מ"ג ישעיהו מד יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יב. חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ גַּם רָעֵב וְאֵין כֹּחַ לֹא שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: חרש ברזל מעצד ופעל בפחם ובמקבות יצרהו ויפעלהו בזרוע כחו גם רעב ואין כח לא שתה מים וייעף

מנוקד: חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ גַּם רָעֵב וְאֵין כֹּחַ לֹא שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף.

עם טעמים: חָרַ֤שׁ בַּרְזֶל֙ מַֽעֲצָ֔ד וּפָעַל֙ בַּפֶּחָ֔ם וּבַמַּקָּב֖וֹת יִצְּרֵ֑הוּ וַיִּפְעָלֵ֙הוּ֙ בִּזְר֣וֹעַ כֹּח֔וֹ גַּם־רָעֵב֙ וְאֵ֣ין כֹּ֔חַ לֹא־שָׁ֥תָה מַ֖יִם וַיִּיעָֽף׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

נַפְחָא מִבַּרְזְלָא חֲצִינָא עָבֵיד וּנְפַח נוּר בְּשִׁיחוּרִין וּבְמַקוּבִין מַתְקֵיף לֵיהּ וְעָבִיד לֵיהּ בִּתְקוֹף חֵילֵהּ דְּאִם יִכְפַּן עַבְדֵהּ וְלָא יֵיכוּל לָא יְהֵי בֵיהּ חֵיל וְאִם יִצְחֵי וְלָא יִשְׁתֵּי מַיָא יְהֵי מְשַׁלְהֵי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חרש ברזל" - חרש של ברזל

"מעצד" - הוא אחד מכלי הנפחים

"ופעל" - הפסל

"בפחם" - (קרב"ן בלע"ז)

"ובמקבות" - (מרטי"ל בלע"ז)

"יצרהו" - ל' ציר

"ויפעלהו בזרוע כחו גם רעב וגו'" - גם הוא היוצר חסר כח וחלש הוא שאם ירעב אין בו כח או אם לא שתה מים ויעף לאלתר קל וחומר שפעולתו אין בה תועלת לעזור

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חרש ברזל", (שווי כל דבר וערכו יתעלה לפי החומר והצורה והפועל והתכלית והאמצעיים שהובילו אל התכלית, ותחלה באר שהפסל הבל מצד צורתו, כמ"ש בל יראו ובל ידעו שהוא העדר הצורה השכליית והמרגשת, אח"כ באר שהוא הבל מצד תכליתו כמ"ש מי יצר אל לבלתי הועיל, אח"כ באר שהוא הבל מצד פועלו כמ"ש וחרשים המה מאדם, עתה מתחיל להלעיג על הפסל מצד חומרו, שבל תאמר שיש איזה מעלה אל הפסל מצד החומר שנעשה ממנו, שהוא יקר ונכבד מחומר האדם.

"חרש ברזל" יש שהיו עושים הפסל מברזל בעבור שהוא קיים ומתמיד, ויש היו עושים אותו מעץ, כי העץ נעלה מן הברזל מצד צורתו שי"ל נפש הצומחת. מתחיל לדבר תחלה על פסל הברזל איך תחשבו שיש בו ממש, הלא "חרש ברזל מעצד" שאם היה בו אלהות הלא תנאי האלהי שיברא הוא את אחרים, לא שאחרים יפעלו בו, והלא ראשית הויית הפסל יפעול המעצד המחתך הברזל ממחצבו, ואם תאמר שהאלהות לא תתחיל בו עד אחר שנחתך והוקצב במעצד והופרש לפסל, ותחלה היה חול, הלא "ופעל בפחם" הלא גם אח"כ יתיכנו ע"י האש, ואיך ישלוט בו האש להתיכו. וא"ת שלא תתחיל בו האלהות עד אחר שניתך וקבל צורתו, הלא אח"כ "במקבות יצרהו", יעשה בו נקבים הרבה ע"י מקבות לצייר צורתו וליפותו, ואל תאמר שכל זה נדמה לנו אך למראה עינים ובאמת הפסל עושה את עצמו, והכח האלהות שבו הוא החותך במקבות ונופח באש פחם, לז"א הלא "ויפעלהו בזרוע כחו" הלא האומן ירגיש כי בכחו יפעול בו ושאינו עושה א"ע, וא"ת כי הכח הזה בעצמו שיש לו להאומן לפעול הוא מקבלו מן הפסל, שהוא נותן בו כח לפעול עד שהאומן מתפעל לא פועל, לז"א "הלא גם רעב ואין כח", הלא רואה כי כחו טבעי, וצריך ללחם ומים לחזקו:


ביאור המילות

"מעצד". הכלי שכורת הברזל או העץ (ירמיה י') מן המחובר.

"מקבות", שרשו נקב כלי הנוקב, ותשם את המקבת בידה (שופטים ד').

"בזרוע כחו", מצייר הכח כעצם מופשט שיש לו זרוע לפעול בו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"גם רעב" - אף כשירעב לא יעזוב מלאכתו עד שלא נשאר בו כח וכשיצמא לא שתה מים עד שנעשה עיף ויגע וכ"ז מרוב חשקו בהמלאכה ההיא

"בזרוע כחו" - בזרוע בכחו ובי"ת בזרוע משמשת במקום שתים ור"ל בכל אומץ כחו

"חרש ברזל" - עתה יספר מעשה הפסל ואומר האומן של ברזל יעשה מעצד ופעל אותו ע"י גחלים בזרוע ובמקבות יעשהו ומחדשו

מצודת ציון

"מעצד" - שם כלי גדול עשוי לחתוך בו וכן מעשה ידי חרש במעצד (ירמיהו י)

"בפחם" - גחלת כמו נופח באש פחם (לקמן נד)

"ובמקבות" - הוא הפטיש וכן ותשם את המקבת בידה (שופטים ד)

"יצרהו" - יעשהו ויחדשהו