מ"ג ישעיהו יג י
<< · מ"ג ישעיהו · יג · י · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַ אוֹרוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־כוֹכְבֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ וּכְסִ֣ילֵיהֶ֔ם לֹ֥א יָהֵ֖לּוּ אוֹרָ֑ם חָשַׁ֤ךְ הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בְּצֵאת֔וֹ וְיָרֵ֖חַ לֹא־יַגִּ֥יהַּ אוֹרֽוֹ׃
רש"י
"יהלו" - יאירו וכן בהלו נרו (איוב כט) וכן אור כי יהל (שם לא)
"חשך השמש" - מתוך צרתם נדמה להם כאילו חשך השמשמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"בצאתו" - עם כי אז נרגש ביותר הבהקת אורו
"לא יהלו אורם" - מרוב הצרה ידמה להם שאין אורם מזהיר
מצודת ציון
"וכסיליהם" - מזלות השמים וכן כסיל וכימה (איוב ט)
"יהלו" - יזהירו כמו בהלו נרו (שם כט)
"יגיה" - ענין הארה כמו וה' יגיה חשכי (שמואל ב כב)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"לא יהלו", בארתי בבאור המלות ההבדל בין אור, נגה, הלל, כי אור הוא המאיר לאחר, ונגה הוא המקבל אור מגשם אחר כמו הירח המקבל אור השמש, והלל הוא מה שנמצא הארה בעצמו ואינו מאיר לאחרים. עז"א הכוכבים לא ימצא בעצמותם שום הלל וזוהר, השמש תחשך, ולא יהיה כמו בלילה עת תחשך השמש, שאז הירח תוציא אור מן השמש ותאיר לארץ, לז"א כי גם "הירח לא יגיה אורו" של השמש, לא יוציאנו להאירו לארץ ע"י אור חוזר, והנמשל על מפלת שר בבל וכוכב הצלחתם בשמים ממעל:
ביאור המילות
"יהלו אורם, יגיה". ההבדל בין אור, נוגה, הלל, אור הוא דבר המאיר מצד עצמו כמו השמש ואור הנר, ונוגה, בא רק על דבר שאין לו אור מצד עצמו רק מקבלו מזולתו, ככדור הירח, המקבל אורו מן השמש, ומשתתף עם הוראה השנית שיש לפעל זה מענין הוצאה. הגו סגים מכסף, על שנדמה כאילו מוציא נצוצי האור מהגשם המאיר אליו. ושם הלל, יהלו, מורה על דבר שאינו נותן אור לאחרים רק מבריק ומתנוצץ בעצמו אבל אינו מאיר, ויבואר זה כ"א במקומו:<< · מ"ג ישעיהו · יג · י · >>