מ"ג שמות כא כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות כא · כ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקם ינקם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכִֽי־יַכֶּה֩ אִ֨ישׁ אֶת־עַבְדּ֜וֹ א֤וֹ אֶת־אֲמָתוֹ֙ בַּשֵּׁ֔בֶט וּמֵ֖ת תַּ֣חַת יָד֑וֹ נָקֹ֖ם יִנָּקֵֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲרֵי יִמְחֵי גְּבַר יָת עַבְדֵּיהּ אוֹ יָת אַמְתֵּיהּ בְּשׁוּלְטָן וִימוּת תְּחוֹת יְדֵיהּ אִתְּדָנָא יִתְּדָן׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲרוּם יִמְחֵי גְבַר יַת עַבְדֵיהּ כְּנַעֲנָאָה אוֹ יַת אַמְתֵיהּ כְּנַעֲנִיתָא בְּשַׁרְבִיטָא וִימוּת בְּהַהוּא יוֹמָא תְּחוֹת יְדֵיהּ יִתְדְּנָא יִתְדַן דִּין קְטִילַת סַיְיפָא:
ירושלמי (קטעים):
מִתְנַקְמָא יִתְנַקֵם:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכי יכה איש את עבדו או את אמתו" - בעבד כנעני הכתוב מדבר או אינו אלא בעברי ת"ל כי כספו הוא מה כספו קנוי לו עולמית אף עבד הקנוי לו עולמית והרי היה בכלל מכה איש ומת אלא בא הכתוב והוציאו מן הכלל להיות נדון בדין יום או יומים שאם לא מת תחת ידו ושהה מעת לעת פטור

"בשבט" - כשיש בו כדי להמית הכתוב מדבר או אינו אלא אפי' אין בו כדי להמית ת"ל בישראל (במדבר לה) ואם באבן יד אשר ימות בה (או בכלי עץ יד אשר ימות בו גירסת רא"ם) הכהו והלא דברים ק"ו מה ישראל חמור אין חייב עליו אא"כ הכהו בדבר שיש בו כדי להמית ועל אבר שהוא כדי למות בהכאה זו עבד הקל לא כ"ש

"נקם ינקם" - (סנהדרין עא) מיתת סייף וכן הוא אומר (ויקרא כו) חרב נוקמת נקם ברית (מכילתא)

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכי יכה איש את עבדו" - כבר למדו רבותינו (במכילתא כאן) בהכרח מטעם כי כספו הוא שבעבד כנעני הכתוב מדבר ופשוטו של מקרא כדבריהם כן הוא באמת כי לא יקראו עבד ואמה סתם אחיו העברי או העבריה ואמר בשבט בידיעה כי דרך מושל ואדון להיות בידו שבט והזהיר כי אע"פ שהוא שבט מוסר ואיננו מקל יד ישמר ממנו ולא יכה בו אפילו העבד הכנעני מכת בלתי סרה וזה טעם תחת ידו שהיה מכה אותו מכה רבה עד שמת ולא הוצרך לפרש משפטו אבל אמר שלא יפטר בעבור שהוא כספו רק נקום ינקם כנקמת כל מכה איש ומת שאמר בו (לעיל פסוק יב) מות יומת ועל דרך הפשט אך אם יום או יומים יעמוד שיקום העבד ויעמוד על רגליו ולכך הוצרך לומר יום או יומים וטעמו אם ביום ההוא או גם ביום המחרת יעמוד על רגליו לא יוקם ושיעורו אך אם ביום או ביומים או ליום או ליומים וכמוהו רבים והנה בתחלה אמר ומת תחת ידו והיה במשמע שימות בעת הכאתו מיד ושב לבאר שאם עמד ביום ההכאה על רגליו או אפילו לא היה יכול לעמוד כלל ביום ההוא ועמד ביום המחרת יפטר האדון אבל אם לא עמד כלל חייב אף על פי שמת ביום השני כי גם זה תחת ידו מת ולא הזכיר עמידה ביום השלישי כי כיון שחיה שלשה ימים פטור הוא שהרי אין אני קורא בו ומת תחת ידו ועל דעת רבותינו (במכילתא כאן) הזכיר יום או יומים להודיע שצריך לחיות עשרים וארבע שעות וטעמו יום שלם או יומים שאין יום שלם בהם ואלו אמר יום בלבד היה צריך שיעמוד לילה ויום כיום התורה במעשה בראשית ובשבתות ובמועדים ויהיה יעמוד שיתקיים וכן למען יעמדו ימים רבים (ירמיהו לב יד) יתקיימו והוא הנכון והאמת

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


עח. וכי יכה איש את עבדו אף (את) עבדו ושפחתו בכלל שנאמר (והמית איש או אשה ) [מכה איש ומת] מות יומת. והרי הכתוב מוציאו מכללו להקל עליו שיהא נדון ביום או יומים. לכך נאמרה פרשה זו.

וכי יכה איש אין לי אלא איש, אשה מנין ( -תלמוד לומר) היה רבי ישמעאל אומר, הואיל ונאמרו כל הנזקין שבתורה סתם ופרט לך וכו'. רבי יאשיה אומר, איש ואשה למה נאמרו וכו'. רבי נתן אומר אינו צריך וכו' כדכתוב לעיל.

עט. את עבדו (ואת) [או את] אמתו לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. ר' אליעזר אומר, בכנעני הכתוב מדבר. אתה אומר בכנעני הכתוב מדבר, [או] אינו אלא בעברי. תלמוד לומר (מהם תקח עבד אמה (ויקרא כח ) מקיש עבד לאמה ואמה לעבד. (מה) עבד שגדלו וקטנו עבד (אף) אמה שגדלה וקטנה אמה. יצא עבד עברי שאף על פי שגדלו עבד, אין קטנו עבד. יצאת אמה העבריה שאף על פי שקטנה אמה, אין גדלה אמה. אמר רבי יצחק שומע אני עבד של שני שותפין ועבד שחציו בן חורין במשמע. תלמוד לומר עבדו ואמתו. (מה) עבדו שכלו שלו, (אף) אמה שכלה שלו. יצא עבד של שני שותפין ועבד שחציו בן חורין שאין כולו שלו. רבי ישמעאל אומר, (בכנעני הכתוב מדבר. או אינו אלא בעברי תלמוד לומר) לא יוקם כי כספו הוא. מה כספו שקנינו קנין עולם ורשותו גמורה לו. יצא עבד עברי אף על פי שרשותו קנויה לו אבל אין קנינו קנין עולם. יצא עבד של שני שותפים ועבד שחציו בן חורין אף על פי שקנינו קנין עולם, אין רשותו גמורה לו.

פ. בשבט שומע אני בין שיש בו בדי להמית ובין שאין בו כדי להמית. תלמוד לומר או בכלי עץ. מגיד שאיני חייב עד שיש בו כדי להמית. ומנין אל מקום שהוא כדי להמית תלמוד לומר וארב לו וקם עליו (דברים יט ). מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית אל מקום שיש בו כדי להמית. (עד שלא יאמר יש לי בדין,) ומה אם ישראל שהחמיר בו שאין ביום או יומים אינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית ולמקום שיש בו כדי להמית, כנעני שהקל בו שהוא ביום או ביומים דין הוא שלא יהא חייב עד שיהא בו כדי להמית ובמקום כדי להמית. (אם אמרת כן הבאת עונש מן הדין, לכך נאמר בשבט ללמדך שאין עונשין מן הדין. דבר אחר בשבט למה נאמר. עד שלא יאמר יש לי בדין. אם ישראל שאין בו יום או יומים אינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית, כנעני שהקל בו שהוא ביום או ביומים אינו דין שלא יהא חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית אל מקום שהוא כדי להמית. (לא, אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר בשבט.) ומה תלמוד לומר בשבט. אלא מופנה להקיש לדון גזרה שוה. נאמר כאן בשבט, ונאמר להלן בשבט. מה (להלן) להוציא (הלקוח) של שני שותפים, אף (כאן) להוציא (הלקוח) של שני שותפין .

פא. ומת תחת ידו שתהא מכתו ומיתתו ברשותו. הא אם הכהו ומכרו לאחר ומת הרי זה (פטור).

פב. נקם ינקם מיתה. אתה אומר מיתה, או אינו אלא ממון. ר' נתן אומר נאמר כאן נקימה ונאמר להלן נקימה נוקמת נקם ברית (ויקרא כו ), מה להלן חרב אף כאן חרב (שם) (מה כאן בב"ד אף להלן בב"ד).

<< · מ"ג שמות · כא · כ · >>