מ"ג ישעיהו י ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ו. בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז ולשימו [וּלְשׂוּמוֹ] מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בז ולשימו [ולשומו] מרמס כחמר חוצות

מנוקד: בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז ולשימו [וּלְשׂוּמוֹ] מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת.

עם טעמים: בְּג֤וֹי חָנֵף֙ אֲשַׁלְּחֶ֔נּוּ וְעַל־עַ֥ם עֶבְרָתִ֖י אֲצַוֶּ֑נּוּ לִשְׁלֹ֤ל שָׁלָל֙ וְלָבֹ֣ז בַּ֔ז ולשימו [וּלְשׂוּמ֥וֹ] מִרְמָ֖ס כְּחֹ֥מֶר חוּצֽוֹת׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

בִּכְנֵישָׁא חֲנִיפָא אֲשַׁלְחִינֵיהּ וְעַל עַמָא דַּעֲבָרוּ עַל אוֹרַיְתָא אֲפַקְדִינֵיהּ לְמִבַז בִּזָא וּלְמֶעְדֵי עֲדָאָה וּלְשַׁוָיוּתֵיהּ לְדָיִישׁ כְּסִין שׁוּקִין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בגוי חנף" - ישראל

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בגוי חנף אשלחנו", מה שנתתי בידו שבט המושל הוא למען אשלחנו בגוי חנף אלו ישראל, (ונגד "ומטה הוא בידם זעמי" אומר), "ועל עם עברתי אצונו", שאין לו ממשלה להכות את כל הגוי כצדיק כרשע, כי צויתיו ומניתיו רק על עם עברתי, הוא השבט שקללתי וזעמתי עליהם שהוא שבט אפרים לא על שבט יהודה שהיו צדיקים. וגם על השבט שחטאו אין לו רשות להשמידם, רק "לשלל שלל" את ממונם, אבל אל גופותם לא נתתי לו רשות רק "לשומו מרמס כחמר חוצות", שירמסוהו כחומר הראוי לבנין שרומסים אותו כדי לתקנו לעשות ממנו לבנים או כלי חרס. כן ירמסם כדי לתקנם ולהחזירם בתשובה לא לכלותם ולאבדם:


ביאור המילות

"בגוי, ועל עם". בארתי למעלה (א' ג') כי בגוי אחד ימצאו כמה עמים, כי עם יציין לפעמים חלק מן הקיבוץ שהוא הגוי:

"חנף". אין תוכו כברו, אבל לא יעשה רע בגלוי כנ"ל (ט' טז), והבדל בין לשלול ולבוז בארתי למעלה (ח' א'):

"מרמס כחמר חוצות". זה מובדל מאד ממ"ש (מיכה ז' י'), למרמס כטיט חוצות, כי הטיט הוא האדמה הלחה הנמצאת בבורות ואצל שפת הימים והנחלים, והאדמה הנרפשת בעת הגשמים, ואינו ראוי לכלום, אבל החומר, הוא העפר המתרכך במים ויתקשה באש כאבן, יעשו ממנו לבנים או כלי חרש או החותם, או טיח הבתים, כי יש בו כמה מינים ואינו נרמס דרך השחתה רק דרך תיקון לעשות ממנו כלי, וע' לקמן (מ"א כה) מש"ש:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ולשומו מרמס" - לרמסו ברגל כטיט המושלך בחוצות

"עברתי" - מה שאני מלא עליו עברה וזעם

"בגוי חנף" - הם ישראל המחניפים ליצרם למלאות שאלתו ופתויו