מ"ג תהלים ט יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים ט · יג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי דרש דמים אותם זכר לא שכח צעקת עניים [ענוים]

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עניים [עֲנָוִים].

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר
  לֹֽא־שָׁ֝כַ֗ח צַעֲקַ֥ת עניים עֲנָוִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אותם זכר" - את הדמים שנשפכו בישראל

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי דורש דמים אותם זכר", רצה לומר "אותם" את העמים רק "דורש דמים זכר", לא זכרם רק מצד שהוא דורש דמים הנשפכים והדם יזכיר אותו לעשות משפט לדם אשר שופך, אבל "צעקת ענוים לא שכח" כלל, ואינו ממתין עד שיזכירהו דמם הנשפך כי יושיעם תיכף כמ"ש כי לא עזבת דורשיך ה':


ביאור המילות

"זכר, לא שכח". הזכירה תצויין אחר השכחה ויש לה סבה כמו בכאן על ידי שדורש דמים אבל לא שכח מורה שלא שכח כלל:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי דורש דמים" - כי הוא דורש לדעת הדם אשר שפכו העכו"ם וזכורים הם לפניו עם שאינו ממהר לפרוע

מצודת ציון

"ענוים" - שפלי רוח

<< · מ"ג תהלים · ט · יג · >>