מ"ג תהלים ט ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים ט · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הָֽאוֹיֵ֨ב ׀ תַּ֥מּוּ חֳרָב֗וֹת לָ֫נֶ֥צַח
  וְעָרִ֥ים נָתַ֑שְׁתָּ
  אָבַ֖ד זִכְרָ֣ם הֵֽמָּה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"האויב תמו" - כי חרבות השנאה לנצח הם עליו כחרב חדה ד"א חרבות לנצח אותו אויב שחרבות שנאתו היתה עלינו לנצח וזהו עמלק שנאמ' בו ועברתו שמרה נצח (עמוס א) חרבות לשון חרבן וכן פתרונו האויב תמו חרבות לנצח וכן נאמר (ביחזקאל לה) שממות עולם אתנך ועריך לא תשובנה

"וערים נתשת" - כי תאמר אדום רששנו וגו' ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס (מלאכי א)

"אבד זכרם" - אותה השעה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"האויב", דע אתה האויב, שהגם "שתמו חרבות" הם הערים שהחרבת "לנצח", שלא יבנו עוד ולא תירא שיקומו וינקמו נקמתם ממך, "והערים אשר נתשת" לא לבד שאבדו, כי גם "אבד זכרם" שאין זוכר אותם עוד, עד שלא תירא שיקום נין ושאר או גואל הדם לנקום נקמתם, דע כי רק "המה אבד זכרם", אבל עוד נמצא גואל דמם, הגואל אשר אין שכחה לפניו, כי.


ביאור המילות

"האויב". ה"א הקריאה, כמו הדור אתם (ירמיה ב'), "נתשת". העקירה עם השורש, "המה". בא לדיוק רק המה, אבל ה' לעולם ישב:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"האויב" - אתה האויב דע שהחרבות תמו לנצח ר"ל המקומות החרבות שבך יכלו עד עולם ולא ישובו לקדמותן ואף הערים אשר נהרסו בחטאך המה יהיה נאבד זכרם וכפל הדבר במ"ש

מצודת ציון

"נתשת" - ענין עקירה והריסה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיהו א')

<< · מ"ג תהלים · ט · ז · >>