מ"ג שמואל א יג כא
<< · מ"ג שמואל א · יג · כא · >>
כתיב:
והיתה הפצירה פים למחרשת ולאתים ולשלש קלשון ולהקרדמים ולהציב הדרבן.
מנוקד:
וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּים וּלְהַצִּיב הַדׇּרְבָן.
עם טעמים:
וְֽהָיְתָ֞ה הַפְּצִ֣ירָה פִ֗ים לַמַּֽחֲרֵשֹׁת֙ וְלָ֣אֵתִ֔ים וְלִשְׁלֹ֥שׁ קִלְּשׁ֖וֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּ֑ים וּלְהַצִּ֖יב הַדׇּרְבָֽן׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
רש"י
"ולשלש קלשון" - מזלג עשוי כמין עתר שקורין פורק"א ולו שלש שינים
"ולהציב הדרבן" - לחדדו בראשו לנועצו ולהציבו בתוך המרדעמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"הפצירה" - ענין רבוי כמו (בראשית יט ג)ויפצר בם שהוא מרבית דברי פתוי
"פים" - פיות ורצונו לומר חריצים וחדודים
"למחרשות" - הם כלי אומנות
"ולשלש קלשון" - שם כלי ברזל עשויה לסלק בה הזבל והיא בעלת שלש שינים וכאלו אמר קלשון בעלת שלש
"ולהציב הדרבן" - רצה לומר לחדד הדרבן להציבו ביושר בתוך מלמד הבקר והוא המקל שמלמד בו הבקר החרישה והמחט שבראשו קרוי דרבן וכן (קהלת יב יא)דברי חכמים כדרבונות
מצודת דוד
"והיתה וגו'" - רצה לומר ומי שלא רצה לרדת לפלשתים היה לוטש בעצמו את המחרשות וגו' עם הכלי הקרויה 'פצירה פים' העשויה בהרבה פיות וחריצים ונוח ללטוש בה
<< · מ"ג שמואל א · יג · כא · >>