לדלג לתוכן

מ"ג משלי ו כז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג משלי · ו · כז · >>

כתיב:
היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה.

מנוקד:
הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה.

עם טעמים:
הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ
  וּ֝בְגָדָ֗יו לֹ֣א תִשָּׂרַֽפְנָה׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.


רש"י

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"היחתה איש" - הישאב איש גחלים בשפולי בגדיו ולא ישרפו כל לשון חתיית גחלים לשון שאיבה הוא כמשמעה כשממלא הכלי בתוך המדורה

רלב"ג

• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק •

"היחתה". הנה רמז שאי אפשר שיהיה איש חותה אש בבגדיו ולא תשרפנה בגדיו:  

מצודות

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

 

מצודת ציון

"היחתה" - ענין שאיבת האש ממקומו, כמו (ישעיהו ל): "לחתות אש מיקוד".

"בחיקו" - ר"ל בבגדו שממול החיק. 

מצודת דוד

"היחתה" - וכי אפשר שישאב איש בחיקו את האש, ולא תשרפנה בגדיו?!

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"היחתה", תפס שני משלים, (משל א') שיחתה אש בחיקו, שהיא אש ושמניחה בחיקו שאז תשרפנה בגדיו לגמרי: (משל ב')  

נחמיאש

• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •

(כז) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה. טעם יחתה כמו 'נושא' או 'מביא', מגזרת "לחתות אש מיקוד" (ישעיהו ל, יד):


<< · מ"ג משלי · ו · כז · >>