מ"ג משלי כב י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי כב · י · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גרש לץ ויצא מדון וישבת דין וקלון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
גָּ֣רֵֽשׁ לֵ֭ץ וְיֵצֵ֣א מָד֑וֹן
  וְ֝יִשְׁבֹּ֗ת דִּ֣ין וְקָלֽוֹן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גרש לץ" - יצר הרע

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גרש לץ". מדרך הלץ לשנוא האנשים ולהלעיג בהם ולעורר להם מדינים ולזה אם תגרש לץ מהבית יצא המדון ממנו כי הוא היה המעורר מדינים שם וישבות מהבית ריב וקלון המריב שם והמבייש האנשים:

 

רבנו יונה גירונדי (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גרש לץ ויצא מדון" - גרש לץ מחברתך, ויצא איש מדון - והוא בעל המריבות.

"וישבות דין וקלון" - כאשר תגרש מחברתך שני אלה, והם לץ ואיש מדון, יסתלקו מעליך שני נזקין גדולים, שהם מטרידים נפש האדם בעולם, והם - דין וקלון. כי:

  • איש מדון יגלגל תרעומות על מי שיש לו עסק עמו, ויזקיקנו תמיד לבוא לבית דין, או שלא ירצה לשלם את אשר עליו זולתי בבית דין;
  • והלץ יגרום תמיד קלון לאיש חברתו.
וייתכן כי עניין דין - מצה ומריבה.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גרש לץ ויצא מדון", המדון הוא הענין והטענה שבעבורה יהיה לו דין ומשפט עם חברו, וכבר בארתי שהמדון יתעורר ע"י כמה סבות, ע"י השנאה כמ"ש שנאה תעורר מדנים, וע"י איש חמה ואיש אף, כמ"ש איש חמה יגרה מדון, כי בלא סבה לא יקפידו על ענינים קטנים לדון ולריב בעבורם, ואמר פה שגם ע"י הלץ יתעורר מדון, שהלץ ילוצץ על כל, וע"י לצנותו ישלח מדון, ונותן עצה לכל איש "שיגרש הלץ" מביתו ולא יתחבר עמו, ועמו "יצא המדון", וכשלא יהיה מדון לא יצטרכו לילך לדין ולזילותא דבי דינא, ועז"א "וישבות דין וקלון", שהדין הוא מצד הב"ד שמעיינים בדבר המדון:


ביאור המילות

"מדון, דין". מדון הוא הריב המתהוה ע"י דין ודברים, והוא מצד הב"ד:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"גרש לץ" - גרש ממך את הלץ ויצא המריבה, כי דרך הלץ לחרחר ריב.

"וישבות" - אז יבוטל דין וקלון, כי כשיהיה ריב יגשו למשפט וירבו לבזות זה את זה, וכשאין מחרחר ישבות הכל.

מצודת ציון

"וישבות" - ענין הביטול, כמו (ישעיהו יד): "שבת נוגש".

<< · מ"ג משלי · כב · י · >>