מ"ג משלי כו כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג משלי · כו · כ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתק מדון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּאֶ֣פֶס עֵ֭צִים תִּכְבֶּה־אֵ֑שׁ
  וּבְאֵ֥ין נִ֝רְגָּ֗ן יִשְׁתֹּ֥ק מָדֽוֹן׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"באפס עצים" - כלומר שני דברים אלו שוין כשם שבאפס עצים תכבה אש כך באין נרגן של לה"ר המסכסך בעלי ריב ישתוק מדון

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"באפס עצים". הנה כמו שכאשר יעביר העצים תכבה אש כן בהעדר הנרגן המעורר מדינים ישתוק המדון וינוח:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"באפס וגו'" - שני אלו שווין המה: כמו כשאין עצים תכבה האש מעצמו, כך כשאין נרגן המחרחר ריב תשתוק המריבה מעצמה. 

מצודת ציון

"באפס" - הוא כענין לא כמו (ישעיהו מו): "ואפס כמוני".

"נרגן" - מתלונן.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"באפס עצים תכבה אש, ובאין נרגן ישתק מדון", המדון הוא שמעוררים ענינים שבעבורם יצאו לדון לפני השופט, וכבר התבאר כי שנאה תעורר מדנים, כי אם אין שנאה לא יקפידו על נזקי שכנים ויותרו זל"ז, והנרגן הוא המתלונן תמיד שעושים לו רעות, והוא המעורר הדנים ובאין נרגן שיתלונן ישתק מדון, כמו שיכבה האש באין עצים:  

הגאון מווילנה

לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"באפס עצים תכבה אש" - כשאין עצים תכבה האש. "ובאין נרגן" - והוא המחרחר ריב, "ישתוק מדון".

והעניין: כמו שאמרו, שאין גיהנום בוער אלא מהרשעים שבעולם הזה, וכמו שאמרו: מעשה היה כשכבשו יצר הרע, וכבה הגיהנום. וזהו "באפס עצים" - כשלא יהיו הרשעים, הנקראים "עצים", בעולם הזה, אז "תכבה אש" הגיהנום. "ובאין נרגן" - כי לא יבוא קטרוג למעלה, רק בעת שנמצא מחלוקת בעולם הזה, כי (הושע ד יז): "חבור עצבים אפרים הנח לו", וכמו שאמרו, שאחאב חטא יותר מירבעם, אך כשהיה שלום ביניהם (מסכת דרך ארץ פרק השלום): "אמר הקב"ה כביכול אין אני יכול לו וכו'", וזהו "ישתוק מדון" למעלה.

<< · מ"ג משלי · כו · כ · >>