מ"ג תהלים עח נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג תהלים · עח · נ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ לֹא חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם וְחַיָּתָם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְפַלֵּ֥ס נָתִ֗יב לְאַ֫פּ֥וֹ
  לֹא־חָשַׂ֣ךְ מִמָּ֣וֶת נַפְשָׁ֑ם
    וְ֝חַיָּתָ֗ם לַדֶּ֥בֶר הִסְגִּֽיר׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"יפלס נתיב לאפו" - אע"פ שבאף נשתלחו המכות לא שמשו אלא שליחותם מה שנצטוו להמית המיתו ולא הכל בנתיבותם הלכו בפירושים אחרים מצאתי כן יפלס נתיב לאפו כשהכה כל בכור במצרים הורה דרך למשחית באף לבוא אל בתי מצרים ולא לבתי בני ישראל "וחיתם" - גופם

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

יפלס - דרך משל נכבד לרדת הגזרות מן השמים. וחייתם - נפשם וזו היא מכת בכורות, כאשר פירש אחרי כן.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"יפלס" - היה מיישר שביל להוליך דרך בו את אפו עליהם 

מצודת ציון

"יפלס" - ענין ישר כמו פלס מעגל רגליך (משלי ד) ועפ"ז נקרא קנה המאזנים בשם פלס כי מיישר המשקל

"נתיב" - שביל ודרך

"לא חשך" - לא מנע

"וחיתם" - ובהמתם

"הסגיר" - ענין מסירה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(נ-נא) "יפלס", גם מכת בכורות היה למותר, שהיה יכול להרוג את כולם בעת הדבר, כמ"ש כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ, רק ה' "יפלס נתיב לאפו", ר"ל שאף ה' שהוא הדבר שיצא היה ענינו להשחית את כולם, וה' פלס ושקל לו נתיב מיוחד, שהנתיב הוא דרך צר ליחיד, שגבל לו נתיבו שלא ילך בדרך הכולל להשחית את בני אדם, כי זה הניח למכה מיוחדת במכות בכורות והדבר לא השחית רק הבהמות כדי שיכפול אותותיו ומופתיו, וז"ש "לאפו אשר לא חשך ממות נפשם יפלס לו נתיב וחיתם לדבר הסגיר", ר"ל שאם היה אפו יוצא בדרכו הגדול לא היה חושך את נפשם ממות, לכן פלס לו ה' נתיב שילך בדרך היחיד, ורק חיתם לדבר הסגיר, ולא המית את האנשים, ועל ידי כן "ויך כל בכור במצרים", שלח עליהם שנית מכות בכורות להרוג אנשים, ומ"ש "ויך כל בכור" היינו גדול הבית, "וראשית אונים" הוא מי שנולד מטפה הראשונה, והנה הבכור וגדול הבית לא נהרג רק במדינת מצרים, בין שהיה מילדי מצרים בין שהיה מילדי מדינה אחרת וגר במצרים, וז"ש ויך כל בכור במצרים, והראשית אונים לא נהרגו רק מילדי מצרים ולא הגר שם ממדינה אחרת, אבל זה נהרג אף במדינה אחרת אם היה מילדי מצרים, ועז"א "ראשית אונים באהלי חם", שחם כולל השורש שמצרים יצא ממנו, כמ"ש ובני הם כוש ומצרים ופוט וגו', ואם נמצא יליד מצרים גם באהלי חם, שגר בכוש או בפוט וכנען, נהרג ג"כ, וכן אמרו חז"ל שנהרגו בכורי מצרים שגרו במקום אחר ובכורי אומות אחרות שגרו במצרים:

ביאור המילות

"יפלס נתיב". נתיב הוא שביל היחיד, ופלס שבא על הדרך בא תמיד על המעגל, פלס מעגל רגליך, וכל מעגלותיו מפלס (כמ"ש ישעיה כ"ו), שהוא שישקול הדרך הסבובי היוצא מדרך הישר, וכן שקל הנתיב הפרטי שנטה מדרך הכולל של אפו, כי הדרך הגדול הכולל של האף לא היה חושך ממות נפשם והיו מתים כולם בדבר, ושקל נתיב מיוחד שרק חיתם הסגיר לדבר:
 

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(נ)שיפלס נתיב לאפו, והוא כמאמרם ז"ל מרכבות פרעה וחילו ירה בים (שמות טו) והלא כל המרכבות הכה הברד אלא מן הירא את דבר ה' הניס כו' כי טוב שבהם הרג כו', נמצא כי נמצינו למדין למפרע כי על כן צוה ה' מאז להעז את המקנה אל הבתים למען תחול בהם מכת הים, וזה יאמר פה למה "ויסגר"כו' תחת היות ראוי "ישלח בם חרון"כו' הלא הוא כי מעתה "יפלס נתיב"בברד בשביל יום "אפו"הוא יום שע"י "אפו"מרכבות פרעה וחילו ירה בים כד"א (שמות שם) וברוח אפיך נערמו מים. ובזה יתכן אומרו "ישלח בם"לשון עתיד ולא אמר שלח בם כו':

והנני מביא ראיה לזה מן התורה והיא כי הלא " לא חשך ממות נפשם" כי במכת הדבר האם "לא"ראינו "חשך ממות נפשם"של מצריים "וחיתם"בלבד הם בהמתם "לדבר הסגיר", ולמה לא המית בדבר גם האנשים ויכלם, אך אין זה כי אם שהאלקים עשה למען הביא מכת בכורות אל הפועל כי בה הכירו גדולתו יתברך, וגם ראו כי המכה ההיא נגעה עד הנפש מה שאין כן הקודמות שלא היו באנשים, ואילו היה הדבר מכה באדם טרם בא מכת בכורות היו משלחים את ישראל, על כן למען תחול בם גם מכת בכורות התעלל בהם לבלתי השליט הדבר באדם כמדובר. וזה מאמר התורה באומרו כי עתה שלחתי את ידי כו' ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי כו' (שמות ט), שהוא הלא בדבר הייתי מכחיד גם האנשים ולא משליטה בבעלי חיים בלבד, אך בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי כו', שהוא ע"י מכת בכורות כאומרו (שמות ט) כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי כו' שהיא מכת בכורות כמו שאמרו ז"ל מכאן ששקולה מכת בכורות ככל המכות כמבואר אצלנו במקומו בס"ד. והרי מפורש בתורה בזה מעין האמור בשאר מכות, וזהו כמביא ראיה באומרו "לא חשך"כו' כלומר "לא חשך"ממות נפשם של בני אדם "וחיתם"בלבד שהוא בהמתם "לדבר הסגיר"כי אם על מה

<< · מ"ג תהלים · עח · נ · >>