מ"ג ישעיהו נג ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ו. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו ויהוה הפגיע בו את עון כלנו

מנוקד: כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ.

עם טעמים: כֻּלָּ֙נוּ֙ כַּצֹּ֣אן תָּעִ֔ינוּ אִ֥ישׁ לְדַרְכּ֖וֹ פָּנִ֑ינוּ וַֽיהוָה֙ הִפְגִּ֣יעַ בּ֔וֹ אֵ֖ת עֲו‍ֹ֥ן כֻּלָּֽנוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כולנו כצאן תעינו" - עתה נגלה כי כל העכו"ם תעו

"הפגיע בו" - נעתר על ידו ונתרצה על עון כולנו שלא החריב עולמו

"הפגיע" - (אשפריאי"ר בלע"ז) ל' תחינה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כלנו", ועתה אנו רואים כי כולנו טעינו בזה ויסרנום שלא כדין, "כלנו כצאן תעינו" זה מגביל נגד העת שהיו מיסרים אותם ביסורים לכופם אל עבודת כו"ם כמ"ש והוא מדוכא מעונותינו, בזה היינו דומים כצאן התועים ע"י הרועה המתעה אותם, כי כן הסיתו אותנו אז כהני הבעל והאשרה הם אמרו לנו שיחשב לנו לצדקה מה שניסר את העם.

"איש לדרכו פנינו", זה מגביל נגד והוא מחולל מפשעינו, שמה שהרעונו להם בלעדי זאת היה להנאת עצמינו לקחת ממונם וכדומה ובזה פנה כ"א לדרכו למלא תאות לבו, "וה' הפגיע בו את עון כלנו" ר"ל הוא היה המטרה לחצי חטאתינו, החטאים שלנו היה מה שהצרנו והכאבנו את העם הזה בחנם, עד שיומלץ שכל חטאתינו פגענו בו:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וה' הפגיע בו" - המקום הפגיע בו עם העון של כולנו ר"ל העון שלנו הוא המכה בו ומייסרו בגזירת המקום

"איש לדרכו פנינו" - ר"ל והלואי היינו כהצאן הזה שרחילא בתר רחילא אזלא בדרך המוטעה אבל אנחנו לא כן היינו אלא כל אחד פנה לדרכו לא ראי זה כראי זה וכולם מקולקלים וא"כ יש בידינו עון רב

"כולנו כצאן תעינו" - ר"ל כי כן היה בידינו עון רב כי כולנו תעינו מדרך האמת והישר כדרך הצאן כשאחת מהן תועה מהדרך כולן נמשכות אחריה ותועות עמה ור"ל ולפי שאבותינו תעו מדרך האמת לזה נמשכנו גם אנחנו אחריהם

מצודת ציון

"תעינו" - מלשון תועה

"פנינו" - מלשון פניה

"הפגיע" - ר"ל הפגיע בו לרעה להכותו וכן גש ופגע בו (שמואל ב א)