מ"ג ישעיהו כה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ד. כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ מַחְסֶה מִזֶּרֶם צֵל מֵחֹרֶב כִּי רוּחַ עָרִיצִים כְּזֶרֶם קִיר.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כי היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר לו מחסה מזרם צל מחרב כי רוח עריצים כזרם קיר

מנוקד: כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ מַחְסֶה מִזֶּרֶם צֵל מֵחֹרֶב כִּי רוּחַ עָרִיצִים כְּזֶרֶם קִיר.

עם טעמים: כִּֽי־הָיִ֨יתָ מָע֥וֹז לַדָּ֛ל מָע֥וֹז לָאֶבְי֖וֹן בַּצַּר־ל֑וֹ מַחְסֶ֤ה מִזֶּ֙רֶם֙ צֵ֣ל מֵחֹ֔רֶב כִּ֛י ר֥וּחַ עָרִיצִ֖ים כְּזֶ֥רֶם קִֽיר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מחסה מזרם" - כיסוי אהל להציל מזרם וצל להגין מחורב ומהו אותו זרם הוא רוח עריצים כי רוחם דומה לזרם השוטף בקיר ומפילו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי היית", מבאר יותר איך עשה ישועה לישראל, על ידי שהפיל ערי עובדי האליל, "כי היית מעוז לדל" וגם "מעוז לאביון" שגרוע יותר מדל, "בעת צר לו" (שזה יגדיל מעלת העושה חסד אם עוזר בעת המצור) "(היית) מחסה מזרם", העני היושב בלי מחסה, אתה היית לו "בין מחסה מזרם, ובין צל מחורב", (שהם שני יסודות ההפכים החום והלחות המריעים להדל והוא משל שהושעת לו מכל צרותיו), "כי" מפרש מ"ש מחסה מזרם, הוא "כי רוח עריצים" הוא דומה "כזרם" המשחית ומכלה, "(היית) קיר" לחוץ בפני הזרם, (היית נמשך גם לסוף המקרא היית קיר):


ביאור המילות

"דל, אביון", דל הוא המתדלדל מנכסיו, ומ"מ אינו נצרך עדיין לבריות, ואביון הוא הגרוע מעני ומך, שתאב לכל ואין לו מאומה, "היית", נמשך לכל הפסוק, "היית מחסה". היית צל:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי רוח" - המקרא מפרש מהו הזרם ואמר שכעס העריצים דומה הוא לזרם מים השוטפים בחוזק להפיל הקיר

"מחסה" - היית להם למחסה מזרם מים ולצל מחום השמש ר"ל הצלתם מיד העכו"ם המכאיבים לישראל

"כי היית" - כי בכח זרועך היית למעוז בעת צר לישראל עם דל ואביון

מצודת ציון

"מעוז" - חוזק

"מזרם" - ענין שטיפת המים כמו כזרם מים (לקמן כח)

"מחורב" - ענין יובש החמימות כמו בחרבוני קיץ (תהלים נב)

"רוח" - ענין כעס כמו אל תבהל ברוחך (קהלת ז)

"קיר" - כותל