מ"ג משלי כד ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי כד · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רָאמ֣וֹת לֶאֱוִ֣יל חׇכְמ֑וֹת
  בַּ֝שַּׁ֗עַר לֹ֣א יִפְתַּח־פִּֽיהוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ראמות לאויל חכמות" - מין אבן יקרה שאינה מצויה כמה דתימא ראמות וגביש (איוב כח) כלומר כל חכמה דומה לכסיל כאבן יקרה וכמרגליות לקנות לומר איך אעסוק בתורה מתי תעלה בידי אבל החכם שונה היום מעט ולמחר מעט

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ראמות" - הנה, החכמות רמות לאויל, לא ישער בעצמו שיוכל להשיג, ולזה לא יפתח פיהו בהיותו בשער את החכמים.

וביאר אחר זה הסיבה, ואמר -

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ראמות לאויל חכמות", אמנם "האויל" שהוא הפך האיש דעת, שלא לבד שאין לו ידיעה ברורה במופתי הדעת, הוא מסתפק גם על חקי החכמה, לו דומים "החכמות כראמות" שהוא דבר הבא ממרומים, שאין לשכל השגה בהם. וע"כ "בשער" המלחמה "לא יפתח פיו". כי היו רגילים ללחום בשער כמ"ש כי ידברו את אויבים בשער, כי האויב רוצה ליכנס אל המבצר דרך השער ואין מניחים אותו, ומלחמה זו היא בדבור הפה (שהפה רומז על החכמה), שבכח החכמה ינצחו את האויב בשער. והאויל לא יפתח פיו. והאויב נכנס דרך השער וכובש את העיר:


ביאור המילות

" ראמות", אבנים טובות שאמרו עליהם שבאו מלמעלה, ראמות וגביש (איוב כ"ח).

" ואויל", הוא המסתפק כמ"ש בכ"מ.

"ופיו", מרמז על דבור החכמה (למעלה י' כ'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ראמות" - החכמות המה להאויל כאבן יקר אשר תקשה השגתו, וחדל מהם, לזה לא יפתח פיו בשער מקום שבת החכמים, כי לא למד מאומה.

מצודת ציון

"ראמות" - שם אבן יקר, וכן (איוב כח): "ראמות וגביש".

<< · מ"ג משלי · כד · ז · >>