתב כל יומי דראוי להתענות כו', וכתב ט' בטבת ולא כתב על מה מתענין בו כי לא כתבו רבותינו טעמו, לכן קאמר שמחת אסתר היתה בחודש העשירי בחודש טבת. ואמר בשנת שבע למלכותו, כי כן סתם ימי האדם הם שבעים שנה והם שבעה מדרגות נכללים ונרמזים בשבע שנה כל שנה מורה על מדרגה אחת, ואמר שעל רוב לקיחת אסתר זו, והנמשל בה היא בעשיריות השביעי כמו שנאמר תבא בכלח עלי קבר, ומעתה כל דברי הנופלים בסיפור זו מבוארים כדרך שבארן החכם בעל עקידה מכוונים לדברינו. ואמר

פסוק יט

ובהקבץ בתולות שנית וגו'. רוצה לומר שהוא הקבוץ הנשים לעולם הבא, ומרדכי יושב בשער המלך, רוצה לומר כי הוא הנשאר מן האדם אחרי המות, ולא השכל הנברא אם האדם הנקרא אחשורוש כמו שבארו כל זה החכמים, המורה (חלק א' פרק ס"ט), ובעל עקידה שער ו', גם הרקנ"ט הסכים לזה, פרשת וישב. ומעתה חוזר לראש להתחיל ולפרט סיפור הראשון כמו שבמעשה בראשית אמר תחלה ויברא אלקים את האדם וגו', ואחר כך חזר ופרט כל דבר, בכאן לאחר שסיפר דרך כלל מה שאירע למרדכי ואסתר חזר מראש וספרו דרך פרט וכיצד האדם צריך להשתדל בעוד בחיים חיותו להעזר במרדכי ולעשות מלחמה עם שכנגדו. ואמר

פסוק כ

אין אסתר מגדת. כבר מובן מקרא, ובמקרא לא הגידה אסתר את עמה כי פירוש מקרא זו הוא בעצמו פירוש מקרא ההוא, רק שהוסיף הנה ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו, רוצה לומר כי אף שהמנהג הוא סבה גדולה להמשיך אחריו כידוע ממאמר אפלטון, ההרגל לכל דבר שלטון ויצר לב האדם רע מנעוריו ולפתח חטאת רובץ. ובמלכותו נולד ר"ש, שהוא השכל הטוב, ואם כן מן הראוי שאסתר היה לילך איר יצרה הרע שהרגילה בו. מכל מקום, אומר שאסתר היתה עושה מאמר מרדכי, כאשר היתה באמנה אתו, רוצה לומר כאלו היתה מגודלת עם מרדכי מעולם. וראה דקדוק נפלא שלא אמר כאשר היתה עושה באמנה אתו אלא כאשר היתה באמנה אתו, להעיר על מה שבארנו. ואמר כי מצד מה שאין אסתר מגדת למלך אחשורוש בדרך שבארתי למעלה אף כי טוב הוא שלא תחריב העולם, מכל מקום נמשך הרע במקרה לבא השטן בתוכה, ורוצה להחטיאו. וזה אומרו

פסוק כא

בימים ההם ומרדכי יושב וגו'. רצב בזה כי אירע ששני משרתי המלך רצו לשלוח יד במלך אחשורוש. ונראה לי כי אלו שני המשרתים המה הכרובים שומרי הגן אשר נאמר עליהן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת, שפירש בו המורה שהם כח המדמה וכח המחשב, שהמה כרובים לשמור האדם שהוא הגן. ולכן אמר הנה שהם שמורי המלך. ואמר שהם משומרי הסף, שהוא כלי קטן עגול כדמות גלגולת המוח שבו תלויין כחות אלו, וקראן בגתן ותרש להיותן שומרי הגן, לשון בגתן אותיות גנת, והורישן וגרש הקדוש ברוך הוא משם כידוע ממעשה אדם וחוה. והוא לשון תרש מלשון כי לא הוריש וגו', ורצו לשלוח יד במלך להאכילו סם המות, רוצה לומר שרצו להחטיא את האדם באיזה אמונה רעה או מעשה רע, שהוא כסם המות לנפש, כמו שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות וגו'. ואמר

פסוק כב

ויודע הדבר למרדכי וגו'. דע אמרם ז"ל פרק החליל, כל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו לולי הקדוש ברוך הוא עזרו לא יכול לו. וכוונתו בזה כי הקדוש ברוך הוא האמור כאן הוא שכל הנאצל על האדם הנמשל בהקדוש ברוך הוא, כמו שאבאר למטה אם ירצה השם. וזה אמרו ויודע הדבר למרדכי, שהוא השכל ההוא, כי החכם עיניו בראשו, והרגיש בטענות המזויפים של המשרתים הנזכרים, וגילה הדבר לאסתר ותאמר למלך בשם מרדכי, רוצה לומר שהשכל גילה הדבר שעצה זו היא עצה רעה והיה טעותן מפורסם עד שהיה נגלה לאחד מן החושים שהם מצד אסתר הוא החומר שההרגשות תלויים בו, ולא מצד הצורה. ולזה הוגד למלך בשם מרדכי כי הוא המתחיל בזו להשמר מן הזיוף והטעות. ואמר ויתלו שניהם על העץ, רוצה לומר כי צריך לתלות עצמן בעץ החיים למחזיקי בה, והוא התורה, כמו שאמרו ז"ל אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבית המדרש, ורוצה לומר שתלו עצמן על העץ. והאמונה כדבריהם, כי הוא המבואר האמונות הראויות ושאינן ראויות. ומה נפלא דבר זה שלא נזכרה שום מיתה אחרת שעשה המלך בשני המשרתים, גם בהמן ובניו, כי אם תליית העץ, שמורה על עץ התורה, כמו שבארתי ואבאר לקמן בעזרת השם. ואמר ויכתוב הדבר בספר הזכרונות, שהוא דברי הימים שבם כחות השומר והזוכר להזהר לבל יחטא עוד, כמו שאמרו ז"ל איזהו חכם, הרואה את הנולד.