מ"ג משלי כב יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי כב · יא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אהב טהור [טהר] לב חן שפתיו רעהו מלך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֹהֵב טהור [טְהָר] לֵב חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֹהֵ֥ב טהור טְהׇר־לֵ֑ב
  חֵ֥ן שְׂ֝פָתָ֗יו רֵעֵ֥הוּ מֶֽלֶךְ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אוהב טהר לב חן שפתיו" - מי ששפתיו חן

"רעהו מלך" - הקב"ה אוהבו ומחבבו

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אוהב טהר לב". אך מי שהוא טהור לב ואוהב בלי לב ולב הנה החן והאהבה שמראה בדבריו לאהובו רעיונו מולך ומושל בו אז ירצה בזה כי לא יאמר בפיו רק מה שבלבו לעשות והנה הביאור הראשון הוא יותר נקשר אל מה שלפניו מן הדברים:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך", לאשר צוה לגרש את הלץ שדרכו לשלח מדון ובלי להתרועע עמו, אמר בהפך האיש שהוא "אוהב" לכל אדם, והוא "טהר לב ובשפתיו חן" שזה הקצה ההפך מן הלץ, שלבו מלא סיג, ושפתיו מלאו ריב, והוא שונא לכל, אבל האוהב הנאמן, ושלבו ופיו שוים, ולא ידבר לצנות רק דברי חן, ראוי שאפילו "המלך" יהיה "רעהו" וחברו:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אוהב" - מי שאוהב איש טהר לב מבלי סיג אוון, ויאהב את מי שיש חן באמרי שפתיו על כי בדעת ידבר, הנה המלך מכבדו, כי כן דרך המלך לאהוב אנשים כאלה.

<< · מ"ג משלי · כב · יא · >>