מ"ג ישעיהו מד יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יג. חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: חרש עצים נטה קו יתארהו בשרד יעשהו במקצעות ובמחוגה יתארהו ויעשהו כתבנית איש כתפארת אדם לשבת בית

מנוקד: חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת.

עם טעמים: חָרַ֣שׁ עֵצִים֮ נָ֣טָה קָו֒ יְתָאֲרֵ֣הוּ בַשֶּׂ֔רֶד יַעֲשֵׂ֙הוּ֙ בַּמַּקְצֻע֔וֹת וּבַמְּחוּגָ֖ה יְתָאֳרֵ֑הוּ וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ כְּתַבְנִ֣ית אִ֔ישׁ כְּתִפְאֶ֥רֶת אָדָ֖ם לָשֶׁ֥בֶת בָּֽיִת׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

נַגָר אָעִין נָפֵיץ בְּחוּטָא מְסַר לֵיהּ בְּמַשְׁקוּלְתָּא מְגַזֵי לֵיהּ בְּאִזְמֵילַיָא וּבִנְצוּרִין מְאַחֵיד לֵיהּ וְעָבֵיד לֵיהּ כִּדְמוּת גְבַר כְּתוּשְׁבְּחַת אִתְּתָא לְמֵיתַּב בְּבֵיתָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חרש עצים" - ואם בא לעשותו של עץ וחרש עצים הוא כך דרכו

"נטה קו" - כדרך הנגרים ועל פי הקו יתארהו בשרד מיישר אותו במסור שקורין (דאלאיר"א בלע"ז)

"יתארהו" - ייפהו

"יעשהו במקצועות" - ומחליקו ברהיטני ואיזמל מקצועות תירגם יונתן אזמליא

"ובמחוגה יתארהו" - לשון ותאר הגבול (יהושע טו) אם בא לעשות בו ציורים עגולים מסבב אותו במחוגה קונפ"ש בלע"ז

"כתפארת אדם" - כמין איש

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חרש עצים", גם החרש עצים תחלה "נטה קו" לשער כמה יחתוך מן הסדן לצורך הפסל, "ויתארהו" סביבו "בשרד" וצבע לבל יפחית מן השיעור הצריך הרי גם הוא אין נחתך מעצמו, וא"ת שאינו קונה הכח האלהית עד שנחתך מן הסדן והוא בפני עצמו, הלא גם אח"כ "יעשהו במקצעות", וא"ת שאינו קונה הכח הזה עד שקבל צורתו ונעשה פסל, הלא גם אח"כ "במחוגה יתארהו" להשוותו וליפותו, "ועוד הלא יעשהו כתבנית איש" שבין פסל הברזל ובין של העץ איך יהיה אלהי אחר שיעשהו כתבנית יש ונמצא (כי איש כולל כל יש ונמצא וזה ההבדל בינו ובין אדם) ואם יהיה אלהי איך יקבל תבנית איזה נמצא מן הנמצאות, הלא האלהי אין לו גוף ותבנית, ויותר מזה אם יחשוב שהפסל מעולה מן האדם איך יעשהו "כתפארת אדם", כאילו בזה יתפאר במה שיש לו תבנית אדם, רק שמשונה מן האדם במה שהוא מיוחד "לשבת בית" במה שאינו יכול לצאת החוצה כמו האדם, כי רגליהם לא ימישון, וכי זאת יתן לו המעלה:


ביאור המילות

"בשרד, בודד", ונוכל לחברו עם שרט ששורט שריטה סביבו לדעת כמה יחתך, וכמו ותאר הגבול.

"מקצעות", כלי הקולף ומישר זויותיו, יקציע מבית סביב (ויקרא יד מא), והמחוגה מעגלת התואר ליפותו בתוארו:

"איש, אדם". איש כולל כל יש ונמצא, ומצאנוהו על בע"ח (בראשית ז'), על המלאכים, והאיש גבריאל. על הכרובים ופניהם איש אל אחיו, אבל אדם מיוחד למין האדם, ובארתיו בכל מקום שיבואו שמות האלה נרדפים. ואמר כתבנית איש, כי בזה הקפיד על מעשה התבנית והבנין, ובאדם הקפיד על התפארת שיפארנו בזה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לשבת בית" - ר"ל כל עצמו לא נעשה האל לשבת בבית כי ממקומו לא ימיש

"כתפארת אדם" - ר"ל שצורתו מפוארה משאר בעלי חיים

"ובמחוגה יתארהו" - ובמחוגה מסבב בו ציורים עגולים לייפותו

"יתארהו בשרד" - אח"ז יסמן תואר הפסל בצבע השרד וע"פ המסומן יעשהו במקצעות והוא כלי מכלי הנגרים

"חרש עצים" - וכשנשלם מלאכת המעצד אז אומן העצים ינטה קו המדה על הקורה לחתכו במעצד לפי הראוי

מצודת ציון

"קו" - חבל המדה

"יתארהו" - מלשון תואר ותמונה

"בשרד" - הוא שם צבע מה

"במקצעות" - הוא מכלי הנגרים מקלף בהם העץ ומחליקו והוא מלשון ואת הבית יקציע (ויקרא יד)שהוא ענין קלוף

"ובמחוגה" - כן שם הכלי שעושים בו העגולים

"יתארהו" - ענין סבוב וכן ותאר הגבול (יהושע טו)

"כתבנית" - דמות וצורה