מ"ג תהלים מ ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים מ · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רבות עשית אתה יהוה אלהי נפלאתיך ומחשבתיך אלינו אין ערך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהַי נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רַבּ֤וֹת עָשִׂ֨יתָ ׀ אַתָּ֤ה ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהַי֮
  נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ וּמַחְשְׁבֹתֶ֗יךָ אֵ֫לֵ֥ינוּ
אֵ֤ין ׀ עֲרֹ֬ךְ אֵלֶ֗יךָ אַגִּ֥ידָה וַאֲדַבֵּ֑רָה
    עָ֝צְמ֗וּ מִסַּפֵּֽר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נפלאותיך ומחשבתיך אלינו" - בשבילנו בראת עולמך קרעת לנו את הים וחשבת מרחוק להטיב לנו איחרתנו במדבר ארבעים שנה מפני האמורים שקצצו את האילנות והחריבו ארצם כששמעו שישראל יוצאין ללכת לרשת את ארצם

"אין ערוך אליך" - אין לדמות לך כל שר ומושיע לשון ערך כמו כערכך (ויקרא כ"ז) אהפרישיי"ר בלע"ז

"אגידה ואדברה" - אם באתי להגיד ולדבר עצמו מספר

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רבות", אחרי ההצעה הזאת מספור הנס, יחוה דעת כי קרבן התודה אשר הוא מביא עתה להודות לה' חסדו, לא יביאנו בעבור החיוב התוריי לבד, יען שמחויב ע"פ התורה להביא תודה על הנס, כי הוא מביאו בעבור הערת השכל, שההערת השכל נעלה מן הערת התורה, שזה בא באמצעות ההכרה והתנדבות הנפש והלב, לא כן העושה ע"פ הערת התורה שהוא ע"פ הכרח, וכמ"ש בחובת הלבבות. - ויבאר בזה כי מצות התורה יש להם שורש בשכל האדם וטבע נפשו, עד שגם אם לא היינו מצווים עליהם מאת ה' תבינם נפש המשכיל מעצמו וימצאם כתובים בקירות לבו, כמו ענין התודה שגם לולא צותה התורה שיביא האדם קרבן על הנס, תתנדב הנפש בזה מעצמה ע"פ טבעה, כי נתון בטבע האדם שישתדל להשיב תודה למיטיביו, ואם יעביר האדם על לבו הטובות הרבות והחסדים אשר גמלהו ה' כרחמיו וכרוב חסדיו יתעורר מעצמו להביא תודה לה', כמו שקין והבל הביאו מנחה לה' הגם שלא נצטוו ע"ז, מצד הערת שכלם ונדבת לבם, עד שהתודה שהוא מביא עתה אינו מביאה בעבור שמצא כן כתוב בספר תורת אלהים הכתובה על הספר ובדיו, רק בעבור שמצא כן כתוב בספר האלהים אשר חרת על לוח לבבו ובשכלו ובמצפונו, ועפ"ז אמר הנה "רבות עשית אתה ה' אלהי", הוא מעשה האלהים אשר עשה בששת ימי בראשית שהם רבים מאוד, וכן "נפלאותיך ומחשבותיך אלינו", הם הנסים והנפלאות שחדש ה' בכל דור בשביל ישראל, "אגידה ואדברה עצמו מספר", אם ארצה להגיד ולדבר אותם לא אוכל לספרם מרוב רבוים, בין מעשה הטבע בין הנפלאות, (ומ"ש "אין ערוך אליך" הוא מאמר מוסגר, שאגב יאמר, ששני מיני המעשים האלה, שהם מעשה הטבע והנפלאות אין להם ערך ויחוס אליך, שהם רק מעשים ונפלאות בערכנו לא בערכך, שלפי גדולתך הבב"ת הם כאין נגדך, אחר שהם יש להם תכלית והם רק גדולות ונפלאות לפי ערכנו):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אגידה" - אם אמרתי אגיד נפלאותיך לא אוכל כי רבו מלספר

"רבות עשית" - נפלאות רבות עשית והכל למעננו

"אין ערוך" - אין מי להעריך ולהדמות אליך

מצודת ציון

"עצמו" - ענין רבוי

<< · מ"ג תהלים · מ · ו · >>