מדרש זוטא (בובר)/מגילת רות/פרשה ב

<< · מדרש זוטא (בובר) · מגילת רות · פרשה ב · >>

פרשה ב

[א] ולנעמי מודע לאישה (רות ב, א), היה אוהבו של בעלה, ובן דודו:

[ב] ותאמר רות המואביה אל נעמי וגו' (רות ב, ב). היתה הולכת ומביאה בכל יום מה ששתיהן אוכלות, שלא תצא לתרבות רעה, ולא תהא צריכה לבריות:

[ג] ותלך ותבוא ותלקט בשדה (רות ב, ג). מפני מה כתב דוחקן של צדיקים הראשונים, להודיע לאחרונים שאף על פי שהוו עניים היו בוטחים בבוראים, לפיכך קנו חיי העולם הזה וחיי העולם הבה, ושבחן נאה לי בכל דור ודור, משה היה רועה שנאמר ומשה היה רועה את צאן יתרו (שמות ג, א), ויעקב היה רועה, דוד היה רועה, שנאמר מאחר עלות הביאו וגו' (תהלים עח, עא): אחרי הקוצרים וגו' (רות ב, ג). בשעה שהיא יושבת לקצור עם הקוצרים, היתה הופכת פניה לצד אחר, ולא היתה ניראית אחת מאצבעותיה, שבשעה שהיתה רואה שיבולת בקומתה עומדת ונוטלת, וכשהיתה רואה שיבולת מושלכת היתה יושבת ולוקטת אותו, כיון שראה בה בועז ג' מדות הללו, מיד שאל בועז לנערו למי הנערה הזאת:

[ו] ויען הנער הנצב על הקוצרים וגו' (רות ב, ו). למה אמר נערה מואביה היא, לפי שהיה מעיד עליה שלא תהא משבט יהודה, שהיה סבור בה שהיא מבנות [צריך להוסיף: בית] לחם, אמר לו הנער הנצב על הקוצרים נערה מואביה היא, אמר לו פייס לה שתהא מלקטת אחרינו:

[ז] ואספתי בעמרים (רות ב, ז). התחיל הנער מספר בשבחה ובצניעות שבה, הרי יש לה כמה ימים שהיא עמנו שלא נראית אפילו אחד מאצבעות ידיה ורגליה, כאשר כתוב למעלה, ואין אנו יודעין אם אלמת היא אם דברנית, באותה שעה בדקה בועז אחריה:

[ח] ויאמר בועז אל רות הלוא שמעת בתי וגו' (רות ב, ח). עיניך בשדה אשר יקצורון וגו' ותפול על פניה וגו'. (א) אמר רבי חייא בר אבא כל ראשי פסוקים [של רות] ווין חוץ משמונה פסוקים מפני שדבקה (לברית) [לבני ברית] שניתנה לשמונה, ומפני זה כל ראשי פסוקים ווין, כלומר (אוי) [ווי] לדור שגבוריו (ידודון) [ירודין]:

[יג] ותאמר אמצא חן בעיניך אדוני כי נחמתני (רות ב, יג). (ב) מה נחמה ניחמה, אמר לה עתידה את לעלות לגדולה, ועתידין בניך להיות מנהיגין של ישראל, ועתידה את ללבוש כתר מלכות, אע"פ שאת רואה עצמך שאת ענייה, עתיד לצאת ממל בן שהוא מקדיש מאה [אלף] ככרי זהב ביום אחד, שנאמר [והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וגו' (דברי הימים א כב, יד), וכי עני מקדיש כל דככרים] הללו של כסף ושל זהב אלא ביום שהרג דוד את גלית הפלשתי, השליכו עליו בנות ישראל את כל הכסף והזהב, והקדישו לבית המקדש, וכיון שבא רעב שלש שנים, בקשו ממנו ישראל ליתן ולא רצה ליתן להם כלום, אמר לו הקב"ה לא קבלת עליך להחיות בו עניים, חייך אין אתה בונה אותו, אלא על ידי שלמה בנך, דכתיב ויהי דבר ה' אל נתן לאמר וגו' (שמואל ב ז, ד) אשר יצא ממעיך (שמואל ב ז, יב) הוא יבנה הבית לשמי (שמואל ב ז, יג):

[יד] ויאמר לה בועז לעת האוכל וגו' (רות ב, יד). (ג) למה אמר לה קראה לאכול, ואחר כך תהיה בו אמר בועז למה וטבלת פתך בחומץ. גרש:

[טו] ותקם ללקט (רות ב, טו). כיון שנתרחקה אמר בועז לנערו אל תבוז בה שהיא בת מלכים, ואל תגערו בה, אל תשמעינה דבר קשה: גם בין העמרים תלקט ולט תכלימוה, א"ל אינה מקבלת, אמר להם:

[טז] וגם של תשולו לה מן הצבתים (רות ב, טז). לא תודיעוה, אלא אתם רואים עומר יחידי עשו אותה שכחה, בא וראה כמה גדולה מצות שכחה, מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בשדה, ועשה אותו היום סעודה גדולה ושמח, אמר מצוה זה באה לידינו שלא (בעונה) [בידיעה] (ג*) נשמח עליה:

[יז] ותלקט בשדה עד הערב (רות ב, יז). מלמד שהיו חובטין והיו מתקנין לה עד הערב:

[יח] (ותצא) [ותשא] ותבא העיר (רות ב, יח). מלמד שהיתה מחזרת אחר מאכלה שלה בכל יום, כיון שראתה חמותה נתייראה אמרה חס ושלום נדבקה לפריצים:

[יט] ותאמר לה חמותה איפה לקטת וגו' (רות ב, יט). שם האיש אשר עשיתי עמו, עמי אין כתיב, אלא עמו, (ד) ללמדך שיותר ממה שבעל הבית עושה עם עני, העני עושה עם בעל הבית, הבעל הבית קונה לו מצוה אחת, העני קונה לו עשר מצות, פתוח תפתח (דברים טו, ח), נתון תתן לו (דברים טו, י), (אל) [ולא] ירע לבבך בתתך לו (דברים טו, י), לא תאמץ את לבבך (דברים טו, ו), ולא תקפוץ את ידך (דברים טו, ו), והחזקת בו (ויקרא כה, ל), וחי אחיך עמך (ויקרא כה, לו): כתיב ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה (ירמיהו טו, יט), מלמד שהקב"ה גוזר גזירה מלמעלה, והצדיק מבטלה מלמטה:

[כב] ותאמר נעמי אל רות כלתה וגו' ולא יפגעו בך בשדה אחר (רות ב, כב). (ה) לפי שאומות העולם חשודים אפילו על הבהמה, אלא מוטב לנו שתביא מעט מצילו של זה, ולא הרבה ממקום אחר, תוציאי שם רע על משפחותינו:

[כג] ותדבק בנערות בועז ללקט עד כְּלוֹת קציר השעורים וקציר החטים (רות ב, כג). כתיב סכותה לראשי ביום נשק (תהלים קמ, ח), אין לך ימים קשים, שחמה מכה בעת הקציר: (ו) *) ויאמר אל אביו לא נתנסה אותו היום, אלא להודיע גבורתן של צדיקים ומתן שכרן של עושי מצות, שעל ידי פת לחם חיה המתים שלא בזמנה שני פעמים אחת בימי אליהו, ואחת בימי אלישע:

הערות ותקונים

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.