מ"ג ישעיהו כז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ב. בַּיּוֹם הַהוּא כֶּרֶם חֶמֶד עַנּוּ לָהּ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ביום ההוא כרם חמד ענו לה

מנוקד: בַּיּוֹם הַהוּא כֶּרֶם חֶמֶד עַנּוּ לָהּ.

עם טעמים: בַּיּ֖וֹם הַה֑וּא כֶּ֥רֶם חֶ֖מֶד עַנּוּ־לָֽהּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ביום ההוא" - בעת הגאולה ישירו לישראל זו היא כרם חמר הוציאה יינה הטוב חמר (ויונו"ש בלע"ז)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ביום ההוא", אז תהיה דומה "ככרם חמר" כי אז כרם ה' צבאות בית ישראל לא לבד שיעשה ענבים כי גם יתן את יינו לרויה, ואז "ענו לה" ישוררו לה השיר הזה, ור"ל נגד השיר אשר שר דודי לכרמו (למעלה ה') על שעשה באושים, ישוררו לו עתה על שיצליח ביין חמר מלא מסך:

ביאור המילות

"חמר". חמר הוא יין החזק והטוב שמעלה רתיחה בעת שמוזגין אותו, וע"כ אמר ויין חמר מלא מסך (תהלות עה).

"ענו לה", פעל ענה הנקשר עם למ"ד הוא מענין הרמת קול, וכן ותען להם מרים:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כרם חמר ענו לה" - כולם ירימו קול על ישראל לומר שהוא כרם המוציא יין משובח לא כמו לשעבר שנאמר בה ויקו לעשות ענבים ויעש באושים (לעיל ה)

מצודת ציון

"חמר" - ענינו יין משבח כמו תשתה חמר (דברים לב)

"ענו" - ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וגו' קול רם (שם כז)

"לה" - עליה