והוא ישפט תבל בצדק ידין לאמים במישרים: תבל הוא ארצות הישוב.
אמר: כמו שישפט משפטי בצדק כן הוא שופט בכל עת ובכל זמן האמות בצדקובמישרים; וכשתגבר אמה על אמה הכל הוא משפט מאתו.
"הוא ישפט תבל בצדק", ויריב ריב העשוקים מיד עושקיהם כח, ולא יטה דינם כי ישפוט בצדק ובמישרים, והנה חלק בזה ג' מדרגות, הלאומים ישפוט משפטם וידין דינם, ועפ"ז יעניש את המרגיז הארץ אשר החריב את עריהם:
ביאור המילות
"ישפט תבל בצדק ידין לאומים במישרים", המשפט הוא המשפט הערוך, והדין הוא שמיעת הטענות וחקירת המשפט (כנ"ל פסוק ה'), ויש הבדל בין צדק ובין מישרים, הצדק ישקיף שיהיה המשפט בצדק לא בעול, והיושר לא ישקיף על חקי המשפט כלל רק על היושר ולפנים משורת הדין, הנהגת כלל התבל כבר ערוכים מששת ימי בראשית והוא משפט ערוך ומסודר, וה' ינהיג תבל לפי הצדק ואין עול ואין יוצא מגדר המשפט, והלאומים שהם בעלי בחירה ויתחדש בהם דין לדין לפי המעשה, יכנס עמהם לפנים משורת הדין על פי היושר, ועל פי דין מעשיהם יבטל לפעמים המשפט הקבוע וההנהגה הסדורה להתנהג לפי הישר והטוב, (וע"ל צ"ח ט'):
(ט) ושמא תאמר אם כן מה נשיב על הקושיא למה בדור הפלגה שנלחמו עם ה' ולא מתו רק שפיזרם, ודור המבול שלא חטאו כל כך ספו תמו, והנה זה הקשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה לח ו) והשיבו כי דור הפלגה היה לכל העולם יחד אחדות מה שאין כן בדור המבול. וזה יאמר פה "והוא" שהוא "וה'" הוא ובית דינו הנזכרים (פסוק ח) כשישפוט תבל שהיה כל תבל יחד שהוא בדור הפלגה, ישפוט בבחינת "צדק", שהוא משפט של צדקה שמיקל עליהם, אך כשהם נפרדים הנקראים "לאומים" לשון רבים, אז הוא בבחינת "מישרים", שהוא בנקודת היושר בלי ויתור כלל. ויוצא מכלל דבריו כי גם בדינו א - ל דעות ה', ראה בחינת הקל בדינו כענין מאמרם ז"ל (עבודה זרה ד ב) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה כו', וכיוצא בזה:
