מ"ג משלי כד ז
<< · מ"ג משלי כד · ז · >>
תוכן עניינים
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רָאמ֣וֹת לֶאֱוִ֣יל חׇכְמ֑וֹת
בַּ֝שַּׁ֗עַר לֹ֣א יִפְתַּח־פִּֽיהוּ׃
רש"י (כל הפרק)
רלב"ג (כל הפרק)
"ראמות" - הנה, החכמות רמות לאויל, לא ישער בעצמו שיוכל להשיג, ולזה לא יפתח פיהו בהיותו בשער את החכמים.
וביאר אחר זה הסיבה, ואמר -מלבי"ם (כל הפרק)
"ראמות לאויל חכמות", אמנם "האויל" שהוא הפך האיש דעת, שלא לבד שאין לו ידיעה ברורה במופתי הדעת, הוא מסתפק גם על חקי החכמה, לו דומים "החכמות כראמות" שהוא דבר הבא ממרומים, שאין לשכל השגה בהם. וע"כ "בשער" המלחמה "לא יפתח פיו". כי היו רגילים ללחום בשער כמ"ש כי ידברו את אויבים בשער, כי האויב רוצה ליכנס אל המבצר דרך השער ואין מניחים אותו, ומלחמה זו היא בדבור הפה (שהפה רומז על החכמה), שבכח החכמה ינצחו את האויב בשער. והאויל לא יפתח פיו. והאויב נכנס דרך השער וכובש את העיר:
ביאור המילות
" ראמות", אבנים טובות שאמרו עליהם שבאו מלמעלה, ראמות וגביש (איוב כ"ח).
" ואויל", הוא המסתפק כמ"ש בכ"מ.
"ופיו", מרמז על דבור החכמה (למעלה י' כ'):
