מ"ג ישעיהו י טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


טז. לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: לכן ישלח האדון יהוה צבאות במשמניו רזון ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש

מנוקד: לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ.

עם טעמים: לָ֠כֵן יְשַׁלַּ֨ח הָאָד֜וֹן יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת בְּמִשְׁמַנָּ֖יו רָז֑וֹן וְתַ֧חַת כְּבֹד֛וֹ יֵקַ֥ד יְקֹ֖ד כִּיק֥וֹד אֵֽשׁ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

חֲלַף דְאִתְרַבְרַב מַלְכָּא דְאַתּוּר בְּכֵן יְשַׁלַח רִבּוֹן עַלְמָא יְיָ צְבָאוֹת בְּרַבְרְבָנוֹהִי מָחָא וּתְחוֹת מָנַי יְקָרְהוֹן מֵיקַד יֵיקְדוּן כִּיקֵידַת אֶשָׁא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותחת כבודו" - תחת בגדיהם יהיו נשרפין הבגדים הם מכבדים את האדם

"יקד יקוד" - ישרף שריפה כשריפת אש ומדרש אגדה כאן פרע לבני שם הכבוד שעשה שם לאביו כשכסה ערות נח אביו שנאמר (בראשית טז) ויקח שם ויפת וגו'

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן", הנה תפארת הממלכה תלויה בשני דברים,

  • א) בכחה הפנימי היינו גבורת הגבורים ואבירת לב ההמון,
  • ב) בכבודה החיצון, ריבוי העם וכבוד עשרו, והמליץ צייר הממלכה כאיש פרטי, שתפארתו תלוי ג"כ בשני דברים,
  • א) כחו הפנימי שיהיה איש שמן וגבור ובריא,
  • ב) כבודו החיצון, עשרו ורוב בניו. והמשיל מפלת מחנה סנחריב כי נהרס תחלה כחם הפנימי, ונאבד גבורתם ואבירת לבבם מפחד ה', והמשיל זה כאיש גבור שמן שחלה חולי הרזון (אבצעהרונג), ועל זה אמר "לכן ישלח ה' במשמניו רזון", והמשיל כי ביטול כחם הפנימי בא להם מצד עצמם לא מסבה חיצונית כחולי הרזון שבא ע"י חלישות האוצטומכא וכח העיכול,
  • ב) שאח"כ בטל גם כבודם החיצוני ע"י סבה חיצונית כאיש שבאה שריפת אש ואכלה כל כבודו ורכושו, ועז"א "ותחת כבודו יקד יקד כיקוד אש", וזה מליצה על אש בשמים שאכלה את מחנהו, וכן נראה מדברי חכמינו ז"ל שתחלה נפל עליהם פחד ה' והרגו זה את זה ואח"כ נשרפו ע"י אש מן השמים, וכן נראה לקמן :


ביאור המילות

"במשמניו". הגבורים, ויהרוג במשמניהם (תהלות עח), כל שמן וכל איש חיל (שופטים ד'), ואמר וישלח רזון בנפשם (תהלות קו). (וע"ל יז ד'):

"יקד יקד". יקד נבדל מנרדפיו, שגדרו מדורה גדולה במקום מכונס:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ותחת כבודו" - ובמקום שהיה מתכבד בעצמו לתלות הדבר בכח זרועו במקום זה יהיה ללעג וקלס כי תבער הבערה כתבערת אש רצה לומר כל אנשיו ימותו על ידי המלאך המכה בהם כאלו נשרפו באש וכן נאמר בו והיתה לשרפה מאכולת אש (לעיל ט)

"לכן" - בעבור גודל לבבו

"במשמניו רזון" - ירזה את השמנים שבעמו רצה לומר יאבדו מן העולם

מצודת ציון

"במשמניו" - מלשון שמן

"רזון" - הוא ענין כחשות

"ותחת" - במקום

"יקד" - ענין הבער כמו על מוקדה (ויקרא ו)