מ"ג שמואל א טו ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג שמואל א טו · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויחמל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אבו החרימם וכל המלאכה נמבזה ונמס אתה החרימו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכָל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּחְמֹל֩ שָׁא֨וּל וְהָעָ֜ם עַל־אֲגָ֗ג וְעַל־מֵיטַ֣ב הַצֹּאן֩ וְהַבָּקָ֨ר וְהַמִּשְׁנִ֤ים וְעַל־הַכָּרִים֙ וְעַל־כׇּל־הַטּ֔וֹב וְלֹ֥א אָב֖וּ הַחֲרִימָ֑ם וְכׇל־הַמְּלָאכָ֛ה נְמִבְזָ֥ה וְנָמֵ֖ס אֹתָ֥הּ הֶחֱרִֽימוּ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וחס שאול ועמא על אגג ועל שפר ענא ותורי שמיניא ופטימיא ועל כל דטב ולא אבו לגמרותהון וכל מדעם דשיט ודבסיר יתה גמירו:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והמשנים" - אין לו דמיון והם הבריאים ואומר אני לשון משנים כמו (בראשית מג יב) כסף משנה על שם שהוא כפול בבשר ובשומן וכן (שופטים ו כה) ופר השני שבע שנים

"נמבזה ונמס" - כמו נבזה והמ"ם טפילה בו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויחמל שאול". פה באר הטעם השני מדוע לא נתקבלה תשובתו של שאול, כי יש הבדל בין הפעלים הנרדפים, חמל, חוס, רחם, כמו שכתבתי במקומות אחרים, שהרחמים לא יהיו רק מאדם לאדם בעבור שקצרה נפשו לראות באבדן איזה אדם או בצרתו, והחמלה והחוסה תמצא על כל דבר. וההבדל ביניהם, שהחוסה תהיה מצד צרכו אל הדבר, כמו שחס אדם על ממונו וכליו באשר הם קנינו, והחמלה תהיה גם על דבר שאין לו תועלת ממנו, רק ששופט בשכלו שאין ראוי להשחית הדבר ההוא וקיומו טוב יותר.

והנה לא הזהירו ה' בל יחוס או בל ירחם על עמלק, כי אלה מתכונות נפשיות, שהגם שיקיים מצות ה' בכ"ז יצוייר שיעורר רחמיו ויכאיב לבו במיתת ילדים רכים, או יחוס וידאב לבו בהשחיתו השלל שהיה יכול להנות ממנו. אבל החמלה הוא ענין מחשביי, שחושב שאין מן הראוי והיושר להשחיתם ושלא בצדק צוהו הנביא דבר זה, זה עון פלילי, כי רוצה להתחכם נגד ה', וע"כ צוהו בל תחמול עליו, ר"ל אל תחשוב מחשבה שראוי לקיימו ושלא להשחיתו.

ובאמת בזה נכשל שאול שחמל על אגג ועל מיטב הצאן, ובזה הראה כי האמונה מתרופפת בידו, שאל"כ לא היה חושב שראוי לחמול על אויבי ה', וע"י מחשבתו זאת חטאו גם בפועל "ולא אבו החרימם". וספר שחמל "על מיטב הבקר והמשנים" שהם הבינונים, שהם שניים במדרגה להמיטב, וכן על "מיטב הצאן והכרים", שהם צאן השמנים שהם ג"כ אחרי המיטב, באופן שהשאירו עדית ובינונית, ורק הזבורית החרימו:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויחמול" - חסים היו על אגג ועל מבחר הצאן וגו' ועל כל דבר טוב שמצאו שם ולא רצו להחרימם ולא החרימו כי אם המקנה הבזויה

מצודת ציון

"והמשנים" - מלשון שנים רוצה לומר כפולים בבשר ושמנים ודוגמתו (עזרא א י)כפורי זהב משנים ורוצה לומר כפולים

"הכרים" - הכבשים השמנים

"ולא אבו" - ולא רצו

"וכל המלאכה" - המקנה נקראת מלאכה לפי שבו עבודת האדם בעל המקנה ובו יעסוק כמו (בראשית לג יד)לרגל המלאכה

"נמבזה" - בזויה

"ונמס" - רוצה לומר דבר הנשחת