מ"ג משלי ה יט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַיֶּ֥לֶת אֲהָבִ֗ים וְֽיַ֫עֲלַת־חֵ֥ן
דַּ֭דֶּיהָ יְרַוֻּ֣ךָ בְכׇל־עֵ֑ת
בְּ֝אַהֲבָתָ֗הּ תִּשְׁגֶּ֥ה תָמִֽיד׃
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"אילת" - נקבת האיל.
"ירווך" - ענין שביעה.
"תשגה" - מלשון משגה וחטא.
מצודת דוד
"אילת אהבים" - תהיה בעיניך כאיילה האהובה על הזכר ביותר על כי רחמה צר.
"ויעלת חן" - היא תהיה מעלת חן בעיניך.
"בכל עת" - ר"ל בכל עת ההכרח והצורך.
"באהבתה תשגה תמיד" - ר"ל אף באהבתה למשגה תחשב אם תמיד תהיה, וכמ"ש רז"ל "אל תרבה שיחה עם האשה - באשתו אמרו" וגו'.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"דדיה". הם דדים התחתונים, כמו ושם עשו דדי בתוליך.
"תשגה", בא על שגיות ורבות האהבה אל דבר עד שכל מעינה בה, ואולי משתתף עם שגא בא':נחמיאש
• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •
תשגה מגזרת "על שגיונות" (חבקוק ג, א); "שגיון לדוד" (תהלים ז, א), מעניין הניגון. ויש מפרשים תשגה, תתעסק. וכן כתב ן׳ קריש, ששמע את ר׳ אלדד הדני אומר: שגויה יש לו בבית; ושאל אותו טעם "שגויה", והשיבהו שטעם "שגויה" כמו עסק. והנגיד ז״ל פירש תשגה, מעניין "ומה שגיתי הבינו לי" (איוב ו, כד); והאוהב אינו רואה מום אהובתו, וכאילו שוגה מרוב האהבה והחבה. וראב״ע ז״ל פירש מעניין שגגה, אבל על דרך אחרת, וזה לשונו: תחשב כשוגג אם תמיד תתעסק באהבתה, וכל שכן בזולתה. וזהו שאמר: "באשתו אמרו" כו׳ (משנה אבות א, ה), כי המרבה באהבת אשתו ומסיח עמה יותר מדאי הוא שוגה, כי עבודת אשה תסיר את האדם מעבודת השם יתברך, ע״כ:
פירוש על דרך המדרש
וקרא אותה אילת אהבים ויעלת חן, כמו שמפרש בעירובין כיצד מעברין (דף נד:), אמר ר׳ שמואל ב״ר נחמני אמר ר׳ נתן: למה נמשלה התורה כאילה? לומר לך: מה אילה זו רחמה צר וחביבה על בעלה [כל שעה ושעה] כשעה ראשונה, אף דברי תורה מחבבין על לומדיהם כל שעה ושעה כשעה ראשונה. ויעלת חן, שמעלת חן על לומדיה. דדיה ירווך בכל עת, מה דד זה כל זמן [שהתינוק ממשמש בו מוצא חלב, אף דברי תורה כל זמן] שהאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם.
באהבתה תשגה תמיד, כגון ר׳ אלעזר בן פדת, דתניא: אמרו עליו על ר׳ אלעזר בן פדת שהיה יושב בשוק התחתון בציפורי ועוסק בתורה, וסדינו מוטל בשוק העליון שבציפורי, עד כאן. שכל כך היה החסיד הזה אוהב ללמוד תורה, ששנה ושכח סדינו, ולא היה יודע אם היה מוטל עליו או היה בשוק, מרוב חיבת התורה שעשה בה כל מחשבותיו: