הגאון מווילנה על משלי כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"דליו שוקים מפסח" - כלומר, אצל הפיסח השוקיים גבוהים זה מזה ואינם שווים, כן "ומשל בפי כסילים", פירוש, כי כל משל צריך שיהא דומה לנמשל, אבל אצל הכסילים - משלם כמו השוקיים של פיסח, שאין אחד דומה לחבירו, כן אצל המשל אינו דומה לנמשל, המשל פונה לצד זה, והנמשל פונה לצד אחר.

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כצרור אבן במרגמה" -

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"חוח עלה ביד שיכור ומשל בפי כסילים" - כמו החוח אשר ביד שיכור, שרואה את החוח ואף על פי כן אינו יכול ליטול את החוח מידו, כי דעתו מבולבלת ואינו יכול לאחוז את ידו, כן המשל בפי כסילים, הכל רואים ויודעים את המשל, אבל אי אפשר להוציא המכוון והנמשל ממנו.

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו" - כמו הכלב, שמקיא מאכלו שאכל ואחר-כך אוכל הקאתו, כן הכסיל עושה איוולת, וכאשר יוכיחוהו 'למה ככה עשית', וחוזר ממעשהו ועוזב איוולתו, ואחר-כך שב לאיוולתו ושונה לעשות. ובגמרא (בבלי יומא פו:) אמרו, שזה שעבר עבירה ושב בתשובה, ואחר-כך שונה ועושה העבירה, הוא ככלב שב על קיאו.

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות" - שחל הוא ארי זקן, וארי הוא שעדיין אינו זקן. ואמר שהשחל הוא בדרך, והוא רחוק מהעיר, וארי בין הרחובות.

והעניין הוא:

  • כמו שנאמר (משלי ט טו): "לעוברי דרך המיישרים אורחותם", וכמו שכתבתי למעלה הפירוש, והוא: שהיצר הרע אורב לאותם שהיו עוברי עבירות ועתה רוצים ליישר אורחותם. וזהו שאומר העצל: שחל בדרך, כלומר שבדרך ה' עומד השחל ואורב.
  • ארי בין הרחובות, כמו שנאמר (משלי ז יב): "ואצל כל פינה תארוב", וזה נאמר על תלמידי חכמים בעת שיפרשו מעט מן התורה אז היא באה ואורבת להם. וזהו ארי בין הרחובות - רחובות הוא התורה, כמו שנאמר (משלי א כ): "ברחובות תתן קולה", וכמו שפירשנו למעלה, ובעת שיצאו מהתורה ולא חזרו עדיין, אז נקרא בין הרחובות, ואז באה עליהם, כשהם בין הרחובות.

ומה שנאמר אצל רחובות - ארי ואצל דרך - שחל, הוא: כי דרך קאי על מצוות, ורחובות הוא על תורה:

  • וה(סוטה כא.): "תורה מגנה ומצלה". ולכן, כל זמן שהיה עוסק בתורה, לא היה בו כלל היצר הרע, ועכשיו, כשיצא מן התורה, בא אליו. ולכן נקרא אז ארי, שאינו זקן, כי עתה נתחדש איתו אותו היצר,
  • אבל דרך - שהן המצוות, שהן "מגני ולא מצלי", והיה היצר הרע בו מתחילה גם כן, ולכן נקרא אז שחל, שהוא זקן, שגדל איתו מימים כבירים.
והוא נגד ה(משלי כו יב): "רגליים".

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"באפס עצים תכבה אש" - כשאין עצים תכבה האש. "ובאין נרגן" - והוא המחרחר ריב, "ישתוק מדון".

והעניין: כמו שאמרו, שאין גיהנום בוער אלא מהרשעים שבעולם הזה, וכמו שאמרו: מעשה היה כשכבשו יצר הרע, וכבה הגיהנום. וזהו "באפס עצים" - כשלא יהיו הרשעים, הנקראים "עצים", בעולם הזה, אז "תכבה אש" הגיהנום. "ובאין נרגן" - כי לא יבוא קטרוג למעלה, רק בעת שנמצא מחלוקת בעולם הזה, כי (הושע ד יז): "חבור עצבים אפרים הנח לו", וכמו שאמרו, שאחאב חטא יותר מירבעם, אך כשהיה שלום ביניהם (מסכת דרך ארץ פרק השלום): "אמר הקב"ה כביכול אין אני יכול לו וכו'", וזהו "ישתוק מדון" למעלה.