מדרש תהלים עג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

[א] "מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב וגו' כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים".
[עריכה]

זהו שאמר הכתוב (תהלים לז, א): "לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה" אל תקנא בדבר שאין לו אחרית, וכן הוא אומר (משלי כד, כ): "כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע".

אמר הקב"ה: אם ראית נרן של רשעים דולק הרבה, אל תקנא בם, לפי שהוא דועך לעולם הבא, שנאמר (משלי כד, כ): "נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ" ובמה תקנא? (משלי כג, יז): "בְּיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם" בדבר שיש בו אחרית ואינה פוסקת לעולמי עולמים, שנאמר (משלי כג, יח): "כִּי אִם יֵשׁ אַחֲרִית".
אמר אסף: "כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים" ולא הייתי יודע שהייסורין שהביא הקב"ה על ישראל לטוב להם, וכן הוא אומר: (תהלים עג, א): "אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹקים" אך טוב אלקים אינו אומר, אלא "אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹקים", יסורין שהביא עליהם טובים הם, ולמי (תהלים עג, א): "לְבָרֵי לֵבָב", לברר את לבם של צדיקים, הדא הוא דכתיב (תהלים כד, ג): "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וגו' נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב".
אמר אסף: אני לא הייתי יודע שטובים היסורין, וקנאתי ברשעים, ובשביל שקנאתי (תהלים עג, ב): "וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי", ולמה (תהלים עג, ג): "כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה", (תהלים עג, ד): "כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם".
האשה הזאת טווה במטווה, אחת מקוטפת ואחת מעוכה ואין כל הטווי שווה, אבל הרשעים אינן כן אלא (תהלים עג, ד): "כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם", אין בהם מום אלא בריאים הם כאולם, לכך נאמר (תהלים עג, ד): "וּבָרִיא אוּלָם".
דבר אחר:

(תהלים עג, ד): "כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם" אמר הקב"ה: לא דיי להם לרשעים שאין חרדין ועצבין מיום המיתה, אלא שהם מבריאין את לבם כאולם.

דבר אחר:

(תהלים עג, ד): "אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם" אין הקב"ה מאחר צביונם של רשעים, אלא כל מה שהם מבקשין מן הקב"ה, הוא עושה להם, וכל זה לרעתם.

משל לחולה שעלה הרופא לבקרו, נטל כפו שלו, אמר להם: תנו לו כל מה שהוא רוצה לאכול, למה שהוא ימות מחולי זה, וכן אמר משה רבינו לרשעים (דברים ז, י): "וּמְשַׁלֵּם לְשׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ". הוי "כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם" שהם בריאים ואין יסורין נוגעין בהם.



[ב] "בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ".
[עריכה]

וכן איוב הוא אומר: (איוב כא, ט): "בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם" אין אחד מהם חושש לא בעינו ולא בשינו, ולא עוד אלא שהקב"ה מייחל לפניהם את הדרכים, שנאמר (תהלים י, ה): "יָחִילוּ דְרָכָיו בְּכָל עֵת" ולא עוד אלא שאין הייסורין נוגעין בהם, שנאמר (תהלים י, ה): "מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ", ולא עוד אלא שרודין בשונאיהן, שנאמר (תהלים י, ה): "כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם". הוי "בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ".
(תהלים עג, ו): "לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה" ובשביל שאינן מתייסרין, הרי הם מתגברין כענקים ומולידין כשידים, שנאמר (תהלים עג, ו): "לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה יַעֲטָף שִׁית חָמָס לָמוֹ" ואין "יַעֲטָף" אלא לשון לידה, שנאמר (בראשית ל, מב): "וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן וגו' וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן", ואין "שִׁית" אלא מזיקים ובעלי חמס, כמה דאת אמר: (ישעיהו ה, ו): "שָׁמִיר וָשָׁיִת".



[ג] "יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ".
[עריכה]

נשתנה דמותם מרוב שמנונית שבהם, ועיניהם בולטות מפני שמנונית שבהם.
וכן אתה למד שמן העניות ומן הרעב עיניהם של אדם מעמיקות, וכן בני קרח אמרו: (תהלים פח, י): "עֵינִי דָאֲבָה מִנִּי עֹנִי", וכן דוד אמר: (תהלים ו, ח): "עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי".

(תהלים עג, ז): "עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב" מהו "מַשְׂכִּיּוֹת", הרבה נתת להם יותר ממה שהם מבקשין, יש שהיה משכים להיות בעל זמורה, עשית אותו שלטון, יש שהיה משכים להיות שלטון, עשית אותו שר הצבא, העברת עליהם על כל מה שהיו משכימין.
הוי "מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב", ובשביל כן (תהלים עג, ח): "יָמִיקוּ וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק".



[ד] "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם".
[עריכה]

פרעה אמר: (שמות ה, ב): "מי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ".
נבוכדנאצר אמר: (דניאל ג, טו): "וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי".
אבל אני (תהלים עג, יד): "וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים".

  • אמר ר' שמואל בר נחמני: לפי שבעולם הזה הזכר מסבב את הנקבה, אבל לעתיד הנקבה תסבב את הזכר, שנאמר (ירמיהו לא, כא): "נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר".
לפי שבעולם הזה הקב"ה מחזיר על ישראל שיעשו תשובה ויעשו רצונו, אבל לעתיד, ישראל מחזירין אחר הקב"ה שיעשו רצונו, שנאמר (יחזקאל לו, כז): "וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם".
  • אמר ר' שמעון בשם ר' סימון חסידא: בעולם הזה אדם הולך ללקוט תאנים, אין התאנה אומרת כלום, אבל לעתיד אדם הולך ללקוט תאנה בשבת, והיא צווחת ואומרת: שבת היא.
בעולם הזה אדם הולך ומשמש מטתו נדה אין מטתו מעכבתו, אבל לעתיד אדם רוצה לילך ואשתו נדה, האבן צועק ואומר: נדה היא.
לכך (ירמיהו לא, כא): "עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה" שהיא עתידה להיות מלהטת לפני הקב"ה שהן עושין תשובה, והקב"ה עושה להן רצונם, ולא עוד אלא אף השמים מטיפין להם עסיס, שנאמר (יואל ד, יח): "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס", ואין יטיף אלא לשון נבואה, שנאמר (יחזקאל כא, ב): "וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם".