מ"ג שמואל ב ו ו
<< · מ"ג שמואל ב · ו · ו · >>
כתיב:
ויבאו עד גרן נכון וישלח עזה אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר.
מנוקד:
וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר.
עם טעמים:
וַיָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן נָכ֑וֹן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜ה אֶל־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ וַיֹּ֣אחֶז בּ֔וֹ כִּ֥י שָֽׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"נכון" - שם מקום ובדברי הימים (יג ט) אמר כידון והיא היא ובשתי השמות נקראה (ראה סוטה לה ב)
"שמטו" - ענין הזזה מן המקום כמו (מלכים ב ט לג)ויאמר שמטוה
מצודת דוד
"וישלח עוזה" - הושיט את ידו
"כי שמטו הבקר" - נענענוהו ממקומו וחשב עוזה שיפול מן העגלהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
לו לדעת "כי" ה' השוכן בו נושא לא נישא, ואמרו חז"ל (סוטה לה א) נושאיו נשא את עצמו לא כל שכן, והסבה לזה היתה "כי שמטו הבקר" מתחת העגלה, והיה לו להבין שזה היה משאתם ופחדם:
<< · מ"ג שמואל ב · ו · ו · >>