מ"ג שמות כא כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות כא · כד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
עֵינָא חֲלָף עֵינָא שִׁנָּא חֲלָף שִׁנָּא יְדָא חֲלָף יְדָא רִגְלָא חֲלָף רִגְלָא׃
ירושלמי (יונתן):
דְּמֵי עֵינָא חוֹלַף עֵינָא דְּמֵי שִׁינָא חוֹלַף שִׁינָא דְּמֵי יְדָא חוֹלַף יְדָא דְּמֵי רִיגְלָא חוֹלַף רִיגְלָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עין תחת עין" - סימא עין חבירו נותן לו דמי עינו כמה שפחתו דמיו למכור בשוק וכן כולם ולא נטילת אבר ממש כמו שדרשו רבותינו בפרק החובל (ב"ק פד)

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עין תחת עין" - הידוע בקבלת רבותינו שהוא ממון (מכילתא כאן ב"ק פד) ויבא כלשון הזה בתשלומין ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש (ויקרא כד יח) ואמר ר"א כי כוונת הכתוב לומר שהוא חייב בכך אם לא יתן כפרו והכתוב אוסר עלינו שלא נקח כפר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות (במדבר לה לא) אבל נקח כפר במי שהוא רשע לכרות אבר מאיבריו ולכן לא נכרות אותו לעולם אבל ישלם כדי דמיו ואם אין לו יהיה דמיו עליו חוב עד שתשיג ידו ונגאל והראיה לדברי חכמים מה שאמר למעלה (פסוק יט) רק שבתו יתן ורפא ירפא ואם נעשה באיש אשר יכה את רעהו כאשר עשה בו מה ישלם אחרי כן והוא גם הוא צריך שבת ורפוי ואין טענה מפני המתרפא מהרה כי אין זה פשוטו של מקרא אבל הכתוב ידבר בכל אדם וגם אם נתרפא יותר מהר כבר לקחנו נקמתו ממנו כי עשינו לו כאשר עשה בשוה ועל דרך הפשט אין הצלה מזאת השאלה לבד אם יאמרו כי המכה אשר יתן מום בעמיתו (ויקרא כד יט) והוא מום קבוע שישאר בו כגון עין יד ורגל וכויה שישאר ממנה הרושם לעולם אז נעשה כמותה בגופו והוא מה שאמר (שם כ) כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו ואין בזה תשלומי שבת ורפוי כלל אבל אשר יכה אותו באבן או באגרוף על בגדיו ונפל למשכב ונתרפא רפואה שלימה ולא נשאר בגופו מום בזה אמר (לעיל פסוק יט) רק שבתו יתן ורפא ירפא והנה הכתוב שהזכיר כויה ופצע וחבורה כפי משמעו כל הנזקים האלו בכלל הזה והפצע והחבורה יתרפאו לגמרי ומה שאמר הכתוב שם (ויקרא כד יט) ואיש כי יתן מום בעמיתו רצה לכלול כל המכות שלא האריך שם להזכיר פצע וחבורה וכויה ואמר מום כי כל מכה יעשה מום לשעתו ואפילו המתרפא נקרא מום כאמרנו מום עובר (בכורות לז) והתורה קראה גרב או ילפת או מרוח אשך מום (ויקרא כא כ) וכלם עוברים ומתרפאים וכתוב ילדים אשר אין בהם כל מום (דניאל א ד) והכלל כי הקבלה בכל מקום אמת

תולדות אהרן (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות כא כד): "עין תחת עין" -

  • (בבא קמא פג ב): "משנה: סימא את עינו קטע את ידו שיבר את רגלו רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק ושמין כמה היה יפה וכמה הוא יפה...

גמרא: אמאי? עין תחת עין אמר רחמנא, אימא עין ממש!

- לא סלקא דעתך, דתניא "יכול סימא את עינו מסמא את עינו, קטע את ידו מקטע את ידו, שיבר את רגלו משבר את רגלו? ת"ל (ויקרא כד) מכה אדם... ומכה בהמה... - מה מכה בהמה לתשלומין, אף מכה אדם לתשלומין.
- ואם נפשך לומר: הרי הוא אומר (במדבר לה) "לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות", לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאין חוזרין.
- הי מכה? אילימא (ויקרא כד) "מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת" - ההוא בקטלא כתיב! אלא מהכא (ויקרא כד) "מכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש" וסמיך ליה (ויקרא כד) "ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו" - האי לאו מכה הוא!
- הכאה הכאה קאמרינן, מה הכאה האמורה בבהמה לתשלומין - אף הכאה האמורה באדם לתשלומין.
- והא כתיב (ויקרא כד) "ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת"! - בממון. ממאי דבממון, אימא במיתה ממש! לא סלקא דעתך, חדא דהא איתקש ל"מכה בהמה ישלמנה" ועוד כתיב בתריה "כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו", ושמע מינה ממון.
- ומאי "אם נפשך לומר"? תו קא קשיא לתנא, מאי חזית דילפת מ"מכה בהמה" לילף מ"מכה אדם"! אמרי: דנין ניזקין מניזקין ואין דנין ניזקין ממיתה. אדרבה, דנין אדם מאדם ואין דנין אדם מבהמה! היינו דקתני אם נפשך לומר.
- הרי הוא אומר "לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת" - לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין.
- והאי "לא תקחו כופר לנפש רוצח" למעוטי ראשי אברים הוא דאתא? האי מבעי ליה דאמר רחמנא לא תעביד ביה תרתי, לא תשקול מיניה ממון ותקטליה!
- האי מ(דברים כה)"כדי רשעתו" נפקא, רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתי רשעיות.
- ואכתי מבעי ליה דקאמר רחמנא לא תשקול ממון ותפטריה, אם כן לכתוב רחמנא "לא תקחו כופר לאשר הוא רשע למות" לנפש רוצח למה לי? שמע מינה לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין. וכי מאחר דכתיב "לא תקחו כופר" - "מכה מכה" למה לי? אמרי: אי מהאי הוה אמינא אי בעי עינו ניתיב ואי בעי דמי עינו ניתיב, קא משמע לן מבהמה, מה מכה בהמה לתשלומין אף מכה אדם לתשלומין.

תניא, רבי דוסתאי בן יהודה אומר: עין תחת עין ממון. אתה אומר ממון או אינו אלא עין ממש? אמרת הרי שהיתה עינו של זה גדולה ועינו של זה קטנה, היאך אני קורא ביה עין תחת עין, וכי תימא כל כי האי שקיל מיניה ממונא, התורה אמרה (ויקרא כד) "משפט אחד יהיה לכם" - משפט השוה לכולכם!

- אמרי: מאי קושיא? דלמא נהורא שקיל מיניה, נהורא אמר רחמנא נישקול מיניה, דאי לא תימא הכי, קטן שהרג את הגדול וגדול שהרג את הקטן היכי קטלינן ליה התורה אמרה (ויקרא כד) משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם אלא נשמה שקיל מיניה נשמה אמר רחמנא נשקול מיניה ה"נ נהורא שקיל מיניה נהורא אמר רחמנא נשקול מיניה.

תניא אידך: רבי שמעון בן יוחי אומר: עין תחת עין ממון. אתה אומר ממון או אינו אלא עין ממש? הרי שהיה סומא וסימא קיטע וקיטע חיגר וחיגר היאך אני מקיים בזה עין תחת עין, והתורה אמרה "משפט אחד יהיה לכם" - משפט השוה לכולכם!

- אמרי: ומאי קושיא? דלמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ופטרינן ליה, דאי לא תימא הכי, טרפה שהרג את השלם מאי עבדינן ליה? אלא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ופטרינן ליה.

דבי רבי ישמעאל תנא: אמר קרא (ויקרא כד) "כן ינתן בו", ואין נתינה אלא ממון.

- אלא מעתה "כאשר יתן מום באדם" - הכי נמי דממון הוא?
- אמרי: דבי רבי ישמעאל קרא יתירא דרשי, מכדי כתיב (ויקרא כד) "ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו", "כן ינתן בו" למה לי? שמע מינה ממון. "כאשר יתן מום באדם" למה לי? איידי דבעי מיכתב "כן ינתן בו", כתב נמי "כאשר יתן מום באדם".

דבי רבי חייא תנא: אמר קרא (דברים יט) "יד ביד", דבר הניתן מיד ליד, ומאי ניהו? ממון.

- אלא מעתה (דברים יט) "רגל ברגל" נמי הכי הוא?
- אמרי: דבי רבי חייא קרא יתירא קא דרשי, מכדי כתיב (דברים יט) "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו", אי סלקא דעתך ממש "יד ביד" למה לי? שמע מינה ממון. "רגל ברגל" למה לי? איידי דכתיב "יד ביד", כתב נמי "רגל ברגל".

אביי אומר: אתיא מדתני דבי חזקיה, דתנא דבי חזקיה עין תחת עין נפש תחת נפש ולא נפש ועין תחת עין, ואי סלקא דעתך ממש, זימנין דמשכחת לה עין ונפש תחת עין, דבהדי דעויר ליה נפקא ליה נשמתיה.

- ומאי קושיא? דלמא מימד אמדינן ליה, אי מצי מקבל עבדינן ואי לא מצי מקבל לא עבדינן! ואי אמדינן דמצי מקבל ועבדינן ביה ונפק רוחיה - אי מיית לימות, מי לא תנן גבי מלקות "אמדוהו ומת תחת ידו פטור"?!

רב זביד משמיה דרבה אמר: אמר קרא פצע תחת פצע - ליתן צער במקום נזק. ואי סלקא דעתך ממש, כי היכי דלהאי הוי ליה צערא, להאי נמי אית ליה צערא.

- ומאי קושיא? דלמא איכא איניש דמפנק אית ליה צערא טפי ואיכא איניש דלא מפנק לית ליה צערא.
- למאי נפקא מינה? למתבי ליה היאך דביני ביני.

רב פפא משמיה דרבא אמר: אמר קרא (שמות כא) "ורפא ירפא" ליתן רפואה במקום נזק. ואי סלקא דעתך ממש, כי היכי דהאי בעי אסייא, האי נמי בעי אסייא.

- מאי קושיא? דלמא איכא דסליק בשריה הייא ואיכא דלא סליק בשריה הייא!
- למאי נפקא מינה? למיתב ליה היאך דביני ביני.

רב אשי אמר: אתיא "תחת" "תחת" משור, כתיב הכא עין תחת עין, וכתיב התם "שלם ישלם שור תחת השור", מה להלן ממון אף כאן ממון.

- מאי חזית דילפת תחת תחת משור, נילף תחת תחת מאדם, דכתיב "ונתת נפש תחת נפש" - מה להלן ממש אף כאן ממש!
- אמרי: דנין נזקין מנזקין ואין דנין נזקין ממיתה.
- אדרבה! דנין אדם מאדם ואין דנין אדם מבהמה!
- אלא אמר רב אשי מ(דברים כב)"תחת אשר ענה" יליף ליה, אדם מאדם ונזיקין מנזיקין.

תניא: רבי אליעזר אומר עין תחת עין ממש.

- ממש סלקא דעתך?
- רבי אליעזר לית ליה ככל הני תנאי.
- אמר רבה: לומר שאין שמין אותו כעבד.
- אמר ליה אביי: אלא כמאן - כבן חורין? בן חורין מי אית ליה דמי?!
- אלא אמר רב אשי: לומר שאין שמין אותו בניזק אלא במזיק."
  • (כתובות לב ב): "עולא "תחת" "תחת" גמר, כתיב הכא (דברים כב) "תחת אשר ענה" וכתיב התם עין תחת עין, מה התם ממונא משלם מילקא לא לקי, אף כל היכא דאיכא ממונא ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי."
  • (כתובות לח א): "אמר רמי בר חמא: איצטריך, ס"ד אמינא הני מילי היכא דסימא את עינו והרגו בה, אבל היכא דסימא את עינו והרגו בדבר אחר - אימא נישקול ממונא מיניה. אמר ליה רבא: הא נמי מאידך תנא דבי חזקיה נפקא, דתנא דבי חזקיה עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין"

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)

צא. עין תחת עין ממון. אתה אומר ממון, או אינו אלא עין ממש. היה רבי אלעזר אומר, ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת. הקיש הכתוב נזקי אדם לנזקי בהמה (נזקי בהמה לנזקי אדם). מה נזקי בהמה לתשלומין אף נזקי אדם לתשלומין. רבי יצחק אומר, הרי הוא אומר אם כופר יושת עליו. והרי דברים קל וחומר. ומה במקום שענש הכתוב מיתה, לא ענש אלא ממון. כאן שלא ענש מיתה, דין הוא שלא יענש אלא ממון. רבי (יצחק) [אליעזר] אומר, עין תחת עין. (שומע אני בין מתכוין בין שאינו מתכוין אינו משלם אלא ממון. והרי הכתוב מוציא המתכוון לעשות בו מום שאינו משלם אלא ממון) שנאמר ואיש כי יתן מום בעמיתו כלל, עין תחת עין פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. כשהוא אומר כאשר יתן מום באדם חזר וכלל. או כלל כלל הראשון. אמרת לאו, אלא כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש מומין הקבועין בו ובראשי אברים בגלוי ובמתכוין שאינו משלם אלא ממון, אף כל מומין הקבועין וראשי אברים בגלוי ובמתכוין משלם ממון. (תלמוד לומר כאשר (יתן מום באדם עד שיתכוין) [עשה כן יעשה לו] לעשות בו מום).

<< · מ"ג שמות · כא · כד · >>