מ"ג משלי א ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי א · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י ׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ
  וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽךָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לוית חן" - חבור של חן הם לראשך, כלומר: התורה והמוסר יהיו לראשך לוית חן, וכענקים של עדי זהב יהיו

"לגרגרותיך" - לצוארך. ועל שם שהקנה עשויה טבעות טבעות, קורא הצואר בלשון רבים.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי לוית חן". ואמר אחר זה משבח אלו המוסרים הנה הם לראשך כמו חיבור והוא הקשוט היפה אשר כשיתחבר לראש האדם ישא חן בעיני רואיו והם לצואר כמו ענקים הם התכשיטים אשר מדרכם שיושמו בצואר כמן באחד ענק מצוארוניך וממה שזכר הראש והגרגרת להעיר שזה המוסר הוא הישרה אל היופי בראש אשר בו הרבה מהכחות המשיגות המישירות אל ההשגות השכליות ואל היופי בגרגרות שהם כלי הדבור להוציא מהם דברי חכמה בלמידה ולמוד.

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי לוית חן הם לראשך", שהוא כתכשיט של חן המחובר לראשך, " וכענקים" שהם תכשיט "לגרגרותיך" על צוארך, והראש מציין המחשבה והשכל שמשכנו בראש, והגרגר הוא הגרון שמשם יוצא הדבור ומציין תכשיט הדבור, ור"ל שהמוסרים האלה יעלו חן על מחשבותיך ועל דבוריך, ושם לויה הוא דבר המחובר אליו מבחוץ, כי החכמה אינה באה מפנימית הנפש כמו הבינה רק מקבלה מחוץ:


ביאור המילות

"לוית". דבר המחובר אל דבר.

"לגרגרתיך", נכפלה בו הפ"א הפעל וכבר כתבתי (יחזקאל ט"ז) שיש הבדל בין גרון ובין צואר, שהצואר הוא החיצוני ושם נותנים התכשיט, לא על הגרון שהוא הגרגרת שבפנים שמשם הדבור יוצא, כמו קרא בגרון, יגעתי בקראי נחר גרוני, רק בא לפי המליצה שהונח על תכשיט הדבור, וכמ"ש ביחזקאל ורביד על גרונך מטעם זה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי לוית חן" - המוסר והלמוד הזה הם לראשך חבור של חן, ועדי ענקים סביב לצואריך.

מצודת ציון

"לוית" - ענין חבור ודבוק, כמו (בראשית כט): "הפעם ילוה אישי".

"וענקים" - ענינו עדי הצואר, כמו (שופטים ח): "ולבד מן הענקות".

"לגרגרותך" - מלשון גרון וצואר.

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)


כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך — מגזרת "ילוה אישי אלי" (בראשית כט לד). והטעם בחיבור דבר חן לראשך, הם המוסר והתורה שאביך ואמך מלמדים אותך.

וענקים לגרגרותיך — סביבות הגרון יקרא גרגרת. ענקים הוא החלי התלוי בצוואר, ויבוא תחת הגרון.

בסוף מסכת סוטה: אם אדם יוצא לדרך ואין לו לויה, יעסוק בתורה, שנאמר: כי לוית חן הם לראשך.

<< · מ"ג משלי · א · ט · >>