מ"ג משלי ג יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי ג · יז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם
  וְֽכׇל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דרכיה דרכי נועם". הנה דרכי התורה הם דרכים שינעמו וימתקו מאד לאדם כי לא העמיסה על האדם שום מעמס יקשה לו אבל כל מה שבה מן המצות והאזהרות הם דברים ערבים ורצויים בעצמותם לא כנימוסי הגוים שהיו מעמיסים בהם דברים קשים גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם וכל נתיבות התורה הם שלום לגוף לנפש כמו שהתבאר מדברינו בדברי התורה כי כלם ישירו אל בריאות הגוף ובריאות הנפש.

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דרכיה" הדרך הוא הדרך הגדול הקבוע לרבים, והנתיבות הם שהולכים בם יחידים, ועפ"ז אומר כי "דרכיה דרכי נועם", שדרכי החכמה הכוללים הם הדרכים המובילים אל הנועם שהוא הערבות הנפשיי הרוחני המושגת בהשיג את התכלית, כי כן תשבע בצחצחות נפש העוסק בה.

"וכל נתיבותיה שלום", שהנתיבות הקטנות המתפרשות מן הדרך הגדול שבם ילך כל יחיד לעצמו בהנהגת עצמו וביתו, הם שלום, כי שלום הגוף והבית והמדינה ושלום קניניו (שכל אלה נכללו בשם שלום) תלוים מן ההנהגה שילך כ"א לעצמו בנתיבות מיוחדות של החכמה, שכולם מתפרדים מן דרכיה הגדולים הכוללים:

ביאור המילות

"דרכיה, נתיבותיה". הבדלם למעלה (א' ט"ו):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"דרכי נועם" - ר"ל: לא יבוא בשום צד מכשול בדבר קיום דברי התורה.

"וכל וגו'" - כפל הדבר במילים שונות.

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)

דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום — לפי שנזירי אומות העולם מענים עצמם בלבוש שק, לחם צר ומים לחץ, בהרים ובגבעות, אמר כי דרכי תורה מורה אותנו הדרך הישר, לא להתענג יותר מדאי ולא להצטער יותר מדאי. הרי צוותה אותנו בכמה תענוגים, עונג שבת, שמחת ימים טובים, סעודת מצוות, הוי דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. וצוותה אותנו אהבת הרעים והטלת שלום בין איש לאשה, בין אדם לחבירו. ועל דרך זה פירש ר' ישראל ז"ל "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" (קהלת ט ח), להישמר מהעבירות הנאמר בהסרת הבגדים הצואים, מה כתיב בתריה? "ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עוונך" (זכריה ג ד). ומכל מקום "ושמן על ראשך אל יחסר" (קהלת ט ח), אל תרגיל עצמך לצער עצמך יותר מדאי, אלא תן לה חלק מתענוגי מצוה ונעם אותה, ועל דרך "דשנת בשמן ראשי" (תהלים כג ה). ובתנחומא מפרש פסוק זה, שאפילו המלחמות הכתובים בתורה, בלשון שלום נכתבו כמא דאת אמר: "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום" (דברים כ י). ובהרבה מקומות דורשים כמה גדול כח השלום: בתנחומא פסוק "הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כה יב); ובמדבר סיני רבה; ובמדרש תלים פסוק "אתה כוננת מישרים" (תהלים צט ד). וכן חז"ל תקנו ערובי חצרות משום דרכי שלום, שיהיו כלם בני ברית באהבה ובשלום, כדאיתא בעירובין[1].


  1. ^ (עיין גיטין נט א: "מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום").

<< · מ"ג משלי · ג · יז · >>