מ"ג תהלים סח כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים סח · כד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך מאיבים מנהו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְמַ֤עַן ׀ תִּ֥מְחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ בְּ֫דָ֥ם
  לְשׁ֥וֹן כְּלָבֶ֑יךָ
  מֵאֹיְבִ֥ים מִנֵּֽהוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למען תמחץ" - רגלינו

"בדם" - כשימחץ את ראש האויב תהא רגלינו בוקעת בדמם תמחץ לשון בוקע בתוך הדם כמו (שופטים ה) מחצה וחלפה רקתו כמו בקעה ול' משנה הוא והיו עולי רגלים בוקעים עד ארכבותיהם בדם ד"א תמחץ שם כלי ששואבין בו יין מן הבור מחץ שמו במסכת ע"ג ולשון כלביך מדם האויבים

"מנהו" - תהיה פרנסתו כדאמרינן מאי משמע דמן לישנא דמזוני הוא דכתיב (דנייאל א') אשר מנה את מאכלכם וגו'

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למען תמחץ רגלך בדם", שאלה השבים מן הארץ תהרוג אתה בחרבך ותמחץ רגלך מדמם, וגם תמחץ "לשון כלביך מאויבים מנהו", מצייר את המות כשר הטבחים שי"ל כלבים שהולכים אתו לאכול את ההרוגים, וימחצו הכלבים את לשונם "מאויבים" אשר הם "מנהו", שהם מהם ומהמונם שהאויבים הם שותפים ודומים לכלבי המות, שאחר שיהרגם המות יאכלו כלביו את בשרם, והמליצה שבארץ ישראל נפלו ע"י ה' ע"פ נס, וכשיצאו מגבול ארץ ישראל רדפו אחריהם והמיתום בחרב ובשרם השליכו לכלבים:

ביאור המילות

"קדקד שער". איש שער, כמו ואני תפלה, ואני מוסר לכולם (הושע ה'):

"תמחץ". המלוכלך בדמים נראה שנמחץ שם והדמים זבים מגופו.

"מנהו". כינוי הנסתר בה"א וא"ו, ר"ל שהאויבים הם מהם מן הכלבים וממינם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מנהו" - הכנת מזון כ"א מלשון כלביך יהיה מדם האויבים כי ילוקק דמם בלשונו

"למען תמחץ" - ההשבה תהיה באופן עשות נקמה בעמים למען יהיו רגליך נראים כאלו הם מחוצים על כי תדרוך בדם הרוגיהם ותלכלך רגלך בדמם

מצודת ציון

"מנהו" - ענין הכנת מזון כמו מן הוא (שמות טז)

<< · מ"ג תהלים · סח · כד · >>