מדריך רחובות תל אביב יפו/נ
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה: הדף שימושי, ומתאים למקור. אך דרושה עריכה רבה נוספת. נא ראו בשיחה:מדריך רחובות תל אביב יפו.
טקסט זה מוגש בכפוף לרשיון CC by, המתיר שימוש כללי בכפוף לאזכור שם המחבר. מחבר: מדריך הרחובות של תל־אביב-יפו, מוגש באדיבות עיריית תל־אביב-יפו. |
נ"א
[עריכה]בשיטת הספירה לפי האלף־בית העברי .51 –
נאמן ,אבא ושרה
[עריכה]ראו אבא ושרה (נאמן).
נאמן ,מיכאל
[עריכה]ראו מיכאל מאיר (נאמן).
נאסר ,ג'ורג' 1977–1906
[עריכה]מפעילי ההסתדרות ומנהיג פועלים בעירו, יפו. בפרוץ המרד הערבי ((1936 נאלץ לברוח מיפו כי נשקפה סכנה לחייו. עשה לקירוב לבבות בין יהודים וערבים .ב־ 1947ברח ללבנון, והוחזר משם למשגב עם ביזמת ההגנה*.
נבטים
[עריכה]מושב בנגב הצפוני, ממזרח לבאר שבע. תחילה היה כאן קיבוץ, שנותק מלחמת העצמאות אך החזיק מעמד בזכות אספקה שהוצנחה אליו. הקיבוץ התפרק, ובמקומו הוקם המושב ב־1949 בידי חיילים משוחררים; ב־1955 הובאו למקום עולים מקוצ'ין (הודו).
נג'ארה ,ישראל 1555–1625
[עריכה]רב, מקובל ומשורר עברי שחי ופעל בארץ־ישראל. נולד בדמשק, שבה שימש אביו כרב. חיבר פיוטי קודש וחול בעברית ובארמית ויצא לנדודים. היה בצפת, עבר לעזה – שבה שימש כרב עד מותו. כתב ספרי שירה רבים, ואסופה מפזמוניו נקראה זמירות ישראל. אחדים מפיוטיו נכללו בסידור התפילה; הידוע שבהם הוא "יה ריבון עָלַם ועלמיא". בבתי כנסת של עדות המזרח קוראים ב"כתובה לחג השבועות" שחיבר לחג זה.
נגבה
[עריכה]קיבוץ בדרום מישור החוף ,ממזרח לאשקלון .הוקם ב־1939 במתכונת יישובי חומה ומגדל בידי חניכי השומר הצעיר שעלו מפולין .שמו מבטא מגמה – אל הנגב – גם מפני שהיה ,בעת הקמתו, היישוב העברי הדרומי ביותר .מגִניו עמדו בגבורה מול גלי התקפות של הצבא המצרי במלחמת העצמאות ,עד שסולק הפולש.
נדב
[עריכה]מלך ישראל ,בנו של ירבעם בן נבט שקרע את שבטי ישראל מעל ממלכת יהודה .בשעה שצבאו צר על גבתון ,קשר עליו בעשא בן אחיה, הרגו ומלך תחתיו; בכך בא הקץ על ראשוני המלכים הנפרדים בישראל.
נ"ה
[עריכה]בשיטת הספירה לפי האלף־בית העברי .55 –
נהלל
[עריכה]מושב העובדים הראשון בארץ־ישראל .הוקם בצפון עמק יזרעאל ב־1921 והיה ניסיון ראשון לממש את תפיסתו של אליעזר יפה .שמו מהתנ"ך: "ויעל הגורל השלישי לבני זְבוּלֻן […] וקַטָּת ונַהֲלָל ושִׁמרוֹן" (יהושע ,יט), כלומר ,מהערים שבנחלת שבט זבולון.
נהרדעא
[עריכה]עיר בבבל על הנהר פרת שהיתה בה ישיבה גדולה. היישוב היהודי התקיים בה מסוף ימי בית ראשון, ועוד לפני חורבן בית שני במאה ה־1 לספירה היתה בירתה של ממלכה יהודית. בהמשך היתה העיר שבה ישבו ראש הגולה ובית הדין של יהדות בבל .בתחילת המאה ה־3 היתה בשיא גדולתה :האמורא רב שמואל עמד בראש הישיבה הגדולה בעיר. משהחריב פפא בן נצר את העיר ב־ 259לספירה, עברה הישיבה לפומבדיתא*.
נהריים
[עריכה]שמו של האתר במקום מפגש הירדן* והירמוך שבו הקים פנחס רוטנברג ב־ 1932–1927את תחנת הכוח ההידרו־אלקטרית לייצור חשמל. כוח משלוח של צבא עיראק, שחבר לצבא הלגיון של ממלכת ירדן, כבש את המקום ביום הכרזת המדינה, 14 במאי 1948, הרס את התחנה ושכונות מגורים לידה ואנשיה נפלו בשבי. רק עם חתימת הסכם השלום עם ירדן ב־ 1994התאפשרה גישה למקום – אבל הרג במטיילים מישראל שם קץ לטיולים. לא הרחק מתחנת הכוח היה גשר נהריים, שנתן את שמו לקיבוץ גשר שהוקם ב־.1939
נוה צדק
[עריכה]השכונה היהודית הראשונה שהוקמה בפאתי יפו. יוזמיה ב־ 1887היו האחים רוקח*, שטיין* ואחרים, שהקימו חברה בשם "עזרת ישראל" ורכשו 10 דונמים מ־ 100דונם שהיו בבעלות שלוש*, יוסף־בק מויאל ואמזלג* מצפון־מזרח ליפו. שלוש, שבנה את ביתו מ־1883, ביקש מחיר נמוך יחסית בעבור הקרקע כדי לקדם את המכירות ולזרז את הקמת השכונה. נבנו שלושה בתי כנסת :בבית שלוש, בבית אמזלג ועל מגרש ריק. שם השכונה כאחד מכינוייה של ירושלים בתנ"ך: "עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה […] יְבָרֶכְךָ יְהוָה נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ" (ירמיהו, לא). בעקבותיה הוקמו שכונות יהודיות נוספות, כנוה שלום*, אחוה*, מחנה יהודה ועוד, וכולן נחשבו להרחבה של העיר יפו – עד להקמתה של אחוזת בית*. בין תושבי נוה צדק היו הסופרים בן ציון*, דבורה בארון ברנר*, וכן מורי הגימנסיה* ומורי בית הספר לבנות.
נוה צדק [סמטה]
[עריכה]ראו לעיל.
נוה שאנן
[עריכה]על שם שכונה שהוקמה מדרום־מזרח לתל־אביב; היום בשולי התחנה המרכזית הישנה. שמה נגזר מן התנ"ך: "נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וְכָל חֲבָלָיו בַּל יִנָּתֵקוּ" (ישעיהו, לג). את השם הציע יעקב פרמן, המייסד. האדריכל יצחק טישלר תיכנן את השכונה בצורת מנורה שבסיסה רחוב לוינסקי* וממנו יוצאים הרחובות־הקנים. בשנות הקמתה, בתחילת שנות ה־20, כששכונות יהודיות רבות הצטרפו לתל־אביב, העדיפו תושביה של שכונה זו להישאר חלק מיפו והצטרפו לעיר העברית מאוחר יותר.
נוה שלום
[עריכה]שכונה יהודית בפאתי יפו ,השנייה שהוקמה מחוץ לחומות העיר (ב־.(1890 היזם היה ברנט*, שביקש להקים בתים בשכירות למעוטי יכולת. הוא רכש 70 דונם, ומימן בעצמו את הקמת הבניין הארוך הראשון ובו 15 דירות. בעקבות יהודים מיפו שבאו לגור בשכונה – עברו אליה מוסדות דת, הוקמו בתי כנסת, בתי מלון, בתי מלאכה ועוד. שמה נגזר מהתנ"ך: "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים" (ישעיהו, לב).
נועם
[עריכה]מושב בחבל לכיש ,דרומית לקרית גת .הוקם ב־1955 בידי עולים מצפון אפריקה .שמו נגזר מהתנ"ך: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה … לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (תהלים ,כז).
נופך, יצחק – ראו השופט נופך
[עריכה]נורדאו ,מקס [שמחה מאיר זידפלד], ד"ר ((1923–1849 [שדרות]
[עריכה]סופר ועיתונאי, רופא (פסיכיאטר) וממנהיגי הציונות. נולד בהונגריה, למד רפואה; התפרסם בכתיבה עיתונאית במקביל ללימודיו, ועד מותו שילב כתיבה עם עבודה במקצועו. התגורר בפאריז ב־1914–1880 והתחתן עם נוצרייה דנית. הצטרף להרצל* כבר בסוף 1895, ומאחר שהחל לפרסם רומנים שעוררו עניין רב, היתה לפעילותו הציונית השפעה לא מעטה. ניסח את "תכנית באזל" (תכנית באזל בויקיפדיה), והחלפת המושג "מדינה יהודית", בתיבה "בית לאומי" היתה פרי רוחו; זו התגלגלה גם להצהרת בלפור*, ונעקרה רק בתכנית בילטמור*. היה נשיא הקונגרסים אחרי מות הרצל, אך סירב להיות נשיא התנועה בגלל אשתו הנוצרייה. במלחמת העולם הראשונה נאלץ לעזוב את צרפת בשל נתינותו ולעבור לספרד. אחרי המלחמה הציע להעלות לארץ־ישראל 600,000 יהודים, לפני שתקום התנגדות ערבית, ולשכן אותם בבתי עראי – כאילו חזה את המעברות של ראשית ימי המדינה. בשנים 1920–1923 גר בלונדון. ב־1926 הועלו עצמותיו ארצה, לפי צוואתו, ונטמנו בבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל־אביב.
נורדאו [סמטה]
[עריכה]ראו לעיל.
נוריאל
[עריכה]ֵמרחובות שכונת התקווה שבהם החליטו חברי ועד השמות לתת שם זמני במקום הציון הסתמי באותיות.
נורית
[עריכה]צמח בר הפורח בדרך כלל באדום ולעתים בכתום. יש המתקשים להבדיל בין צמח זה ובין הכלנית* והפרגים*. ההבדלים הם, למשל, בעלי הגביע (לנורית יש, לכלנית אין, לפרג שניים גדולים), במספר עלי הכותרת (5 ויותר לנורית ולכלנית, 4 לפרג), בצורת העלים (מפורצים בנורית, גזורים בכלנית, מפורצים בפרג) ובזמן הפריחה.
נ"ז
[עריכה]בשיטת הספירה לפי האלף־בית העברי .57 –
נ"ח
[עריכה]בשיטת הספירה לפי האלף־בית העברי .58 –
נח, מרדכי עמנואל (1785–1851)
[עריכה]מבעלי התכניות ל"מקלט לילה" ליהודים לפני שקמה התנועה הציונית. נולד בארצות־הברית כבן למשפחה מיוצאי פורטוגל. גדל בצ'רלסטון, קרולינה הצפונית, למד משפטים והיה כתב ועורך. במהלך שנותיו היה קונסול בתוניסיה ופוליטיקאי, וכתב ספרים ומחזות. ב־ 1820רכש אדמות בגרנד איילנד, לא הרחק ממפלי הניאגרה במדינת ניו יורק, כדי להקים שם מקלט זמני ליהודים נרדפים; זאת, עד שישובו לארץ־ישראל, שכן האמין כי על היהודים לעשות זאת. הוא קרא למקום בשם אררט, שהרי שם נחתה התיבה של נח שעל שמו נקרא, ומשם יצאו בניו ליישב את הארץ. ב־1825 הניח את אבן הפינה למדינה היהודית, ופירסם כרוז שבו קרא ליהודי העולם לבוא אליה. לקריאה זו, שהקדימה את זמנה בעשרות שנים, לא היה הד של ממש.
נחום הנביא
[עריכה]מנביאי הכתב .כונה האלקושי*, מהיישוב אלקוש בגליל העליון. בספרו, השביעי בתרי־עשר, שלושה פרקים ובהם נבואה קשה על נינוה, "עִיר דָּמִים כֻּלָּהּ כַּחַשׁ […] קוֹל שׁוֹט וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן וְסוּס דֹּהֵר וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה. פָּרָשׁ מַעֲלֶה וְלַהַב חֶרֶב וּבְרַק חֲנִית וְרֹב חָלָל…" (נחום ,ג, א–ג).
נחל איילון
[עריכה]נחל אכזב שאחד מסעיפיו עובר בעמק איילון*, וממנו נגזר שמו. מוליך צפון־מערבה, מגיע לתחום תל־אביב, שבה היה מועד שנים רבות לשטפונות, ונשפך לירקון.
נחל הבשור
[עריכה]נחל אכזב הזורם בנגב הצפוני ונשפך לים התיכון מדרום לעזה. תחילתו בהר הנגב ליד שדה בוקר, והוא זורם בכיוון צפון־מערב וסופח אליו מים מנחלים אחרים היורדים מהר יהודה ומהר הנגב. שמו תנ"כי: "וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל הַבְּשׂוֹר" (שמואל א ,ל).
נחל עוז
[עריכה]קיבוץ בנגב המערבי בגבול המזרחי של רצועת עזה. הוקם ב־1951 כהיאחזות הנח"ל הראשונה. ההיאחזות הפכה ליישוב קבע ב־1953 וניתן לה שמה הסמלי: נדרש עוז נפש לעמוד בהתנכלויות מצד הצבא המצרי וכן מחבלים – "פדאיון" ("המחרפים נפשם") – ומסתננים שחדרו מרצועת עזה לשטח היישוב בשנותיה הראשונות של המדינה.
נחל שורק
[עריכה]נחל אכזב החוצה את השפלה בכיוון צפון־מערב ונשפך לים התיכון לא הרחק מקיבוץ פלמחים. מוצאו בהרי יהודה, דרומית לירושלים. על שמשון מן התנ"ך נאמר: "וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה" (שופטים, טז).
נחלאות
[עריכה]חווה בעמק יזרעאל שהוקמה ב־ ,1954לא הרחק מקיבוץ הזורע. כך נקראות שכונות בירושלים – נחלת אחים, נחלת צבי, נחלת צדוק, נחלת ציון, נחלת שבעה, נחלת שמעון.
נחליאל
[עריכה]השכונה הראשונה שהוקמה ליד חדרה*, וצורפה אליה כשקיבלה חדרה מעמד של עיר. הוקמה ב־ 1912בידי עולים מתימן ונקראה בשם המבטא את המעבר לארץ נחלי מים (במדבר כא, 19).
על שם שכונה בתל־אביב שהוקמה ב־1911 והתאחדה עם תל־אביב כבר ב־ .1912יזמת הבנייה היתה של ש' לויצקי, מ' שולמן וח' רידניק. ראשי האגודה נחלת בנימין פנו בבקשת תמיכה הן לתנועה הציונית מיסודו של בנימין (זאב) הרצל* והן לברון (אדמונד) בנימין דה רוטשילד*, ומשום כך בחרו בשמה; ה"פשרה" היתה שבט בנימין*. 25 בתים נבנו באדמות שמכרו להם אגודות אחוזת בית* וגאולה* מצפון – מזרח לבניין הגימנסיה*. הרחוב הראשי והיחיד נקרא בשם השכונה.
נחלת יצחק
[עריכה]שכונה ממזרח לתל־אביב שנבנתה ב־ 1925בידי יוצאי ליטא, ובהם י' זימן*, שהקימו בה את ביתם. נקראה על שם יצחק* אלחנן ספקטור, רב העיר קובנה בשליש האחרון של המאה ה־19. הרחוב נקרא בשם השכונה, שצורפה לתל־אביב רק ב־1958, ודבק גם בבית העלמין הסמוך אליו.
נחמה
[עריכה]תקווה, מרפא לדאבת הנפש. בסמוך רחובות דיצה וסגולה.
נחמיה [בן חכליה] (המאה ה־ 5לפנה"ס)
[עריכה]בונה חומות ירושלים לאחר שיבת ציון מגלות בבל; ספרו בתנ"ך צמוד לספר עזרא ונחשב בעבר לחלק ממנו. ראשוני השבים נתקלו במי שאיכלסו בינתיים את הארץ, והתקשו לגבש דפוסים חברתיים עצמאיים. על רקע זה נשלח נחמיה, מחביביו של מלך פרס ארתחשסתא, לשמש כפחה של פחוות יהודה. בכוח אישיותו ויכולתו הארגונית גייס את השבים לתיקון החומות ההרוסות וסיכל את התנגדותם של העמים השכנים. בשיתוף עם עזרא, בעל הסמכות הדתית, נחתמה אמנה חדשה עם העם ברוח התורה, הוחזרו לעניים נכסים שהופקעו מהם בגלל הלוואות שלא הוחזרו, שוחררו עבדים עבריים, סולקו נשים לא יהודיות, חודשה עבודת המקדש ונשמרה השבת.
נחמן מברסלב ( (1810–1772
[עריכה]אבי חסידות הנקראת על שמו. נינו של הבעש"ט* ונחשב לקדוש ולבעל יכולת לחולל ניסים. נולד במדז'יבֹוז', השמיע בשנות חייו המעטות סיפורים ומשלים רבים באוזני חסידיו, וטען כי בעולם שולט הרוע – אך הוא יחלוף בזכות האמונה. ישב בערים שונות באוקראינה ואף נסע לארץ־ישראל ב־1798 אך חזר משהגיעו צבאות נפוליון לארץ בשנה שלאחר מכן. ישב זמן מה בברסלב, שממנה כינויו, אך סמוך למותו הלך למקום נידח, לא הרחק מהעיר אומן; חסידיו סיפרו כי גילו שם עצמות וגולגלות של אלפי יהודים שנרצחו במקום ההוא ביום אחד בפרעות ב־ ,1788ולא זכו להיקבר. הרב אמר כי הנרצחים קראו לו, ומשמת – נקבר עמם. מאז מותו אין לחסידי ברסלב אדמו"ר. רבים באים מכל רחבי תבל לפקוד את קברו, ומשום כך הוא נקרא בשנים האחרונות נחמן מאומן. תלמידו, ר' נתן שטרנהרץ, העלה את כל דבריו על הכתב; היום קיימים ספרים רבים שבהם נכללים סיפוריו, משליו ועיקרי תורתו.
נחמני
[עריכה]כינויו של הרמב"ן, רבי משה בן נחמן (1194–1270), הנגזר משמו של אביו. פרשן התנ"ך, מגדולי ההלכה בדורו ומחכמי ישראל שעסקו בקבלה. נולד בחלק שכבשו הנוצרים מחדש בספרד, ועסק ברפואה. בשנותיו האחרונות, בעקבות ויכוח עם הנוצרים שבו אולץ להשתתף, עלה לארץ־ישראל, ישב בירושלים, עבר לעכו ובה מת. בערים אחדות הוחלט שלא לקרוא לרחובות הן בשם הרמב"ם* והן בשם הרמב"ן, שצלילם דומה; משום כך יש בתל־אביב רחובות הרמב"ם ונחמני – ואילו בירושלים נהגו להפך: יש בה רחובות רמב"ן ובן מימון, הנקרא בשם אביו של רבי משה בן מימון.
נחשון
[עריכה]נשיא שבט יהודה ביציאת מצרים – שדוד המלך עתיד להיות מצאצאיו. לפי האגדה השליך נחשון את נפשו מנגד וירד ראשון לים שנקרע ביציאת מצרים: "קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה" (מסכת סוטה, לז). מכאן שמו של המבצע היזום הראשון במלחמת העצמאות, שבו רוכזו כוחות ניכרים ושנועד לפריצת הדרך לירושלים הנצורה. נערך ב־15–3 באפריל 1948, כחודש ויותר לפני הפינוי הבריטי. עד אז נפרצו הדרכים באמצעות שיירות; ואילו במסגרת המבצע נתפסו המשלטים* והכפרים שהיו נחוצים לשליטה בדרך מחולדה* לירושלים*. בשם זה נקרא קיבוץ שהוקם סמוך לאזור הקרבות ב־1950.
נ"ט
[עריכה]בשיטת הספירה לפי האלף־בית העברי .59 –
נטע [סמטה]
[עריכה]חווה שהוקמה ב־ 1952לא הרחק מגדרה.
נטעים
[עריכה]מושב שהוקם ב־ 1932דרומית־מערבית לראשון לציון בידי אנשי העלייה השנייה שהתקבצו בתל־אביב, ועם הפסקת עבודות הבנייה – עקב המשבר הכלכלי העולמי – נשארו חסרי פרנסה. השם מבטא שאיפה לעבוד את האדמה ונזכר בתנ"ך: "הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם" (דברי הימים א, ד).
נטר, קרל־יצחק ( (1882–1826
[עריכה]מייסד מקוה ישראל* ומנהלה הראשון. נולד בצרפת, עסק במסחר ובעבודה ציבורית, וב־1860 נבחר למזכיר הכללי של כל ישראל חברים*. יצא כשליח ארגונו לארץ־ישראל, ומששב הציע להקים בית ספר חקלאי. נסע לאיסטנבול והשיג צו מאת הסולטן להקמת בית הספר בשטח שקיבל בחכירה לצמיתות. עסק באיסוף תרומות, תרם מהונו האישי, ובנוסף לניהול בית הספר השתתף בוועידות שונות שבהן הרצה על מצב היהודים במזרח בכלל ובמרוקו בפרט.
ניל"י
[עריכה]ראשי תיבות של הארגון נצח ישראל לא ישקר, שפעל בארץ־ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה ועסק באיסוף מודיעין למען הצבא הבריטי. נוכח הגזרות של השלטון התורכי העדיפו חברי הקבוצה – בני מושבות בשומרון וביהודה – לסייע לבריטניה לכבוש את הארץ. בראש הארגון עמדו אהרֹן אהרֹנסון, שרה אהרֹנסון, אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי. פיינברג נהרג בדרכו למצרים, שם חנו הבריטים, בהיתקלות עם בדווים באזור רפיח. התורכים אסרו את שרה אהרֹנסון, עינו אותה, ומחשש לפגיעה בכבודה או שלא תעמוד בעינויים – היא התאבדה בירייה מאקדחו של קצין תורכי. נתפסו חברים נוספים, בהם לישנסקי – שברח מהמעצר, ביקש מקלט בין חברי השומר* ואלה התלבטו אם להסגירו או להרגו, ולבסוף פצעו אותו והוא נמלט, נתפס והתורכים העלוהו לגרדום בדמשק עם נעמן בלקינד, אף הוא איש ניל"י. על שם הארגון נקרא המושב גבעת ניל"י, לא הרחק מזכרון יעקב, שהוקם ב־1953 בידי עולים מעיראק, תוניסיה ותורכיה. (היישוב ניל"י ליד מודיעין נוסד ב־1981 בידי גרעין מתיישבים שהקימו עדית ויחיעם פדן.)
ניסן (כָּהַן), ד"ר ( (1945–1883
[עריכה]ממנהיגי יהודי הונגריה. ייסד את המכביאה – אגודת סטודנטים ציונית שהגה הרצל* עצמו ושהיתה חלוצת הארגונים הציוניים בהונגריה. נולד בגליציה, היה נואם וסופר. נעצר בידי הנאצים במחנה ברגן־בלזו, ומשם עלה לארץ־ישראל.
ניסֶנבּוֹים, יצחק (1868–1942)
[עריכה]רב וסופר ,מראשי הציונות הדתית. נולד בבֶּלָרוּס, למד בישיבת וולוז'ין והתיידד עם ביאליק*. היה מחובבי ציון* והטיף לציונות בערי רוסיה. מ־1900 חי בווארשה. היה מעורכי הצפירה*, וכתב ספרי דרשות ברוח הציונות. ב־1905 ביקר בארץ־ישראל. היה פעיל בתנועת המזרחי, ומ־1937 היה נשיא תנועה זו בפולין. מת בגטו וארשה. על שמו הקיבוץ בארות יצחק, לא הרחק מנמל התעופה בן גוריון, שהוקם תחילה בנגב, סבל מאבדות כבדות במלחמת העצמאות, הועבר לאדמות שהשתיכו בעבר למושבה הגרמנית וילהלמה וב־1952 – למקומו הנוכחי.
ניצנה
[עריכה]עיר חרבה מהתקופה הביזנטית, והיום – אתר סמוך לגבול הנגב וסיני, על הדרך למצרים, ששמו קדום ולו מקום גם בתולדות מדינת ישראל. המים במקום איפשרו את קיומו של יישוב בימי קדם. התורכים בנו כאן עיירה ערב מלחמת העולם הראשונה, והעבירו אליה קו מסילת ברזל מבאר שבע*. בתקופת המנדט שימשה כעיירת גבול. במלחמת העצמאות נכבשה ניצנה, או עוג'ה אל חפיר בשמה הערבי; לפי הסכמי שביתת הנשק נכללה באזור המפורז, וכאן נועדו קצינים מישראל, ממצרים ומהאו"ם לדיונים עד למבצע קדש*.
נירים
[עריכה]קיבוץ בנגב הצפוני־מערבי, דרומית לכיסופים*. הוקם במוצאי יום הכיפורים תש"ז־ 1946במקום דרומי יותר, והיה אחד מ־ 11הנקודות שקמו בנגב באותו לילה. פירוש שמו שדות, והוא נגזר משם הגרעין, ניר, של מקימיו. במלחמת העצמאות צר עליו הצבא המצרי, התקיפו וגרם לו הרס רב. חברי הקיבוץ לא נטשו אותו, אבל אחרי המלחמה עברו למקומם הנוכחי.
ניר עם
[עריכה]קיבוץ בנגב הצפוני־מערבי, סמוך לשדרות. הוקם ב־1943 ויישבו אותו גרעיני הכשרה מבסרביה, ארגנטינה, צרפת ודרום אפריקה.
נמיר, מרדכי ( (1975–1897[דרך]
[עריכה]חבר כנסת, שר העבודה בממשלת ישראל וראש העירייה החמישי של תל־אביב. נולד באוקראינה, היה מאסירי ציון בברית־המועצות ועלה לארץ־ישראל ב־1924. לפני קום המדינה היה פעיל בהסתדרות, ואחר כך – ציר ישראל בברית־המועצות. ב־1969–1951 היה חבר כנסת, ובמקביל – המזכיר הכללי של ההסתדרות ב־ ;1956–1951שר העבודה ב־ ;1959–1956וראש עיריית תל־אביב ב־1969–1959. אזרחות כבוד של העיר הוענקה לו ב־.1973 הדרך בתחומי העיר הקרויה על שמו נקראה בעבר דרך חיפה.
נמיר, מרדכי ( (1975–1897[כיכר]
[עריכה]ראו לעיל; בעבר כיכר אתרים.
נמירובר, יעקב יצחק ,ד"ר (1872–1950)
[עריכה]רב ראשי לקהילת יאסי ובוקרשט, נשיא ההסתדרות הציונית ברומניה, סופר והיסטוריון. נולד בלבוב, נפטר בבודפשט.
נמל יפו
[עריכה]מהנמלים העתיקים בעולם. יפו* נזכרת בכתובות מצריות עתיקות, לפני כיבוש הארץ בידי יהושע בן נון*. הנמל שימש את ממלכת החשמונאים בימי בית שני; כאן ספג הצי החזק של ממלכת יהודה מפלה קשה, אלפי גופות נסחפו לחוף – ורומי הגאה על הניצחון החשוב פירסמה אותו במטבע "יהודה הימית"*. עולי רגל יהודים ונוצרים באו לנמל זה, ומכאן עשו את דרכם לירושלים. כאשר גבר המתח בין הערבים תושבי יפו ובין יהודי תל־אביב בימי "המרד הערבי" ב־1936 השביתו הערבים את הנמל, וכדי לאפשר פעילות של ספינות נבנה נמל תל־אביב*. המשיך לפעול מקום המדינה עד 1965 – פתיחת נמל אשדוד. היום נותרו בנמל רק הדייגים ובעלי ספינות פרטיות. (ראו גם הערת שוליים בסוף הערך יהודה המכבי (המאה ה־2 לפנה"ס).)
הוקם ב־ 1936כשהערבים השביתו את נמל יפו* עם פרוץ "המרד הערבי", הידוע גם בשם מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט .הרעיון להקמתו עלה בשנותיה הראשונות של תל־אביב, ובעיקר משנות ה־ 20של המאה ה־20. בחודשים שלפני קום המדינה היה לנמל תפקיד מיוחד כפתח שדרכו הובאו אל העיר כמויות ניכרות של נשק, מצרכים ומזון, וכן הגיעו אליו אלפי עולים חדשים: היו ימים ש־ 25אניות עגנו בו בעת ובעונה אחת. ב־1965 הפסיק הנמל לפעול, עם תום בנייתו של הנמל באשדוד.
נ"ס [סמטה]
[עריכה]על שם נחום סוקולוב*. הסמטה מחברת בין רחובות סוקולוב וארבע ארצות.
נֵס הָרִים
[עריכה]מושב בהרי יהודה, מזרחית לבית שמש, הוקם ב־1950 בידי עולים מכורדיסטאן, ושמו התנ"כי מרמז לנבואת גאולה: "כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ" (ישעיהו ,יח).
נס לגויים
[עריכה]השם העברי שנתן יהל"ל* לתרגום הראשון של הרומן טנקרד מאת בנימין ד'ישראלי, לורד ביקונספילד (1804–1881), שכיהן פעמים אחדות כראש ממשלת בריטניה. כאדם צעיר כתב רומנים, ובהם טנקרד (1833) (הדמות ההסטורית טנקרד בויקיפדיה) – סיפורו של אביר במסע הצלב לארץ־ישראל. משנעשה אחד ממדינאיה הבולטים של בריטניה גילה ד'ישראלי גאווה רבה ביהדותו, ולפי המסופר אמר לחברי הפרלמנט הבריטי כדברים האלה: "כשאבותיכם עוד לא ידעו קרוא וכתוב, אבותי כתבו את התנ"ך; כשאבותיכם היו רועי חזירים, אבותי הקימו ממלכה לתפארת." (ראו גם הערת שוליים בסוף הערך הרבי מבכרך.)
נֵס צִיּוֹנָה
[עריכה]עיר בשפלה, בין רחובות וראשון לציון. הוקמה כמושבה ב־1883, על אדמות שרכש ראובן לרר (1832–1917), יליד רוסיה מחובבי ציון*, שהחליף את האחוזה שלו ליד אודסה באחוזה בארץ־ישראל: הקרקע כאן השתייכה לחקלאים רוסים ממוצא גרמני שתיכננו להתיישב בה. לרר עלה ארצה ב־1883 וישב עם משפחתו בנחלת ראובן – כך קרא לה – והוציא "קול קורא" שהבטיח לכל מי שרוצה לזכות במצוות מניין ותפילה ויישוב הארץ כי יוכל להצטרף ליישוב במחיר השווה לכל נפש. בהדרגה רכשו גם אחרים אדמות בסמוך, ובהם מיכאל הלפרין* – שנתן למושבה את שמה הנגזר מהתנ"ך ומעיד על הלהט הציוני של מייסדיה: "ׂשְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה הָעִיזוּ אַל תַּעֲמֹדוּ" (ירמיהו, ד). ייתכן שכאן – ולא בראשון לציון* הסמוכה – הניף הלפרין את הדגל הציוני, כחול־לבן; וייתכן שמאחורי מחשבה זו עומד אותו פסוק תנ"כי, שהרי נס הוא דגל. ב־ 1903 רכשה קבוצת פועלים שטח מדרום לנס ציונה, והכריזה על הקמת יישוב חדש בשם "תל־אביב"; הרחוב באותו מקום נקרא עד היום בשם זה.
נס ציונה [סמטה]
[עריכה]ראו לעיל.
נעמן
[עריכה]דמות מן התנ"ך :מצביא זר שאלישע הנביא סייע לו להבריא ממחלת הצרעת; כן נקראים בשם זה נחל, ובעבר – מועצה אזורית בנפת עכו. מן הרחובות בפרברים ששמם ניתן להם כשלב ביניים.
נצח ישראל
[עריכה]מכינויי האלוהות בתנ"ך שממנו נובעת הבטחה לחוסנו של עם ישראל ולקיומו: "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם" (שמואל א, טו) – ומראשי התיבות נטלו אנשי ניל"י* את שמם. שם היישוב הקהילתי ניל"י, שהוקם ב־ 1981בשומרון מצפון למודיעין*, נגזר מההקשר המקראי.
נקר ,מאיר (1926–1947)
[עריכה]מעולי הגרדום*, הרוגי מלכות* של העת החדשה. נולד בירושלים, התגייס לצבא הבריטי והשתתף במלחמת העולם השנייה. ב־ 1946חזר לארץ והצטרף לאצ"ל. השתתף בפעולות קרב אחדות, ונפל בידי הבריטים בהתקפה על כלא עכו יחד עם אבשלום חביב* ויעקב וייס*. השלושה היו האחרונים שעלו לגרדום: בעקבות הריגתם הוצאו להורג שני סמלים בריטים (תליית הסרג'נטים בויקיפדיה), וההמתות פסקו.
נרדור
[עריכה]במגדירי צמחים ישנים נזכר צמח חד־שנתי זה, אך היום אין לשם משמעות כלשהי.
נרקיס ,עוזי ((1997–1925
[עריכה]אלוף בצה"ל וראש מחלקת העלייה בסוכנות*. נולד בירושלים, היה חבר ההגנה* מנעוריו. במלחמת העצמאות היה מפקד גוש עציון, וכאלוף פיקוד המרכז במלחמת ששת הימים* ראה בשחרור ה"גוש" ונכנס לירושלים העתיקה עם שר הביטחון דיין* והרמטכ"ל רבין*. למד באוניברסיטה העברית בירושלים.
נשיא ,דון יוסף –ראו יוסף נשיא, דון
[עריכה] נשרי, צבי אריה ((1973–1878
[עריכה]ממייסדי החינוך הספורטיבי בארץ־ישראל. נולד ברוסיה ולמד באוניברסיטת ברן בשווייץ. עלה לארץ־ישראל ב־1905, היה המורה הראשון לספורט במסגרת הגימנסיה* העברית הרצליה, ומראשי ארגון הספורט מכבי. כתב את הלקסיקון למונחי החינוך הגופני וטבע רבים מערכיו. אחותו היא הפסלת חנה אורלוף.
נתיב המזלות – ראו המזלות, [נתיב]
[עריכה]נתיבות
[עריכה]עיירת פיתוח בנגב הצפוני: על כביש עזה־באר שבע*. הוקמה ב־ 1956כמרכז אזורי לקליטת עלייה ונקראה תחילה עזתה. קברו של רבי ישראל אבו חצירה, הבאבא סאלי, הנמצא בה, הפך מוקד עלייה לרגל.
נתיבי אילון דרום [כביש]
[עריכה]דרך מהירה שנסללה לאורך נחל אילון. השלב הראשון הסתיים ב־ .1991שם הדרך כשם הנחל, הנזכר גם בתנ"ך: "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" (יהושע, י). היום היא מתחילה מצפון להרצליה, חוצה את תל־אביב וממשיכה דרומה לחולון, לבת ים ולראשון לציון.
נתיבי אילון צפון [כביש]
[עריכה]דרך מהירה שנסללה לאורך נחל איילון החל משנת 1996 ושמה נגזר משם הנחל, הנזכר גם בתנ"ך: "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" (יהושע, י). היום היא מתחילה בראשון לציון, ממשיכה צפונה אל הרצליה, ובעתיד תמשיך עוד.
נתן הנביא
[עריכה]נביא בימי דוד המלך* ושלמה המלך*: לכאורה נביא־חצר, ולמעשה מוכיח בשער וקול המוסר. בנוסף לשתי הופעות מרשימות – האחת כדי לצוות על דוד להניח את בניית המקדש לבנו והאחרת בדבר מעשה אוריה ובת שבע ("משל כבשת הרש") – היה הראשון שהשמיע את הנבואה לדוד כי "כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם" (שמואל ב, טז); נבואה זו היא הבסיס לאמונה בנצחיות שושלת בית דוד. לפי המסורת, קבור בבית לחם.
נתן החכם
[עריכה]מחזה מאת גוטהולד אפרים לסינג (1729–1781), בנו של כומר פרוטסטנטי שהיה למשורר, סופר, הוגה דעות וממניחי היסוד לתיאטרון הגרמני. המחזה נכתב ב־ 1779ומהלל את הסובלנות; גיבור המחזה יהודי, וכדגם לו שימש משה מנדלסון*; הוא הוצג בתיאטרון הבימה*, וכך גם מחזות אחרים פרי עטו של לסינג. עוד ב־ 1749כתב מחזה בשם היהודים שהוקיע את הדעות הקדומות נגדם. תחילה נקרא הרחוב בשם המחזאי, אבל הבלבול בינו ובין ליסין* הביא להחלטה להחליף את שם האיש בשם יצירתו.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ בנימין על שם מי?
בימים שבהם הוקמה שכונת נחלת בנימין קמה כבר היו בתל־אביב רחובות על שם בנימין זאב הרצל ועל שם בנימין [אדמונד דה] רוטשילד, והשאלה היתה מיהו אותו בנימין שעל שמו נקראה. האגדה מספרת כי מקימי השכונה החדשה החליטו "לא להחליט": אם תעזור להם ההסתדרות הציונית בכסף, ייאמר כי השכונה נקראה על שם בנימין זאב הרצל; ואילו אם יתמוך הברון רוטשילד בהקמת השכונה – היא תיקרא על שמו. השם נשאר עד היום, אף־על־פי שכסף לא התקבל לא מהברון ולא מההסתדרות הציונית. - ^ נמל תל אביב
נמל תל אביב הוא הנמל העברי הראשון שהוקם בארץ־ישראל. הוא הוקם לאחר שפרצו מהומות דמים ביפו בשנת 1936והושבת נמלה. שלטונות המנדט נעתרו לבקשת מוסדות היישוב ונתנו רישיון להקים נמל בתל אביב. כבר ב־19.5.1936 נפרקה אניית המלט היוגוסלבית ציטוורטי מול המזח הזמני מעץ. הים סער, ומאות סקרנים שצפו מהחוף ראו איך הספנים קפצו אל המים, טענו את שקי המלט על גבם והלכו במים אל החוף. עובדים ומתנדבים נשאו בשירה את שקי המלט על כתפיהם.
"ועד תל אביב לנמל ותחבורה" בראשות אליעזר הופיין, מנהל בנק אנגלו־פלשתינה, קבע את מיקומו של הנמל בסמוך ליריד המזרח. עזר ליד הוועד בר־כוכבא מאירוביץ הממונה על מחלקת הים בסוכנות. חברת מניות מימנה את הקמת הנמל, והציבור נקרא להשתתף במימון הנמל. בניית המזח, מעגן הסירות והרציפים נמשכה שנתיים. קבוצת סלוניקאים, מומחים לעבודות ים, הגיעה מחיפה; הצטרפו אליהם חניכים של פלוגות הים של הפועל וזבולון. בערוב ימיו הספיק דיזנגוף להגיע אל המקום ולהכריז: פה יקום נמל גדול! ב־23.2.1938 הוכרז נמל הנוסעים במעמד הנציב העליון סר ארתור ווקופ, וקיבל את השם "שער ציון". בהעדר מפרץ, נאלצו האניות לעגון בלב ים, והסירות הובילו את המטען והנוסעים לחוף.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נרתמו עובדי הנמל למאמץ המלחמתי. עובדי בתי המלאכה שלא גויסו בנו שתי שולות מוקשים במספנה, ואלה שולבו במערך המלחמתי של צי בעלות הברית בים התיכון.
בתקופת המאבק נגד הבריטים החל הנמל לשמש כמרכז מחתרתי לאימונים של ההגנה. חברי ההגנה עסקו בפריקת נשק בלתי ליגאלי, בהורדת מעפילים ועוד. ממש מתחת לאפם של הבריטים והערבים נפרקו בנמל תל אביב בחשאי מוצרי אספקה, מזון ונשק.
עם קום המדינה המשיך הנמל לפעול, ונסגר ב־1965. אזור הנמל משמש כיום כמרכז בילוי.
הערה: במקור יש כאן תמונה של טעינה — 1936