מ"ג שמות כא יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות כא · יט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא ירפא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אִם יְקוּם וִיהַלֵּיךְ בְּבָרָא עַל בָּרְיֵיהּ וִיהֵי זָכָא מָחְיָא לְחוֹד בּוּטְלָנֵיהּ יִתֵּין וַאֲגַר אַסְיָא יְשַׁלֵּים׃
ירושלמי (יונתן):
אִין יְקוּם מִמַּרְעֵיהּ וּמְהֲלֵךְ בְּשׁוּקָא עַל מוֹרְנִיתֵיהּ וִיהֵי זַכְיַי מַחְיָיא מִדִּין קְטוֹל לְחוֹד בּוּטְלִין עִיבִידְתֵּיהּ וְצַעֲרֵיהּ וְנִזְקֵיהּ וּבַהֲתֵיהּ יִתֵּן וַאֲגַר אַסְיָא יְשַׁלֵּם עַד דְּמִתְּסֵי:
ירושלמי (קטעים):
אוֹ בְּמַרְתּוֹקָא וְלָא יָמוּת וְיִטְלַק לְעֶרֶס מְרָע:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על משענתו" - על בוריו וכחו (מכילתא)

"ונקה המכה" - וכי תעלה על דעתך שיהרג זה שלא הרג אלא למדך כאן שחובשים אותו עד שנראה אם יתרפא זה וכן משמעו כשקם זה והולך על משענתו אז נקה המכה אבל עד שלא יקום זה לא נקה המכה

"רק שבתו" - בטול מלאכתו מחמת החולי אם קטע ידו או רגלו רואין בטול מלאכתו מחמת החולי כאילו הוא שומר קשואין שהרי אף לאחר החולי אינו ראוי למלאכת יד ורגל והוא כבר נתן לו מחמת נזקו דמי ידו ורגלו שנא' יד תחת יד רגל תחת רגל

"ורפא ירפא" - כתרגומו ישלם שכר הרופא (ב"ק פה)

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על משענתו" - על בוריו וכחו לשון רש"י ואמר ר"א כי טעמו שלא ישען על אחר כדרך החולים רק על עצמו כי אז ינקה המכה שיוציאוהו מבית הסוהר ולפי דעתי כי משענתו כפשוטו כמו ואיש משענתו בידו מרוב ימים (זכריה ח ד) משענת הקנה הרצוץ (מלכים ב יח כא) ויאמר הכתוב כי כאשר יתחזק המוכה והוא מתהלך תמיד בחוץ בשווקים וברחובות על משענתו כמשפט החלושים שנתרפאו מחולי ונקה המכה ולמד שאפילו פשע בנפשו ומת בחולשתו אחרי כן לא יומת ודבר הכתוב בהווה כי המוכים שנפלו למשכב לא יתהלכו בחוץ עד שתחיה מכתם ויצאו מידי סכנה וזה טעם והתהלך בחוץ כי אם יקום ויתהלך בביתו על משענתו לא ינקה ובמכילתא (כאן) אם יקום והתהלך שומע אני בתוך הבית ת"ל בחוץ אי בחוץ שומע אני אפילו מתנונה ת"ל אם יקום וגם זה נכון מאד שיאמר הכתוב אם יקום ממשכבו לגמרי והוא מתהלך תמיד בחוצות שלא יחזור למשכבו בבאו מן החוץ כמנהג המתנונים אע"פ שהוא חלוש ונשען על משענת ינקה המכה והכלל כי כל זה כמין משל בהווה והדין הוא שיאמדוהו לחיים (סנהדרין עח) ולכך תרגום אונקלוס על בורייה ואמר רק שבתו יתן ורפא ירפא ולא אמר שבתו ורפואתו יתן להגיד שיתן השכר אל הרופאים וירפאו אותו ולא יוכל לתבוע שיתן לו השכר והוא יעשה בו דברים אחרים רק ירפא בו על כל פנים

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


עד. אם יקום והתהלך (בחוץ) שומע אני בתוך הבית. תלמוד לומר בחוץ. שומע אני אף (בשוקים) [מתנונה] תלמוד לומר על משענתו על בוריו. זה אחד משלשה דברים שהיה ר' ישמעאל (יושב ו)דורש בתורה כמין משל. כיוצא בו, אם זרחה השמש עליו. וכי השמש עליו בלבד זרחה והלא על כל העולם זרחה, אלא מה שמש זה שלום בעולם, אף זה אם ידוע בו שבשלום (נהרג) [עמו והרגו] הרי זה חייב. כיוצא בו, ופרשו השמלה (דברים כב) דברים המחוורין כשמלה. אף כאן אתה אומר על משענתו על בוריו.

עה. ונקה המכה שומע אני יתן ערבים ויטייל בשוק. תלמוד לומר אם יקום והתהלך בחוץ מגיד שחובשין אותו עד שמרפא.

עו. ונקה המכה מן המיתה שומע אני מן שבת והרפוי. תלמוד לומר רק שבתו יתן ורפא ירפא חוץ ממה שנותנין לו דמי אבריו, נותנין לו דמי שבתו ורפויו.

עז. רק שבתו יתן שומע אני לעולם. תלמוד לומר ורפא ירפא, מה רפוי מחמת מכה, אף שבת מחמת מכה או ((לא) [כשם שלא] חלק) מכלל רפוי כך (לא) נחלוק מכלל השבת. שכשם שהוא זקוק לרפאות את זה, (כך הוא זקוק לרפאות את זה. כשם שנותנין שבת לזה) כך נותנים שבת לזה. תלמוד לומר רק שבתו יתן מגיד שחלוק (מכלל השבת).

ורפא ירפא [מנין] שאם נתרפא וחזר ונתרפא וחזר אפי' ארבעה פעמים וחמישה חייב לרפאותו- תלמוד לומר ורפא ירפא. (ועלו) [עלו] בו צמחים מחמת מכה סביבות המכה חייב לרפאותו, שלא מחמת המכה פטור וכשאמרה תורה רק שבתו יתן (ורפא ירפא מה שבת מחמת מכה אף רפואה מחמת מכה).

דבר אחר, בא הכתוב ללמדך דרך ארץ מן התורה (רק שבתו יתן ורפא ירפא [שניתן רשות לרופא לרפאות].

<< · מ"ג שמות · כא · יט · >>