מדרש רבה על אסתר ו
<< · מדרש רבה על אסתר · ו · >>
פסוק א
ו"נדדה שנת המלך" אחשורוש, שראה בחלומו את המן שנטל סייף להרגו. ונבהל והקיץ משנתו. ואמר לסופריו: הביאו ספר הזכרונות לקרות ולראות מה שעבר עליו. ופתחו הספרים, ומצאו את הדבר שהגיד מרדכי על בגתנא ותרש. וכיוון שאמרו למלך הנה המן עומד בחצר, אמר המלך: אמת הדבר שראיתי בחלומי. לא בא זה בשעה זו אלא להרגני.
(מתוך אסתר רבה י#א).פסוק ד
פסוק ו
הרשעים ברשות לבם:
- (בראשית כז מא): "ויאמר עשו בלבו"
- (תהלים יד א): "אמר נבל בלבו"
- (מלכים א יב כו): "ויאמר ירבעם בלבו"
- (אסתר ו ו): "ויאמר המן בלבו"
אבל הצדיקים לבם ברשותם; הדא הוא דכתיב:
- (שמואל א א): "וחנה היא מדברת על לבה"
- (דניאל א): "וישם דניאל על לבו"
- (שמואל א כז): "ויאמר דוד אל לבו"
ודומין לבוראן:
- (בראשית ח): "ויאמר ה' אל לבו"
פסוק יא
הלך לו אצל מרדכי.
כיוון שהגידו למרדכי שהוא בא, נתיירא עד מאד, והיה יושב ותלמידיו לפניו. אמר להם לתלמידיו: בני רוצו והבדלו מכאן, שלא תכוו בגחלתי, שהרי המן הרשע בא להרגני.
אמרו: אם תמות נמות עמך.
אמר להם: אם כן נעמוד בתפלה, וניפטר מתוך התפלה. וחסלון צלותהון.
יתבון ועסקין בהלכות מצות העומר, שהרי אותו היום ט"ז בניסן היה, ובאותו היום היו מקריבין עומר בזמן שבית המקדש קיים.
אתא המן לגביהון, אמר לון: במה אתון עסקין?
אמרו לו: במצות העומר. הדא הוא דכתיב: (ויקרא ב): "ואם תקריב מנחת בכורים לה'...". תמן אמרי: הלכות קמיצה אחוו ליה, ודבר אחד שהיו קומצין מן העומר.
אמר להון: והדין עומרא מהו, דדהב או דכסף?
אמרי ליה: לא דדהב ולא דכסף ולא דחיטין, אלא דשעורין.
אמר לון: בכמה הוא טימיה דידיה, הוה בעשרה קנטרין?
אמרין ליה: סגיין בעשרה מנין.
אמר לון: קומו, דנצחון עשרה מנכון לעשרה אלפי קנטרין דכסף דילי.
כיוון דחסל ממצלי, אמר ליה המן למרדכי: לבוש הדין לבושא דמלכא.
אמר לו: מה את מבזה מלכות, אית בר נש לביש לבושא דמלכותא ולא סח?
אזל בעא בלנא ולא אשכח. מה עבד? אסר חרציה ועאל ואסחי.
כיוון דנפק - אמר לו: סב לביש הדין כלילא.
אמר ליה: מה את מבזה מלכותא, אית בר נש לביש כלילא דמלכותא ולא מספר?
אזל בעי ספר ולא אשכח. מה עביד? אזיל לביתיה ואייתי ספרא ויתיב וקא מספר ליה שרי ומתנח.
אמר ליה: מה לך מתנח?
אמר ליה: ווי לאבוה דההוא גברא. מעביר דומין פנטון קומין קלטו עביד בלן ספר.
אמר ליה: ובההיא שאילית לך לית אנא חכים לאבוי דההוא גברא בלן וספר בכפר קריינוס ואת משכחת מאני ספרא דידיה.
אמר ליה: קום רכוב על הדין סוסיא.
אמר ליה: לית בי כח דאנא סב.
אמר ליה: ולית אנא גבר סב?
אמר לו: ולא את הוא דגרמת לנפשך?!
אמר ליה: קום דאנא סמיך קדלי ואת דריס עלוי. וסליק ורכב, למקיימה לכון מה דאמר כתבא (דברים לג כט): "ואתה על במותימו תדרך".
דבר אחר:
(אסתר ו יא): "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס..."
אתא לגבי מרדכי ואמר: עמוד ולבוש.
כמה ביש גדא דההוא גברא:
אמש אני הייתי עסיק להתקין ליה צליבא,
והקדוש ברוך הוא מתקין ליה כלילא.
אני הייתי מתקן לך חבלים ומסמרים,
והקדוש ברוך הוא מתקן לך לבוש מלכות.
אנא בעינא מן מלכא למיצליב יתך על צליבא,
והוא אמר לי למירכב לך על סוסיא.
עמוד ולבוש. ועביד ליה כל מה דאמרן לעיל.
וכיוון דרכיב, התחיל מקלס להקדוש ברוך הוא: (תהלים ל): "ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. ה' אלהי שועתי אליך ותרפאני, ה' העלית משאול נפשי, חייתני מירדי בור.".
תלמידיו מה היו אומרים: "זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו, כי רגע באפו חיים ברצונו, בערב ילין בכי ולבוקר רנה.".
אותו רשע מה היה אומר: "ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם, ה' ברצונך העמדתה להררי עוז, הסתרת פניך הייתי נבהל.".
אסתר מה הייתה אומרת: "אליך ה' אקרא ואל ד' אתחנן, מה בצע בדמי ברדתי אל שחת, היודך עפר היגיד אמתך?".
כנסת ישראל מה הייתה אומרת: "שמע ה' וחנני... הפכת מספדי למחול לי...".
ורוח הקדש מה הייתה אומרת: "למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך".
בתו של המן נשקפה מן החלון לראות בצליבא. וכיוון שראתה מרדכי רוכב, ואביה מכריז לפניו "ככה יעשה לאיש", השליכה עצמה לארץ ומתה.
(מתוך אסתר רבה י#ד).פסוק יב
"והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש" - אבל על בתו, וחפוי ראש על מה שקרהו, ובידו ארבע מלאכות: בלן וספר וגליור וכורז.
(מתוך אסתר רבה י#ו).
<< · מדרש רבה על אסתר · ו · >>