מ"ג תהלים לז יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים לז · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זמם רשע לצדיק וחרק עליו שניו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
זֹמֵ֣ם רָ֭שָׁע לַצַּדִּ֑יק
  וְחֹרֵ֖ק עָלָ֣יו שִׁנָּֽיו׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וחרק" - כמו חרקו שן ארקינ"ט בלע"ז (איכה יד)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב-יג) "זומם", מוסיף לאמר גם אם תראה "שהרשע זומם" וחושב מחשבות להרע "לצדיק, וחורק עליו שניו, וה'" אינו עושה לו מאומה רק "ישחק לו" ומראה לו פנים שוחקות, גם אז אל תתחר כי זה האות "כי ראה כי יבא יומו", שה' רואה ויודע שזה עצמו יהי' סבת מפלתו ולכן שוחק לו, ומוסיף לאמר וגם אם תראה כי.

ביאור המילות

"זמם". בא תמיד על המחשבה הרעה להרע לחבירו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"זומם" - הרשע חושב רעה על הצדיק ובקצפו חורק עליו שניו

מצודת ציון

"זומם" - ענין מחשבה

"וחורק" - ענין שחיקת השנים בהתקצף

<< · מ"ג תהלים · לז · יב · >>