"פחם לגחלים". הנה כמו שהפחם מוכן להיות ממנו גחלים שמשחיתים ושורפים כל אשר ידבקו בו וכן העצים מוכנים להיות אש להשחית אשר סביבם כן מוכן איש מדינים לחרחר ריב בין האנשים להשחיתם:
(כא-כב) "פחם לגחלים ועצים לאש", כמו שלהבעיר "גחלים" די "בפחם", שהם ניצוצות אש, אבל להבעיר "אש" צריך "עצים" ואין די בפחם, כן "לחרחר ריב" די "באיש מדנים", שמעורר דינים, וזה כרשף אש ופחם לחרחר ולהבעיר הריב, אבל להבעיר אש גדול הם "דברי נרגן" שהם "כמתלהמים" כאילו הולמים אותו במכות גדולות, ובאמת אינם מכות מבחוץ רק שירדו בחדרי בטנו, שנדמה לו כך, ובא במשל על המתרעם על מדותיו של השי"ת, שיש איש מדנים וגדולה מזה איש נרגן שחושב שה' ברא את האדם לרע ושהרעות רבות מן הטובות וכמ"ש למעלה (י"ח ג'):
