מדריך רחובות תל אביב יפו/נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה: הדף שימושי, ומתאים למקור. אך דרושה עריכה רבה נוספת. נא ראו בשיחה:מדריך רחובות תל אביב יפו.

Creative Commons License
Creative Commons Attribution icon
מאמר זה מוגש בכפוף לרשיון CC by,
המתיר שימוש כללי בכפוף לאזכור שם המחבר.

מחבר: מדריך הרחובות של תל־אביב-יפו, מוגש באדיבות עיריית תל־אביב-יפו.

תוכן עניינים

‫ נ"א ‬[עריכה]

‫בשיטת הספירה לפי האלף־בית העברי ‪.51 –‬‬

נאמן‪ ,‬אבא ושרה[עריכה]

ראו אבא ושרה (נאמן).

‫נאמן‪ ,‬מיכאל[עריכה]

ראו מיכאל מאיר (נאמן).

‫ נאסר‪ ,‬ג'ורג' ‪1977–1906‬‬[עריכה]

מפעילי ההסתדרות ומנהיג פועלים בעירו, יפו. ‬בפרוץ המרד‬ ‫הערבי (‪(1936‬ נאלץ לברוח מיפו כי נשקפה סכנה לחייו. ‫עשה לקירוב לבבות בין יהודים וערבים‪ .‬ב־‪ 1947‬ברח‬ ‫ללבנון, והוחזר משם למשגב עם ביזמת ההגנה*‪.‬‬ ‫

נבטים[עריכה]

מושב בנגב הצפוני, ממזרח לבאר שבע. תחילה היה כאן‬ ‫קיבוץ, שנותק מלחמת העצמאות אך החזיק מעמד בזכות‬ ‫אספקה שהוצנחה אליו. הקיבוץ התפרק‪,‬ ובמקומו הוקם‬ ‫המושב ב־1949 בידי חיילים משוחררים; ב־1955‬ הובאו‬ ‫למקום עולים מקוצ'ין (הודו)‪.‬‬

נג'ארה‪ ,‬ישראל 1555–1625 ‪[עריכה]

רב, מקובל ומשורר עברי שחי ופעל בארץ־ישראל. ‬נולד‬ ‫בדמשק, שבה שימש אביו כרב. חיבר פיוטי קודש וחול‬ ‫בעברית ובארמית ויצא לנדודים. היה בצפת, עבר לעזה – ‫שבה שימש כרב עד מותו. כתב ספרי שירה רבים, ואסופה‬ ‫מפזמוניו נקראה זמירות ישראל. אחדים מפיוטיו נכללו‬ ‫בסידור התפילה; הידוע שבהם הוא "יה ריבון עָלַם ועלמיא". ‫בבתי כנסת של עדות המזרח קוראים ב"כתובה לחג‬ ‫השבועות" שחיבר לחג זה.

נגבה[עריכה]

‫קיבוץ בדרום מישור החוף‪ ,‬ממזרח לאשקלון‪ .‬הוקם ב־‪1939‬‬ ‫במתכונת יישובי חומה ומגדל בידי חניכי השומר הצעיר‬ ‫שעלו מפולין‪ .‬שמו מבטא מגמה ‪–‬ אל הנגב ‪–‬ גם מפני‬ ‫שהיה‪ ,‬בעת הקמתו, ‬היישוב העברי הדרומי ביותר‪ .‬מגִניו‬ ‫עמדו בגבורה מול גלי התקפות של הצבא המצרי במלחמת‬ ‫העצמאות‪ ,‬עד שסולק הפולש‪.‬‬

נדב[עריכה]

‫מלך ישראל‪ ,‬בנו של ירבעם בן נבט שקרע את שבטי ישראל‬ ‫מעל ממלכת יהודה‪ .‬בשעה שצבאו צר על גבתון‪ ,‬קשר עליו‬ ‫בעשא בן אחיה, הרגו ומלך תחתיו; בכך בא הקץ על ראשוני‬ ‫המלכים הנפרדים בישראל‪.‬‬

נ"ה ‬[עריכה]

בשיטת הספירה לפי האלף־בית העברי ‪.55 –‬‬

‫ נהלל ‬[עריכה]

מושב העובדים הראשון בארץ־ישראל‪ .‬הוקם בצפון עמק‬ ‫יזרעאל ב־‪1921‬ והיה ניסיון ראשון לממש את תפיסתו של ‫אליעזר יפה‪ .‬שמו מהתנ"ך: ‬"ויעל הגורל השלישי לבני זְבוּלֻן […] וקַטָּת ונַהֲלָל ושִׁמרוֹן" (יהושע‪ ,‬יט), ‬כלומר‪ ,‬מהערים‬ ‫שבנחלת שבט זבולון.

‫ נהרדעא‬‬[עריכה]

‫עיר בבבל על הנהר פרת שהיתה בה ישיבה גדולה. ‬היישוב‬ ‫היהודי התקיים בה מסוף ימי בית ראשון, ‬ועוד לפני חורבן‬ ‫בית שני במאה ה־‪1‬ לספירה היתה בירתה של ממלכה ‫יהודית. בהמשך היתה העיר שבה ישבו ראש הגולה ובית ‫הדין של יהדות בבל‪ .‬בתחילת המאה ה־‪3‬ היתה בשיא‬ ‫גדולתה‪ :‬האמורא רב שמואל עמד בראש הישיבה הגדולה ‫בעיר. משהחריב פפא בן נצר את העיר ב־‪ 259‬לספירה, ‫עברה הישיבה לפומבדיתא*.‫

‫ נהריים[עריכה]

שמו של האתר במקום מפגש הירדן* והירמוך שבו הקים‬ ‫פנחס רוטנברג ב־‪ 1932–‬1927‬את תחנת הכוח ההידרו־‫אלקטרית לייצור חשמל. כוח משלוח של צבא עיראק, שחבר לצבא הלגיון של ממלכת ירדן, ‬כבש את המקום ביום ‫הכרזת המדינה, 14 במאי ‪1948‬, הרס את התחנה ושכונות‬ ‫מגורים לידה ואנשיה נפלו בשבי. רק עם חתימת הסכם‬ ‫השלום עם ירדן ב־‪ 1994‬התאפשרה גישה למקום ‪–‬‬ אבל‬ ‫הרג במטיילים מישראל שם קץ לטיולים. לא הרחק מתחנת ‫הכוח היה גשר נהריים, שנתן את שמו לקיבוץ גשר שהוקם‬ ‫ב־‪.1939‬‬

‫ נוה צדק[עריכה]

‫השכונה היהודית הראשונה שהוקמה בפאתי יפו. ‬יוזמיה ב־‫‪ 1887‬היו האחים רוקח*, שטיין* ואחרים, שהקימו חברה‬ ‫בשם "עזרת ישראל" ורכשו ‪ 10‬ דונמים מ־‪ 100‬דונם שהיו‬ ‫בבעלות שלוש*, יוסף־בק מויאל ואמזלג* מצפון־מזרח ליפו. ‫שלוש, שבנה את ביתו מ־1883‬, ביקש מחיר נמוך יחסית‬ ‫בעבור הקרקע כדי לקדם את המכירות ולזרז את הקמת‬ ‫השכונה. נבנו שלושה בתי כנסת‪ :‬בבית שלוש, בבית אמזלג‬ ‫ועל מגרש ריק. שם השכונה כאחד מכינוייה של ירושלים‬ ‫בתנ"ך: "עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה […] יְבָרֶכְךָ יְהוָה נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ" (ירמיהו, לא). בעקבותיה הוקמו שכונות יהודיות ‫‫נוספות, כנוה שלום*, ‬אחוה*, מחנה יהודה ועוד, וכולן‬ ‫נחשבו להרחבה של העיר יפו ‪–‬‬ ‬עד להקמתה של אחוזת‬ ‫בית*. בין תושבי נוה צדק היו הסופרים בן ציון*, דבורה‬ ‫בארון ברנר*, וכן מורי הגימנסיה* ומורי בית הספר לבנות.

נוה צדק [סמטה][עריכה]

ראו לעיל‪.‬‬

נוה שאנן[עריכה]

‫על שם שכונה שהוקמה מדרום־מזרח לתל־אביב; היום‬ ‫בשולי התחנה המרכזית הישנה. שמה נגזר מן התנ"ך: "‬נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וְכָל חֲבָלָיו בַּל יִנָּתֵקוּ" (ישעיהו, לג). את השם הציע יעקב פרמן, המייסד. האדריכל יצחק טישלר תיכנן את השכונה בצורת מנורה‬ ‫שבסיסה רחוב לוינסקי* וממנו יוצאים הרחובות־הקנים‪.‬‬ ‫בשנות הקמתה, בתחילת שנות ה־‪20‬, כששכונות יהודיות‬ ‫רבות הצטרפו לתל־אביב, העדיפו תושביה של שכונה זו‬ ‫להישאר חלק מיפו והצטרפו לעיר העברית מאוחר יותר.

נוה שלום[עריכה]

‫שכונה יהודית בפאתי יפו‪ ,‬השנייה שהוקמה מחוץ לחומות ‫העיר (ב־‪.(1890‬ היזם היה ברנט*, שביקש להקים בתים‬ ‫בשכירות למעוטי יכולת. הוא רכש 70 דונם, ומימן בעצמו‬ ‫את הקמת הבניין הארוך הראשון ובו ‪15‬ דירות. בעקבות‬ ‫יהודים מיפו שבאו לגור בשכונה – עברו אליה מוסדות דת, הוקמו בתי כנסת, בתי מלון, בתי מלאכה ועוד. שמה נגזר‬ ‫מהתנ"ך: "‬וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים" (ישעיהו, לב).

נועם[עריכה]

‫מושב בחבל לכיש‪ ,‬דרומית לקרית גת‪ .‬הוקם ב־‪1955‬ בידי ‫עולים מצפון אפריקה‪ .‬שמו נגזר מהתנ"ך: "‬אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה … לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (תהלים‪ ,‬כז).

נופך, יצחק – ראו השופט נופך‬[עריכה]

‫נורדאו‪ ,‬מקס [שמחה מאיר זידפלד], ד"ר (‪(1923–1849‬‬ [שדרות][עריכה]

‫סופר ועיתונאי, רופא (פסיכיאטר) וממנהיגי הציונות. נולד‬ ‫בהונגריה, למד רפואה; התפרסם בכתיבה עיתונאית במקביל‬ ‫ללימודיו, ועד מותו שילב כתיבה עם עבודה במקצועו‪.‬‬ ‫התגורר בפאריז ב־‪1914–1880‬ והתחתן עם נוצרייה דנית. ‫הצטרף להרצל* כבר בסוף ‪1895‬, ומאחר שהחל לפרסם‬ ‫רומנים שעוררו עניין רב, היתה לפעילותו הציונית השפעה‬ ‫לא מעטה. ניסח את "תכנית באזל" (תכנית באזל בויקיפדיה), והחלפת המושג "מדינה‬ ‫יהודית", בתיבה "בית לאומי" היתה פרי רוחו; זו התגלגלה‬ ‫גם להצהרת בלפור*, ונעקרה רק בתכנית בילטמור*. היה‬ ‫נשיא הקונגרסים אחרי מות הרצל, ‬אך סירב להיות נשיא‬ ‫התנועה בגלל אשתו הנוצרייה. במלחמת העולם הראשונה‬ ‫נאלץ לעזוב את צרפת בשל נתינותו ולעבור לספרד. אחרי‬ ‫המלחמה הציע להעלות לארץ־ישראל ‪600,000‬ יהודים, לפני‬ ‫שתקום התנגדות ערבית, ולשכן אותם בבתי עראי – כאילו‬ ‫חזה את המעברות של ראשית ימי המדינה. בשנים 1920–1923 ‬גר בלונדון. ב־‪1926‬ הועלו עצמותיו ארצה, לפי‬ ‫צוואתו, ונטמנו בבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל־אביב.

נורדאו [סמטה][עריכה]

‫ראו לעיל‪.

‫נוריאל ‬[עריכה]

‫ֵ‬מרחובות שכונת התקווה שבהם החליטו חברי ועד השמות‬ ‫לתת שם זמני במקום הציון הסתמי באותיות.

‫‫ נורית‬[עריכה]

‫צמח בר הפורח בדרך כלל באדום ולעתים בכתום. יש‬ ‫המתקשים להבדיל בין צמח זה ובין הכלנית* והפרגים*. ההבדלים הם, למשל, בעלי הגביע (לנורית יש, לכלנית אין, לפרג שניים גדולים), ‬במספר עלי הכותרת (5‬ ויותר לנורית‬ ‫ולכלנית, 4 ‬לפרג)‪‬, בצורת העלים (מפורצים בנורית, גזורים‬ ‫בכלנית, מפורצים בפרג) ובזמן הפריחה.

נ"ז‬[עריכה]

בשיטת הספירה לפי האלף־בית העברי ‪.57 –‬‬

נ"ח ‬[עריכה]

בשיטת הספירה לפי האלף־בית העברי ‪.58 –‬‬

נח, מרדכי עמנואל (1785–1851)[עריכה]

‫מבעלי התכניות ל"מקלט לילה" ליהודים לפני שקמה‬ ‫התנועה הציונית. נולד בארצות־הברית כבן למשפחה מיוצאי‬ ‫פורטוגל. גדל בצ'רלסטון, ‬קרולינה הצפונית, למד משפטים‬ ‫והיה כתב ועורך. ‬במהלך שנותיו היה קונסול בתוניסיה‬ ‫ופוליטיקאי, ‬וכתב ספרים ומחזות. ב־‪ 1820‬רכש אדמות‬ ‫בגרנד איילנד, לא הרחק ממפלי הניאגרה במדינת ניו יורק‪,‬‬ ‫כדי להקים שם מקלט זמני ליהודים נרדפים; זאת, עד‬ ‫שישובו לארץ־ישראל, שכן האמין כי על היהודים לעשות‬ ‫זאת. הוא קרא למקום בשם אררט, שהרי שם נחתה התיבה‬ ‫של נח שעל שמו נקרא, ‬ומשם יצאו בניו ליישב את הארץ. ב־‪1825‬ הניח את אבן הפינה למדינה היהודית, ופירסם כרוז‬ ‫שבו קרא ליהודי העולם לבוא אליה. לקריאה זו, שהקדימה‬ ‫את זמנה בעשרות שנים, לא היה הד של ממש.

‫ נחום הנביא ‬[עריכה]

‫מנביאי הכתב‪ .‬כונה האלקושי*, מהיישוב אלקוש בגליל‬ ‫העליון. בספרו, השביעי בתרי־עשר, שלושה פרקים ובהם נבואה קשה על נינוה, "עִיר דָּמִים כֻּלָּהּ כַּחַשׁ […] קוֹל שׁוֹט וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן וְסוּס דֹּהֵר וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה. פָּרָשׁ מַעֲלֶה וְלַהַב חֶרֶב וּבְרַק חֲנִית וְרֹב חָלָל…" (נחום‪ ,‬ג, א–ג)‪.

נחום‪ ,‬משה לוי – ראו מל"ן‬[עריכה]

נחל איילון‬[עריכה]

נחל אכזב שאחד מסעיפיו עובר בעמק איילון*, ‬וממנו נגזר‬ ‫שמו. מוליך צפון־מערבה, מגיע לתחום תל־אביב, שבה היה‬ ‫מועד שנים רבות לשטפונות, ‬ונשפך לירקון.

נחל הבשור ‬[עריכה]

‫נחל אכזב הזורם בנגב הצפוני ונשפך לים התיכון מדרום‬ ‫לעזה. תחילתו בהר הנגב ליד שדה בוקר, ‬והוא זורם בכיוון‬ ‫צפון־מערב וסופח אליו מים מנחלים אחרים היורדים מהר‬ ‫יהודה ומהר הנגב. שמו תנ"כי: "וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל הַבְּשׂוֹר" (שמואל א‪ ,‬ל).

נחל עוז[עריכה]

קיבוץ בנגב המערבי בגבול המזרחי של רצועת עזה. ‬הוקם ב־‫‪1951‬ כהיאחזות הנח"ל הראשונה. ההיאחזות הפכה ליישוב‬ ‫קבע ב־‪1953‬ וניתן לה שמה הסמלי: ‬נדרש עוז נפש לעמוד‬ ‫בהתנכלויות מצד הצבא המצרי וכן מחבלים – "פדאיון" ("המחרפים נפשם") – ומסתננים שחדרו מרצועת עזה ‫לשטח היישוב בשנותיה הראשונות של המדינה.

‫נחל שורק ‬[עריכה]

נחל אכזב החוצה את השפלה בכיוון צפון־מערב ונשפך לים‬ ‫התיכון לא הרחק מקיבוץ פלמחים. מוצאו בהרי יהודה, דרומית לירושלים. על שמשון מן התנ"ך נאמר: "וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה" (שופטים, ‬טז).

נחלאות‬[עריכה]

חווה בעמק יזרעאל שהוקמה ב־‪ ,1954‬לא הרחק מקיבוץ‬ הזורע. כך נקראות שכונות בירושלים‪ – ‬‬‬נחלת אחים, נחלת‬ ‫צבי, נחלת צדוק, נחלת ציון, ‬נחלת שבעה, נחלת שמעון.

נחליאל‬[עריכה]

‫השכונה הראשונה שהוקמה ליד חדרה*, וצורפה אליה‬ ‫כשקיבלה חדרה מעמד של עיר. הוקמה ב־‪ 1912‬בידי עולים ‫מתימן ונקראה בשם המבטא את המעבר לארץ נחלי מים (במדבר כא, 19).

‫נחלת בנימין‏[1][עריכה]

‫על שם שכונה בתל־אביב שהוקמה ב־‪1911‬ והתאחדה עם‬ ‫תל־אביב כבר ב־‪ .1912‬יזמת הבנייה היתה של ש' לויצקי, מ' ‫שולמן וח' רידניק. ראשי האגודה נחלת בנימין פנו בבקשת ‫תמיכה הן לתנועה הציונית מיסודו של בנימין (זאב) הרצל*‬ ‫והן לברון (אדמונד) בנימין דה רוטשילד*, ‬ומשום כך בחרו‬ ‫בשמה; ה"פשרה" היתה שבט בנימין*. 25 בתים נבנו‬ ‫באדמות שמכרו להם אגודות אחוזת בית* וגאולה* מצפון – מזרח לבניין הגימנסיה*. הרחוב הראשי והיחיד נקרא בשם ‫השכונה.

נחלת יצחק ‬[עריכה]

‫שכונה ממזרח לתל־אביב שנבנתה ב־‪ 1925‬בידי יוצאי ליטא, ובהם י' זימן*, שהקימו בה את ביתם. נקראה על שם יצחק* אלחנן ספקטור, רב העיר קובנה בשליש האחרון של המאה‬ ‫ה־19. הרחוב נקרא בשם השכונה, ‬שצורפה לתל־אביב רק ב־1958, ‬ודבק גם בבית העלמין הסמוך אליו.

נחמה[עריכה]

‫תקווה, מרפא לדאבת הנפש. בסמוך רחובות דיצה וסגולה.

‫נחמיה [בן חכליה] (המאה ה־‪ 5‬לפנה"ס)[עריכה]

‫בונה חומות ירושלים לאחר שיבת ציון מגלות בבל; ספרו‬ ‫בתנ"ך צמוד לספר עזרא ונחשב בעבר לחלק ממנו. ראשוני‬ ‫השבים נתקלו במי שאיכלסו בינתיים את הארץ, והתקשו‬ ‫לגבש דפוסים חברתיים עצמאיים. ‬על רקע זה נשלח נחמיה, מחביביו של מלך פרס ארתחשסתא, לשמש כפחה של‬ ‫פחוות יהודה. בכוח אישיותו ויכולתו הארגונית גייס את‬ ‫השבים לתיקון החומות ההרוסות וסיכל את התנגדותם של‬ ‫העמים השכנים. בשיתוף עם עזרא, בעל הסמכות הדתית, נחתמה אמנה חדשה עם העם ברוח התורה, הוחזרו לעניים‬ ‫נכסים שהופקעו מהם בגלל הלוואות שלא הוחזרו, שוחררו‬ ‫עבדים עבריים, סולקו נשים לא יהודיות, חודשה עבודת‬ ‫המקדש ונשמרה השבת.

‫ נחמן מברסלב (‪ (1810–1772‬‬[עריכה]

‫אבי חסידות הנקראת על שמו. נינו של הבעש"ט* ונחשב‬ ‫לקדוש ולבעל יכולת לחולל ניסים. נולד במדז'יבֹוז', השמיע‬ ‫בשנות חייו המעטות סיפורים ומשלים רבים באוזני חסידיו, וטען כי בעולם שולט הרוע – אך הוא יחלוף בזכות‬ ‫האמונה. ישב בערים שונות באוקראינה ואף נסע לארץ־ישראל ב־‪1798‬ אך חזר משהגיעו צבאות נפוליון לארץ בשנה‬ ‫שלאחר מכן. ישב זמן מה בברסלב, שממנה כינויו, אך סמוך‬ ‫למותו הלך למקום נידח, לא הרחק מהעיר אומן; חסידיו‬ ‫סיפרו כי גילו שם עצמות וגולגלות של אלפי יהודים‬ ‫שנרצחו במקום ההוא ביום אחד בפרעות ב־‪ ,1788‬ולא זכו‬ ‫להיקבר. הרב אמר כי הנרצחים קראו לו, ומשמת – נקבר‬ ‫עמם. מאז מותו אין לחסידי ברסלב אדמו"ר. רבים באים‬ ‫מכל רחבי תבל לפקוד את קברו, ומשום כך הוא נקרא‬ ‫בשנים האחרונות נחמן מאומן. תלמידו, ר' נתן שטרנהרץ, העלה את כל דבריו על הכתב; היום קיימים ספרים רבים‬ ‫שבהם נכללים סיפוריו, משליו ועיקרי תורתו.

‫נחמני ‬[עריכה]

‫כינויו של הרמב"ן, רבי משה בן נחמן (1194–1270), ‬הנגזר‬ ‫משמו של אביו. פרשן התנ"ך, ‬מגדולי ההלכה בדורו ומחכמי‬ ‫ישראל שעסקו בקבלה. נולד בחלק שכבשו הנוצרים מחדש ‫בספרד, ועסק ברפואה. בשנותיו האחרונות, בעקבות ויכוח‬ ‫עם הנוצרים שבו אולץ להשתתף, עלה לארץ־ישראל, ‬ישב‬ ‫בירושלים, עבר לעכו ובה מת. בערים אחדות הוחלט שלא‬ ‫לקרוא לרחובות הן בשם הרמב"ם* והן בשם הרמב"ן, שצלילם דומה; משום כך יש בתל־אביב רחובות הרמב"ם‬ ‫ונחמני – ואילו בירושלים נהגו להפך: יש בה רחובות רמב"ן‬ ‫ובן מימון, הנקרא בשם אביו של רבי משה בן מימון.

נחשון[עריכה]

‫נשיא שבט יהודה ביציאת מצרים – שדוד המלך עתיד‬ ‫להיות מצאצאיו. לפי האגדה השליך נחשון את נפשו מנגד‬ ‫וירד ראשון לים שנקרע ביציאת מצרים: "קפץ נחשון בן‬ ‫עמינדב וירד לים תחילה" (מסכת סוטה, לז). מכאן שמו של‬ ‫המבצע היזום הראשון במלחמת העצמאות, שבו רוכזו‬ ‫כוחות ניכרים ושנועד לפריצת הדרך לירושלים הנצורה. נערך ב־15–3‬ באפריל ‪1948‬, כחודש ויותר לפני הפינוי‬ ‫הבריטי. עד אז נפרצו הדרכים באמצעות שיירות; ואילו‬ ‫במסגרת המבצע נתפסו המשלטים* והכפרים שהיו נחוצים‬ ‫לשליטה בדרך מחולדה* לירושלים*. ‬בשם זה נקרא קיבוץ‬ ‫שהוקם סמוך לאזור הקרבות ב־1950.

‫ נ"ט ‬[עריכה]

‫בשיטת הספירה לפי האלף־בית העברי ‪.59 –‬‬

‫ נטע [סמטה]‬[עריכה]

‫חווה שהוקמה ב־‪ 1952‬לא הרחק מגדרה.

נטעים[עריכה]

‫מושב שהוקם ב־‪ 1932‬דרומית־מערבית לראשון לציון בידי‬ ‫אנשי העלייה השנייה שהתקבצו בתל־אביב, ועם הפסקת‬ ‫עבודות הבנייה – עקב המשבר הכלכלי העולמי – נשארו‬ ‫חסרי פרנסה. השם מבטא שאיפה לעבוד את האדמה ונזכר ‫בתנ"ך: "הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם" (דברי הימים א, ד).

נטר, קרל־יצחק (‪ (1882–1826‬‬[עריכה]

‫מייסד מקוה ישראל* ומנהלה הראשון. נולד בצרפת, ‬עסק‬ ‫במסחר ובעבודה ציבורית, וב־1860‬ נבחר למזכיר הכללי‬ ‫של כל ישראל חברים*. יצא כשליח ארגונו לארץ־ישראל, ‫ומששב הציע להקים בית ספר חקלאי. נסע לאיסטנבול‬ ‫והשיג צו מאת הסולטן להקמת בית הספר בשטח שקיבל ‫בחכירה לצמיתות. עסק באיסוף תרומות, תרם מהונו ‫האישי, ובנוסף לניהול בית הספר השתתף בוועידות‬ ‫שונות שבהן הרצה על מצב היהודים במזרח בכלל‬ ‫ובמרוקו בפרט.

ניל"י[עריכה]

ראשי תיבות של הארגון נצח ישראל לא ישקר, שפעל‬ ‫בארץ־ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה ועסק‬ ‫באיסוף מודיעין למען הצבא הבריטי. נוכח הגזרות של‬ ‫השלטון התורכי העדיפו חברי הקבוצה – בני מושבות‬ ‫בשומרון וביהודה – לסייע לבריטניה לכבוש את הארץ‪.‬‬ ‫בראש הארגון עמדו אהרֹן אהרֹנסון, שרה אהרֹנסון, אבשלום‬ ‫פיינברג ויוסף לישנסקי. פיינברג נהרג בדרכו למצרים, שם‬ ‫חנו הבריטים, בהיתקלות עם בדווים באזור רפיח. התורכים‬ ‫אסרו את שרה אהרֹנסון, עינו אותה, ומחשש לפגיעה‬ ‫בכבודה או שלא תעמוד בעינויים – היא התאבדה בירייה‬ ‫מאקדחו של קצין תורכי. נתפסו חברים נוספים, בהם‬ ‫לישנסקי – שברח מהמעצר, ביקש מקלט בין חברי השומר*‬ ‫ואלה התלבטו אם להסגירו או להרגו, ולבסוף פצעו אותו‬ ‫והוא נמלט, נתפס והתורכים העלוהו לגרדום בדמשק עם‬ ‫נעמן בלקינד, אף הוא איש ניל"י. על שם הארגון נקרא‬ ‫המושב גבעת ניל"י, לא הרחק מזכרון יעקב, ‬שהוקם ב־‪1953‬‬ ‫בידי עולים מעיראק, תוניסיה ותורכיה. (היישוב ניל"י ליד‬ ‫מודיעין נוסד ב־‪1981‬ בידי גרעין מתיישבים שהקימו עדית‬ ‫ויחיעם פדן.)

‫ ניסן (כָּהַן), ד"ר (‪ (1945–1883‬‬[עריכה]

‫ממנהיגי יהודי הונגריה. ייסד את המכביאה – אגודת‬ ‫סטודנטים ציונית שהגה הרצל* עצמו ושהיתה חלוצת‬ ‫הארגונים הציוניים בהונגריה. נולד בגליציה, היה נואם‬ ‫וסופר. נעצר בידי הנאצים במחנה ברגן־בלזו, ומשם עלה‬ ‫לארץ־ישראל.

ניסֶנבּוֹים, יצחק (1868–1942)[עריכה]

‫רב וסופר‪ ,‬מראשי הציונות הדתית. נולד בבֶּלָרוּס, ‬למד‬ ‫בישיבת וולוז'ין והתיידד עם ביאליק*. היה מחובבי ציון*‬ ‫והטיף לציונות בערי רוסיה. מ־‪1900‬ חי בווארשה. היה‬ ‫מעורכי הצפירה*, וכתב ספרי דרשות ברוח הציונות. ב־‪1905‬‬ ‫ביקר בארץ־ישראל. ‬היה פעיל בתנועת המזרחי, ומ־‪1937‬‬ ‫היה נשיא תנועה זו בפולין. מת בגטו וארשה. על שמו‬ ‫הקיבוץ בארות יצחק, לא הרחק מנמל התעופה בן גוריון, שהוקם תחילה בנגב, סבל מאבדות כבדות במלחמת‬ ‫העצמאות, הועבר לאדמות שהשתיכו בעבר למושבה‬ ‫הגרמנית וילהלמה וב־‪1952‬ – למקומו הנוכחי.

‫ ניצנה‬[עריכה]

‫עיר חרבה מהתקופה הביזנטית, והיום – אתר סמוך לגבול‬ ‫הנגב וסיני, על הדרך למצרים, ששמו קדום ולו מקום גם‬ ‫בתולדות מדינת ישראל. המים במקום איפשרו את קיומו של‬ ‫יישוב בימי קדם. התורכים בנו כאן עיירה ערב מלחמת‬ ‫העולם הראשונה, והעבירו אליה קו מסילת ברזל מבאר‬ ‫שבע*. בתקופת המנדט שימשה כעיירת גבול. במלחמת‬ ‫העצמאות נכבשה ניצנה, או עוג'ה אל חפיר בשמה הערבי; ‫לפי הסכמי שביתת הנשק נכללה באזור המפורז, וכאן נועדו‬ ‫קצינים מישראל, ממצרים ומהאו"ם לדיונים עד למבצע‬ ‫קדש*.

‫ נירים[עריכה]

‫קיבוץ בנגב הצפוני־מערבי, דרומית לכיסופים*. הוקם‬ ‫במוצאי יום הכיפורים תש"ז־‪ 1946‬במקום דרומי יותר, והיה ‫אחד מ־‪ 11‬הנקודות שקמו בנגב באותו לילה. פירוש שמו‬ ‫שדות, ‬והוא נגזר משם הגרעין, ניר, של מקימיו. במלחמת‬ ‫העצמאות צר עליו הצבא המצרי, התקיפו וגרם לו הרס רב. חברי הקיבוץ לא נטשו אותו, אבל אחרי המלחמה עברו‬ ‫למקומם הנוכחי.

‫ ניר עם‬[עריכה]

‫קיבוץ בנגב הצפוני־מערבי, סמוך לשדרות. הוקם ב־‪1943‬‬ ‫ויישבו אותו גרעיני הכשרה מבסרביה, ארגנטינה, ‬צרפת‬ ‫ודרום אפריקה.

‫ נמיר, מרדכי (‪ (1975–1897‬[דרך][עריכה]

‬‬‫חבר כנסת, שר העבודה בממשלת ישראל וראש העירייה‬ ‫החמישי של תל־אביב. ‬נולד באוקראינה, היה מאסירי ציון‬ ‫בברית־המועצות ועלה לארץ־ישראל ב־‪1924‬. לפני קום‬ ‫המדינה היה פעיל בהסתדרות, ואחר כך – ציר ישראל‬ ‫בברית־המועצות. ב־‪1969–1951‬ היה חבר כנסת, ובמקביל – המזכיר הכללי של ההסתדרות ב־‪ ;1956–1951‬שר העבודה‬ ‫ב־‪ ;1959–1956‬וראש עיריית תל־אביב ב־‪1969–1959‬‬‫. אזרחות כבוד של העיר הוענקה לו ב־‪.1973‬ הדרך בתחומי‬ ‫העיר הקרויה על שמו נקראה בעבר דרך חיפה.

‫ נמיר, ‬מרדכי (‪ (1975–1897‬[כיכר][עריכה]

‫ראו לעיל; בעבר כיכר אתרים.

‫ נמירובר, יעקב יצחק‪ ,‬ד"ר (1872–1950)[עריכה]

‫רב ראשי לקהילת יאסי ובוקרשט, נשיא ההסתדרות הציונית‬ ‫ברומניה, סופר והיסטוריון. נולד בלבוב, נפטר בבודפשט.

נמל יפו[עריכה]

‫מהנמלים העתיקים בעולם. יפו* נזכרת בכתובות מצריות‬ ‫עתיקות, ‬לפני כיבוש הארץ בידי יהושע בן נון*. הנמל שימש‬ ‫את ממלכת החשמונאים בימי בית שני; כאן ספג הצי החזק‬ ‫של ממלכת יהודה מפלה קשה, אלפי גופות נסחפו לחוף – ‫ורומי הגאה על הניצחון החשוב פירסמה אותו במטבע‬ "יהודה הימית"*. עולי רגל יהודים ונוצרים באו לנמל זה, ומכאן עשו את דרכם לירושלים. כאשר גבר המתח בין‬ ‫הערבים תושבי יפו ובין יהודי תל־אביב בימי "המרד הערבי" ‫ב־‪1936‬ השביתו הערבים את הנמל, וכדי לאפשר פעילות‬ ‫של ספינות נבנה נמל תל־אביב*. המשיך לפעול מקום‬ ‫המדינה עד 1965‬ – פתיחת נמל אשדוד. ‬היום נותרו בנמל‬ ‫רק הדייגים ובעלי ספינות פרטיות. (ראו גם הערת שוליים בסוף הערך יהודה המכבי (המאה ה־2 לפנה"ס).)‬‬

‫ נמל תל־אביב‏[2][עריכה]

‫הוקם ב־‪ 1936‬כשהערבים השביתו את נמל יפו* עם פרוץ "המרד‬ ‫הערבי", הידוע גם בשם מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט‪ .‬הרעיון‬ ‫להקמתו עלה בשנותיה הראשונות של תל־אביב, ‬ובעיקר משנות‬ ‫ה־‪ 20‬של המאה ה־20‬. בחודשים שלפני קום המדינה היה לנמל‬ ‫תפקיד מיוחד כפתח שדרכו הובאו אל העיר כמויות ניכרות של‬ ‫נשק, מצרכים ומזון, וכן הגיעו אליו אלפי עולים חדשים: היו‬ ‫ימים ש־‪ 25‬אניות עגנו בו בעת ובעונה אחת. ב־1965‬ הפסיק‬ ‫הנמל לפעול, עם תום בנייתו של הנמל באשדוד.

נ"ס [סמטה][עריכה]

‫על שם נחום סוקולוב*. הסמטה מחברת בין רחובות‬ ‫סוקולוב וארבע ארצות.

נֵס הָרִים[עריכה]

מושב בהרי יהודה, מזרחית לבית שמש, ‬הוקם ב־‪1950‬ בידי‬ ‫עולים מכורדיסטאן, ‬ושמו התנ"כי מרמז לנבואת גאולה: "כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ" (ישעיהו‪ ,‬יח).

נס לגויים‬[עריכה]

‫השם העברי שנתן יהל"ל* לתרגום הראשון של הרומן‬ ‫טנקרד מאת בנימין ד'ישראלי, לורד ביקונספילד (1804–1881), שכיהן פעמים אחדות כראש ממשלת בריטניה. ‫כאדם צעיר כתב רומנים, ובהם טנקרד (1833) (הדמות ההסטורית טנקרד בויקיפדיה) – ‬סיפורו של‬ ‫אביר במסע הצלב לארץ־ישראל. משנעשה אחד ממדינאיה‬ ‫הבולטים של בריטניה גילה ד'ישראלי גאווה רבה ביהדותו, ולפי המסופר אמר לחברי הפרלמנט הבריטי כדברים האלה: "כשאבותיכם עוד לא ידעו קרוא וכתוב, אבותי כתבו את‬ ‫התנ"ך; כשאבותיכם היו רועי חזירים, ‬אבותי הקימו ממלכה‬ ‫לתפארת." (ראו גם הערת שוליים בסוף הערך הרבי מבכרך.)‬‬

נֵס צִיּוֹנָה[עריכה]

עיר בשפלה, בין רחובות וראשון לציון. הוקמה כמושבה‬ ‫ב־1883, על אדמות שרכש ראובן לרר (1832–1917), יליד רוסיה מחובבי ציון*, שהחליף את האחוזה שלו ליד‬ ‫אודסה באחוזה בארץ־ישראל: הקרקע כאן השתייכה‬ ‫לחקלאים רוסים ממוצא גרמני שתיכננו להתיישב בה. לרר עלה ארצה ב־‪1883‬ וישב עם משפחתו בנחלת ראובן – כך קרא לה – והוציא "קול קורא" שהבטיח לכל מי‬‫ שרוצה לזכות במצוות מניין ותפילה ויישוב הארץ כי‬ ‫יוכל להצטרף ליישוב במחיר השווה לכל נפש. בהדרגה‬ ‫רכשו גם אחרים אדמות בסמוך, ובהם מיכאל הלפרין* – ‫שנתן למושבה את שמה הנגזר מהתנ"ך ומעיד על הלהט הציוני ‬של מייסדיה: "‫ׂשְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה הָעִיזוּ אַל תַּעֲמֹדוּ" (ירמיהו, ד). ‬ייתכן שכאן – ולא בראשון לציון*‬ ‫הסמוכה – הניף הלפרין את הדגל הציוני, כחול־לבן; ‫וייתכן שמאחורי מחשבה זו עומד אותו פסוק תנ"כי, ‫שהרי נס הוא דגל. ב־‪ 1903‬ רכשה קבוצת פועלים שטח ‫מדרום לנס ציונה, והכריזה על הקמת יישוב חדש בשם‬ "תל־אביב"; הרחוב באותו מקום נקרא עד היום בשם זה.

נס ציונה [סמטה][עריכה]

‫‫ראו לעיל.

נעמן[עריכה]

דמות מן התנ"ך‪ :‬מצביא זר שאלישע הנביא סייע לו להבריא‬ ‫ממחלת הצרעת; כן נקראים בשם זה נחל, ובעבר – ‬מועצה‬ ‫אזורית בנפת עכו. מן הרחובות בפרברים ששמם ניתן להם‬ ‫כשלב ביניים.

נצח ישראל[עריכה]

‫מכינויי האלוהות בתנ"ך שממנו נובעת הבטחה לחוסנו של‬ ‫עם ישראל ולקיומו: "‬נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם" (שמואל א, טו) – ומראשי התיבות נטלו אנשי ניל"י* את‬ ‫שמם. שם היישוב הקהילתי ניל"י, ‬שהוקם ב־‪ 1981‬בשומרון‬ ‫מצפון למודיעין*, נגזר מההקשר המקראי.

נקר‪ ,‬מאיר (1926–1947)[עריכה]

‫מעולי הגרדום*, הרוגי מלכות* של העת החדשה. נולד‬ ‫בירושלים, התגייס לצבא הבריטי והשתתף במלחמת העולם‬ ‫השנייה. ב־‪ 1946‬חזר לארץ והצטרף לאצ"ל. השתתף‬ ‫בפעולות קרב אחדות, ‬ונפל בידי הבריטים בהתקפה על כלא‬ ‫עכו יחד עם אבשלום חביב* ויעקב וייס*. השלושה היו‬ ‫האחרונים שעלו לגרדום: בעקבות הריגתם הוצאו להורג שני‬ ‫סמלים בריטים (תליית הסרג'נטים בויקיפדיה), וההמתות פסקו.

נרדור[עריכה]

‫במגדירי צמחים ישנים נזכר צמח חד־שנתי זה, אך היום אין‬ ‫לשם משמעות כלשהי.

‫ נרקיס‪ ,‬עוזי (‪(1997–1925‬‬[עריכה]

‫אלוף בצה"ל וראש מחלקת העלייה בסוכנות*. נולד‬ ‫בירושלים, היה חבר ההגנה* מנעוריו. במלחמת העצמאות ‬ ‫היה מפקד גוש עציון, וכאלוף פיקוד המרכז במלחמת ששת‬ ‫הימים* ראה בשחרור ה"גוש" ונכנס לירושלים העתיקה עם‬ ‫שר הביטחון דיין* והרמטכ"ל רבין*. למד באוניברסיטה‬ ‫העברית בירושלים.

נשיא‪ ,‬דון יוסף ‪ –‬ראו יוסף נשיא, דון[עריכה]

‫ נשרי, צבי אריה (‪(1973–1878‬‬[עריכה]

‫ממייסדי החינוך הספורטיבי בארץ־ישראל. נולד ברוסיה‬ ‫ולמד באוניברסיטת ברן בשווייץ. עלה לארץ־ישראל ב־‪1905‬‬‫, היה המורה הראשון לספורט במסגרת הגימנסיה* העברית ‫הרצליה, ומראשי ארגון הספורט מכבי. כתב את הלקסיקון‬ ‫למונחי החינוך הגופני וטבע רבים מערכיו. אחותו היא‬ ‫הפסלת חנה אורלוף.

‫ נתיב המזלות – ראו המזלות, [נתיב]‬[עריכה]

‫נתיבות‬[עריכה]

‫עיירת פיתוח בנגב הצפוני: על כביש עזה־באר שבע*. הוקמה ב־‪ 1956‬כמרכז אזורי לקליטת עלייה ונקראה תחילה ‬ ‫עזתה. קברו של רבי ישראל אבו חצירה, ‬הבאבא סאלי, הנמצא בה, הפך מוקד עלייה לרגל.

נתיבי אילון דרום [כביש][עריכה]

‫דרך מהירה שנסללה לאורך נחל אילון. השלב הראשון‬ ‫הסתיים ב־‪ .1991‬שם הדרך כשם הנחל, הנזכר גם בתנ"ך: "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" (יהושע, י). היום היא‬ ‫מתחילה מצפון להרצליה, חוצה את תל־אביב וממשיכה‬ ‫דרומה לחולון, לבת ים ולראשון לציון.

נתיבי אילון צפון [כביש][עריכה]

דרך מהירה שנסללה לאורך נחל איילון החל משנת 1996 ‬‬‫ושמה נגזר משם הנחל, ‬הנזכר גם בתנ"ך: "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" (יהושע, י). היום היא מתחילה בראשון‬ ‫לציון, ממשיכה צפונה אל הרצליה, ובעתיד תמשיך עוד.

‫ נתן הנביא ‬[עריכה]

נביא בימי דוד המלך* ושלמה המלך*: ‬לכאורה נביא־חצר‪,‬‬ ‫ולמעשה מוכיח בשער וקול המוסר. בנוסף לשתי הופעות‬ ‫מרשימות ‪–‬ האחת כדי לצוות על דוד להניח את בניית המקדש‬ ‫לבנו והאחרת בדבר מעשה אוריה ובת שבע ("משל כבשת‬ ‫הרש") ‪–‬ היה הראשון שהשמיע את הנבואה לדוד כי "כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם" (שמואל ב, טז); נבואה זו היא הבסיס לאמונה ‫בנצחיות שושלת בית דוד. לפי המסורת, קבור בבית לחם.‫

נתן החכם[עריכה]

‫מחזה מאת גוטהולד אפרים לסינג (1729–1781), בנו של‬ ‫כומר פרוטסטנטי שהיה למשורר, סופר, הוגה דעות וממניחי‬ ‫היסוד לתיאטרון הגרמני. המחזה נכתב ב־‪ 1779‬ומהלל את‬ ‫הסובלנות; גיבור המחזה יהודי, ‬וכדגם לו שימש משה‬ ‫מנדלסון*; הוא הוצג בתיאטרון הבימה*, וכך גם מחזות‬ ‫אחרים פרי עטו של לסינג. עוד ב־‪ 1749‬כתב מחזה בשם‬ ‫היהודים שהוקיע את הדעות הקדומות נגדם. ‬תחילה נקרא‬ ‫הרחוב בשם המחזאי, אבל הבלבול בינו ובין ליסין* הביא‬ ‫להחלטה להחליף את שם האיש בשם יצירתו.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ בנימין על שם מי?
    ‫בימים שבהם הוקמה שכונת נחלת בנימין קמה כבר היו‬ ‫בתל־אביב רחובות על שם בנימין זאב הרצל ועל שם‬ ‫בנימין [אדמונד דה] רוטשילד, והשאלה היתה מיהו אותו‬ ‫בנימין שעל שמו נקראה. האגדה מספרת כי מקימי ‫השכונה החדשה החליטו "לא להחליט": ‬אם תעזור להם ‫ההסתדרות הציונית בכסף, ‬ייאמר כי השכונה נקראה על ‫שם בנימין זאב הרצל; ואילו אם יתמוך הברון רוטשילד‬ ‫בהקמת השכונה – היא תיקרא על שמו. השם נשאר עד ‫היום, אף־על־פי שכסף לא התקבל לא מהברון ולא ‫מההסתדרות הציונית.
  2. ^ נמל תל אביב
    ‫נמל תל אביב הוא הנמל העברי הראשון שהוקם בארץ־‫ישראל. הוא הוקם לאחר שפרצו מהומות דמים ביפו בשנת‬ ‫‪ 1936‬והושבת נמלה. ‬שלטונות המנדט נעתרו לבקשת‬ ‫מוסדות היישוב ונתנו רישיון להקים נמל בתל אביב. כבר ב־‫‪19.5.1936‬ נפרקה אניית המלט היוגוסלבית ציטוורטי מול‬ ‫המזח הזמני מעץ. הים סער, ומאות סקרנים שצפו מהחוף‬ ‫ראו איך הספנים קפצו אל המים, טענו את שקי המלט על‬ ‫גבם והלכו במים אל החוף. עובדים ומתנדבים נשאו בשירה ‫את שקי המלט על כתפיהם.
    "ועד תל אביב לנמל ותחבורה" בראשות אליעזר הופיין, מנהל‬ ‫בנק אנגלו־פלשתינה, קבע את מיקומו של הנמל בסמוך ליריד ‫המזרח. עזר ליד הוועד בר־כוכבא מאירוביץ הממונה על‬ ‫מחלקת הים בסוכנות. חברת מניות מימנה את הקמת הנמל, והציבור נקרא להשתתף במימון הנמל. בניית המזח, מעגן‬ ‫הסירות והרציפים נמשכה שנתיים. ‬קבוצת סלוניקאים, ‫מומחים לעבודות ים, הגיעה מחיפה; הצטרפו אליהם חניכים‬ ‫של פלוגות הים של הפועל וזבולון. בערוב ימיו הספיק דיזנגוף‬ ‫להגיע אל המקום ולהכריז: ‬פה יקום נמל גדול! ב־‪23.2.1938‬‬ ‫הוכרז נמל הנוסעים במעמד הנציב העליון סר ארתור ווקופ, וקיבל את השם "שער ציון". בהעדר מפרץ, נאלצו האניות‬ ‫לעגון בלב ים, ‬והסירות הובילו את המטען והנוסעים לחוף.
    עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נרתמו עובדי הנמל למאמץ‬ ‫המלחמתי. ‬עובדי בתי המלאכה שלא גויסו בנו שתי שולות‬ ‫מוקשים במספנה, ואלה שולבו במערך המלחמתי של צי‬ ‫בעלות הברית בים התיכון‪.‬‬
    ‫בתקופת המאבק נגד הבריטים החל הנמל לשמש כמרכז‬ ‫מחתרתי לאימונים של ההגנה. חברי ההגנה עסקו בפריקת‬ ‫נשק בלתי ליגאלי, בהורדת מעפילים ועוד. ממש מתחת‬ ‫לאפם של הבריטים והערבים נפרקו בנמל תל אביב בחשאי‬ ‫מוצרי אספקה, מזון ונשק.
    ‫עם קום המדינה המשיך הנמל לפעול, ‬ונסגר ב־‪1965‬. אזור ‫הנמל משמש כיום כמרכז בילוי.
    הערה: במקור יש כאן תמונה של טעינה — ‪1936‬‬