מלבי"ם על תהלים לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · לז · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לדוד", ידבר על מעלות הבוטח בה' וההבדל בינו לבין הבלתי בוטח, "אל תתחר", ר"ל המשים לב אל רוע דרך המרעים ואל הצלחתם, אז או שנפשו תגעל בדרכם ויתחר בם, או שיקנא בהצלחתם וירצה להיות כמוהם, לעומת הא' אמר "אל תתחר במרעים", ולעומת הב' אמר "אל תקנא בעושי עולה", ומפרש נגד אל תתחר במרעים.

ביאור המילות

"תתחר". לרד"ק התי"ו שורש, כמו למה תתחרה ברעה והוא קל, ויותר נראה ששרשו חרה בנינו התפעל ובא בקמ"ץ והתחל (ש"ב י"ג), ופה בא בפת"ח:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי כחציר מהרה ימלו", שהחציר אינו מאריך ימים רק שמתיבש לפני כל העשבים, וא"כ א"צ לתחר בם (או שיחרה אפו על הצלחתם) כי בל"ז ימלו מהרה, ונגד אל תקנא בעושי עולה כי גם בעת שמצליחים אין הצלחתם הצלחה, שהם דומים "כירק דשא שהוא נבל" גם בעודהו באבו כי אין בו ממש, כן גם בעודם מצליחים אינה הצלחה אמתית,

ביאור המילות

"כחציר ימלו, וכירק דשא יבולון". כבר התבאר (ישעיה מ') שהחציר מתיבש לפני כל העשבים, על כן אמר מהרה ימלו, והציץ או הירק נובל ונכמש גם בעודנו באבו כמש"ש יבש חציר נבל ציץ, על כן אמר יבולון:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בטח בה'", ואז תהיה הצלחתך הצלחה אמתית מכמה טעמים,

  • א) "ועשה טוב", שעם בטחונך תעשה טוב, לא הצלחת המרעים שעושים רע, ותנאי ההצלחה שידע המצליח שמעשיו טובים ושהוא ראוי אל ההצלחה,
  • ב) המרעים צריכים לעבור ימים ונהרות לבקש סבות הצלחתם ואתה "תשכן ארץ", כי יתן טרפך בכ"מ,
  • ג) הבלתי בוטח ירא תמיד פן יחסר לחמו ואוצר וכונס ואינו נהנה ממנו, ואתה "רעה אמונה", תתדמה ככבש במרחב שרועה ומאמין שההרים יצמחו תמיד חציר ועשב:
 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והתענג על ה'", שהעונג שלך יהיה ענין נפשי בה', משא"כ המרעים שנפשם תתעצב כי רחוק ממנה משיב נפשה,

  • ה) שהמרעים לא ימצאו משאלות לבם לעולם, יש לו מנה מבקש מאתים, אבל הבוטח בה' "יתן לך משאלות לבך":
 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גול",

  • ו) הבלתי בוטח אינו יודע האמצעים והדרכים שע"י ימצא טרפו וצריך לבקש דרכים רבים, אבל אתה "תגול אל ה'" גם "דרכך, ותבטח עליו כי הוא יעשה" ויכין גם הדרך שבו תגיע אל מחוז חפצך:
 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והוציא "

  • ז) המרעים צריכים לעשות במחשך מעשיהם כי תשיגם בוז וכלימה על רוע מעשיהם, אבל "ה' יוציא לאור צדקך",
  • ח) המרעים יתיראו משופטי ארץ שיעשו בהם שפטים אבל הבוטח יוציא ה' "משפטך כצהרים":
 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דום", מוסיף לאמר שגם בעת אשר לא תמצא חית ידך וטרפך בכ"ז אל תתחר, רק "דום לה' והתחולל לו", עשה א"ע מיחל ומקוה לו, "אל תתחר" גם אז "במצליח דרכו", ר"ל שיש רשע שדרכו מוצלח מצד המזל, ויש שמצליח ע"י שהוא עושה מזימות ומחשבות עמוקות וממציא בזה עניניו וצרכיו, אל תתחר בכ"ז רק.

ביאור המילות

"דום". כמו אך לאלהים דומי נפשי (לקמן ס"ב). והתחולל, מענין תוחלת.

"מזמות". מחשבות עמוקות:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הרף מאף", שהגם שההצלחה רחוקה ממך אל יהי לך אף ע"ז נגד ה', וגם "עזוב חמה" שהוא הכעס הפנימי בלב, "ואל תתחר", בשום אופן, כי מה שתתחר יהיה "אך להרע" לך, כי טוב לך שתהיה דל בוטח משתהיה עשיר בלתי בוטח, כי טוב אחרית דבר מראשיתו ואז יתראה ההבדל בין המרעים ובין הבוטחים בה':

ביאור המילות

"מאף, חמה". התבאר בכ"מ שחמה היא בלב, ואף הוא הכעס המתראה:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי מרעים יכרתון" לבסוף, אבל ""קוי ה' המה יירשו ארץ" הם יירשו את המרעים הנכרתים ולא תאמר שזה יהיה לזמן רחוק", כי.

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ועוד מעט" בזמן קרוב, "ואין רשע" והרשע יהיה אין, ולא זאת לבד כי "והתבוננת על מקומו", אם תתבונן היטב בעת שהוא עדיין על מקומו, הוא ג"כ "איננו", כי הצלחתו רק הצלחה מדומה, אבל.

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וענוים" נעלים ממנו בשתי אלה,

  • א) בהתמדת הצלחתם לבסוף שהמה "יירשו ארץ" לבסוף,
  • ב) שהצלחתם לא תהיה הצלחה מדומה (כמו הרשע שלבו מלא פחד ורוגז) רק "והתענגו על רוב שלום":
 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב-יג) "זומם", מוסיף לאמר גם אם תראה "שהרשע זומם" וחושב מחשבות להרע "לצדיק, וחורק עליו שניו, וה'" אינו עושה לו מאומה רק "ישחק לו" ומראה לו פנים שוחקות, גם אז אל תתחר כי זה האות "כי ראה כי יבא יומו", שה' רואה ויודע שזה עצמו יהי' סבת מפלתו ולכן שוחק לו, ומוסיף לאמר וגם אם תראה כי.

ביאור המילות

"זמם". בא תמיד על המחשבה הרעה להרע לחבירו:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)



ביאור המילות

"ישחק לו". עי' למעלה (ב' ד'):

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יד-טו) "חרב פתחו רשעים", שלא לבד שזמם על הצדיק במחשבה כי גם "פתחו את החרב ודרכו קשתם", ומפרש "שדרכו קשתם להפיל עני ואביון, ופתחו חרבם לטבוח ישרי דרך" שאת עוברי דרך שרוצים לגזול ממונם יהרגו בחרב מקרוב ואת העני שאין להם מה לגזול ממנו יהרגו בחץ מרחוק, ור"ל הגם שפתחו חרב וה' ישחק להם, הוא כי ראה כי יבא יומם, כי עי"כ "חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה", ולכן שחק להם להפילם בפועל כפיהם:

ביאור המילות

"פתחו". הוצאת החרב מתערה, כמו חרב פתוחה לטבח (יחזקאל כ"א):

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טז-יז) "טוב", ובזה תראה איך "שטוב המעט שיש לצדיק, מהמון רשעים" הגם שהם "רבים", כי הלא תראה "שזרועות רשעים תשברנה" הגם שהיה אתו חיל רב ועוזרים רבים נגד הצדיק העני בכ"ז נשברו זרועותיו ולא יכול לעשות רע להצדיק והצדיק הגם שהיה לו רק כח מעט נגדו, התקומם נגדו "כי סומך צדיקים ה'", ואין מעצור לה' להושיע ברב או במעט:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יודע", מבאר עוד הבדלים בין הבוטח ובין המרעים, שהמרעים לא יחצו ימיהם אבל "יודע ה' ימי תמימים", ושומר אותם שיהיו ימיהם בתמימות, והרשע לא ינחיל עשרו לבניו אבל "נחלתם לעולם תהיה":

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא", המרעים לא ימצאו מחסה בעת רעה כמו בעת דבר ומלחמה, והתמימים "לא יבושו בעת רעה", המרעים לא ימצאו מזון בעת רעב והתמימים "בימי רעבון ישבעו":

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי", נגד מ"ש שה' יודע ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, אומר אבל "רשעים יאבדו" ולא יכלו ימיהם ולא ישאר נחלתם, ונגד מ"ש לא יבושו בעת רעה אומר אבל "אויבי ה'" יהיו דומים אז "כיקר כרים", כצאן הפטומות על נאות דשא שבימי רעבון עת רעה כלו בעשן כלו, כמ"ש ישעיה ה' על ורעו כבשים כדברם עי"ש:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לוה", מביא עוד ראיה בהבדל שבין הבוטח להבלתי בוטח, שהבלתי בוטח לא ישליטנו אלהי' ליהנות מעשרו שלא לבד שלא יחון דל כי גם "לוה רשע ולא ישלם" כי ירא פן יכלה ממונו, "והצדיק" לא לבד שישלם חובותיו כי עוד "חונן" בהלואה לאחרים וגם "נותן" צדקה בתורת מתנה, וזה מפני.

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי מבורכיו יירשו ארץ", שהצדיק ברכת ה' עליו וברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, אבל הרשע חל עליו קללת אלהים "ומקולליו יכרתון" לבסוף, וכל מה שיש לו אינו שלו:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מה'", מבאר עוד שגם אם תראה שהבוטח בה' יפול לפעמים ממדרגתו, גם זה הוא בהשגחת ה' לטובתו, שאחר "שמה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ", ר"ל שבין הדרך שאליו ילך הוא קבוע מה', שה' בוחר לפניו הדרך אשר יחפץ, וגם הצעד על הדרך הוא ג"כ מה', כמ"ש כי לא לאדם דרכו לא לאיש הולך והכין את צעדו כמש"פ שם. שבין התכלית שאליו מגמת פניו ובין ההליכה אל התכלית וההשתדלות שהיא הכנת צעדיו הכל מה' וא"כ אם תראה.

ביאור המילות

"מצעדי, ודרכו". עי' מ"ש (ירמיה י' כ"ג, משלי ט"ז ט')

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי יפול", ולא יוכל ללכת בדרך שרצה לילך, תדע "שלא יוטל" ויושלך שם, כי נפילתו היתה לטובתו "וה' סומך ידו" בזה, שה' ראה שדרך זה שרצה לילך הוא לרעתו, שיוזק בו או בגוף או בנפש, והזמין לו מכשול שיפול ויתעכב מלכת בדרך הזה לטובתו, וכן אם נפל ממדרגתו והצלחתו בודאי היה זה לטובתו באותה שעה, ובכ"ז

ביאור המילות

"יוטל". היא ההשלכה מלמעלה למטה:

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נער הייתי גם זקנתי" ובחנתי תולדות הימים, "ולא ראיתי" שיהיה "הצדיק נעזב" עד "שזרעו" יהיה "מבקש לחם", כי לא יעזב לעולם, ואם לא הצליח הוא יצליחו בניו, כי ראיתי את הצדיק אשר.

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כל היום חונן ומלוה" עד שנעשה עני עי"כ, בכ"ז "זרעו לברכה" ותשוב ההצלחה ביד בניו, וצדקת אביהם תהיה ברכה לבניו, ולכן.

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"סור מרע ועשה טוב" ואל תדאג על רעת הזמן ותהפוכותיו רק "שכן לעולם" בשלוה ובטחון:

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כח-כט) "כי ה' אוהב משפט", כי אחר שה' משגיח בעולם בודאי יעשה משפט, ומזה מבואר "שלא יעזוב את חסידיו", שזה נגד המשפט והצדק, ובודאי "לעולם נשמרו" מן ההשגחה, וא"כ יחויב מהמשפט האלהי ושמירתו את חסידיו "שזרע רשעים נכרת וצדיקים יירשו ארץ", שהם יהיו לבסוף היורשים של זרע רשעים הנכרתים והם ישכנו על הארץ לעד, וא"כ הצלחת הרשע ועשרו הוא שיכין עושר ונכסים אל הצדיקים יורשיו והם יצליחו לבסוף וההצלחה תשאר בידם לנצח:

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פי צדיק", מבאר עוד איך יחוייב זה עפ"י המשפט והצדק, שאחר שהצדיק "פיו יהגה חכמה" ויתנהג כפי חקי החכמה, "ולשונו תדבר משפט", בין אדם לחברו שיבין דרכי המשפט והצדק בבינתו, וגם.

ביאור המילות

"פי צדיק, ולשונו". התבאר אצלי בס' משלי שפה מיוחס אל החכמה, והלשון מיוחס אל הבינה, והתבאר (שם י' י"א) שפי צדיק מקור חיים, שמקור החכמה של הצדיק הוא בפיו, ושם (פסוק כ') שכסף נבחר לשון צדיק, שדרכי המשפט והצדק ידועים אצלו ע"פ חקי הבינה שמיוחס ללשון ע"ש טעם הדבר, לכן אמר ולשונו תדבר משפט:

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תורת אלהיו בלבו" שמאמין בתורת ה' ושומר אותה בלבו, "ולא תמעד אשוריו" שלא ימעד מדרכי האושר שכל מעשהו ומהלכו הוא לאושר הנפש, ובכ"ז

ביאור המילות

"אשריו". היינו ההילוך בדרך האושר הנפשיי כמו בפירושי בכל מקום:

 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"צופה רשע לצדיק", שהוא עליו כצופה לעיין על דרכו להטותו מדרך הטוב ולהחטיאו, וגם הוא "מבקש להמיתו" בגופו, וא"כ מבואר שראוי על פי המשפט שה' יצילהו בשמירתו משני אלה, שנגד מה שמבקש להמיתו.

ביאור המילות

"צופה". יביט את העתיד לבא כמו ונתנו אותו להם לצופה, לראות אם בא האויב לעיר. וגם הצופה על דרכי איש לראות על ידי הפורעניות המוכן לבא עליו צופה נתתיך לבית ישראל:

 

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' לא יעזבנו בידו". ונגד מה שהוא צופה עליו להרשיעו.

"ה' לא ירשיענו בהשפטו" ויגלה צדקתו לעיני כל, וכמ"ש כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי כמש"ש:

 

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קוה". אחר שבאר עניני הבוטח ותועלת הבטחון לשני העולמות. וכי לפעמים לא יצליח הצדיק בעוה"ז כדי להטיבו באחריתו ושלא יושבת מאושר עוה"ב. אומר "קוה אל ה'", כי הכל הוא לטובתך, "ושמור דרכו" המתן על דרכו כי יובילך אל ארצות החיים הנצחיים בחיים טובים מאלה. ואם לא ירשת ארץ התחתונה השפלה "ירוממך לרשת ארץ" אחרת העומדת ברום עולם שהיא ארץ החיים הנצחיים, אשר שם "תראה בהכרת רשעים" איך תכרת נפשם מקרב עמם בעוה"ב:

 

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ראיתי". והגם שראיתי שיקרה לפעמים שיש "רשע עריץ". והוא "מתערה" בעוה"ז בבנים ובבנות ובעושר "כאזרח רענן" שהוא מלא שרשים וענפים וסעיפים, בכ"ז:

ביאור המילות

"ומתערה". נשרש בחוזק כמו ערות על יאור ישעיה (י"ט).

"אזרח". העץ הנשרש במקום שנטע שם בתחלתו ומזה אזרח הארץ על התושב:

 

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויעבר" בעת שעבר מן העולם, "והנה איננו" בעוה"ז.

"ואבקשהו" אם ימצא בעולם השני ששם ימצאו העוברים מזה העולם.

"ולא נמצא" שם כי נפשו תאבד מעולם הבא:

 

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמר תם". לכן היה בתמימות, ואל תשים לב להצלחת הרשעים בעוה"ז, כי יש עולם אחר ששם יבא במשפט על כל נעלם.

"וראה ישר" שם תראה יושר ה' בענין גמול הצדיק והרשע.

"כי אחרית לאיש שלום". הצדיק יש לו אחרית בעולם הנפשות שהיא אחרית האדם, אבל.

ביאור המילות

"תם". כמו תום. הולך בתום.

"אחרית". בא לרוב על שכר עוה"ב. עי' מ"ש ירמיה (כ"ט י"א). וכן במ"ש אחרית הימים. על ימי התיקון והישועה העתידה:

 

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ופושעים נשמדו יחדו", בעת השמדם ישמדו יחד ר"ל הנשמה עם הגוף ביחד. עד שגם "אחרית רשעים נכרתה" שנכרתה נפשם שהיא אחרית האדם. וא"כ אין שאלה כלל ממה שהצליח הרשע בעוה"ז. כי ה' משלם אל שונאיו להאבידו. וכן אין שאלה על יסורי הצדיקים. כי

ביאור המילות

"נשמדו, נכרתה". השמדת הגוף והכרתת הנפש, עמ"ש ישעיה (י' ז'):

 

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תשועת צדיקים הוא מה'", שיושעו תשועת עולמים בעולם הנצחי לפני ה', ובכ"ז גם בעולם הזה לא יעזבם מכל וכל כי הוא "מעוזם בעת צרה" להצילם מצרת הזמן:

 

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויעזרם ה' ויפלטם" מרעת הזמן, וגם "יפלטם מרשעים ויושיעם" שלא יוכלו להרע להם, וזה מפני "שחסו בו":