"נאץ נאצת" - ענין כעס ובזיון כמו (נחמיה ט יח)ויעשו נאצות גדולות
מצודת דוד
"אפס וגו'" - רצה לומר אבל בדבר הזה דבת שבע חללת את השם וגרמת שאויבי ה' הרשעים ינאצו נאצות גדולות בלמדם ממך ולזה תקבל עליו גמול משלם וכן הבן הילוד ימות כי ראוי הוא לגמול המעשה
"אפס כי נאץ נאצת". הוא פועל יוצא מצד שסבב שע"י זה ינאצו אויבי ה' ויכעיסוהו ויש חילול ה' בדבר, "לכן גם הבן ימות". ומהרי"א פי' שיען שהיה תמיד מנאץ את אויבי ה' ומבזה אותם על דברים כאלה, ועתה עשה כמעשיהם, כענין (איוב ד, ג) הנה יסרת רבים וכו', לכן יוסיף לו עוד עונש. וע"ד הדרש יבואר על פי מ"ש חז"ל (ע"ז ד ב) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה, ר"ל לא היה להחמיר עליו ולגלות הדבר באופן שידמה שחטא בא"א ובהריגת אוריה, מה שאינו כן באמת,
והיה ראוי לכסות עליו, רק שרצה ה' להורות תשובה, וז"ש כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר נגד כל ישראל, ועז"א
[וי]אמר דוד חטאתי ובקש שלא יחמיר עליו, והשיב שגם ה' מצד מדת הרחמים העביר חטאתו, והוא כפי' מהרע"פ מל' (שמות
לו, ו) ויעבירו קול במחנה ר"ל שפרסם חטאתו, כי עי"ז נאץ נאצת את אויבי ה' הבלתי רוצים לשוב בתשובה, כי בזה יראו
(יד) "אפס כי נאץ נאצת" עליך "את אויבי ה'", הם הרשעים, שנתת להם פתחון פה לדבר עליך, ואשר נאץ נאצת, שהוא על האשה ועל מיתת בעלה, והחילול ה', דבר גדול הוא שיועיל הוידוי להעביר הקטיגור, ולהחליף מיתתך בילד "היולד לך" ממנה כי "מות ימות", כלומר במקום מות שלך ימות הוא, ולהורות כי גם מיתת הילד מכפרת על הריגת אוריה, אמר כי הבן הילוד כו', כי מה בא הגם לרבות, אך יאמר גם זה ימות כאשר מת אוריה, כלומר כי גם זה לעומת זה הוא, ואילו היה הילד חולה כבר, היה אפשר לחשוב כי מאז גזר הוא יתברך מיתת הילד תחת העון, ובמה יודע כי הוידוי אשר התודה דוד העביר המיתה ממנו אל הולד, במה שהנער היה בריא:
