מ"ג ישעיהו יג יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יא. וּפָקַדְתִּי עַל תֵּבֵל רָעָה וְעַל רְשָׁעִים עֲו‍ֹנָם וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ופקדתי על תבל רעה ועל רשעים עונם והשבתי גאון זדים וגאות עריצים אשפיל

מנוקד: וּפָקַדְתִּי עַל תֵּבֵל רָעָה וְעַל רְשָׁעִים עֲו‍ֹנָם וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל.

עם טעמים: וּפָקַדְתִּ֤י עַל־תֵּבֵל֙ רָעָ֔ה וְעַל־רְשָׁעִ֖ים עֲו‍ֹנָ֑ם וְהִשְׁבַּתִּי֙ גְּא֣וֹן זֵדִ֔ים וְגַאֲוַ֥ת עָרִיצִ֖ים אַשְׁפִּֽיל׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על תבל" - על ארצם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ופקדתי", לשון מינוי, ימליץ השם ימנה את הרעה למושל על בבל לשלם להם כרעתם.

"על תבל", כונתו כמ"ש בפסוק ט', שיעניש את החוטאים וע"י העברה הכללית תדבק הרעה על כלל התבל, גם אשר לא חטאו, באופן שהרעה יהיה לו פקודה על התבל שלא חטאו. והעון על הרשע שחטא.

"והשבתי", ובזה הזדים ומזידים וחוטאים ישבית גאונם ותקפם, והעריצים החזקים אשר לא הזידו לחטוא, רק שהתגאו ברוחם במלכותם, ובהם הגם שגאונם שהוא תקפם ועשרם אינו שנוא בעיני ה' אחר שלא הזידו ולא חטאו, מ"מ אחר שגאותם שהתגאו ברוחם הוא שנוא בעיני ה' ישפיל גאות לבם. והנמשל, שרי בבל ומלכם שהם חטאו והזידו לה' יענישם על זדונם וישבית מלכותם, והמון עם שלא חטאו, מ"מ ישפיל גאותם על שהתגאו ע"י מלכות הזדון של נבוכדנצר. ועי' בבאור המלות:


ביאור המילות

"גאון, וגאוה". הגאוה הוא רק בעצם המתגאה, שמתנשא ברוחו לדמות א"ע יותר ממה שהוא. והגאון הוא חוץ לעצם המתגאה, המעלות שבעבורם יתגאו, כמו עושר גבורה חכמה מופלגת:

"זדים, עריצים". אינם נרדפים, זדים, שם החוטאים בזדון. ועריצים, שם הגבורים התקיפים:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ועל רשעים" - על אנשי בבל אזכיר עונה

"ופקדתי על תבל רעה" - אזכור על ארץ בבל את הרעה שעשו לישראל ואשלם להם גמולם

מצודת ציון

"ופקדתי" - ענין זכרון כמו וה' פקד את שרה (בראשית כא)

"תבל" - כן נקרא הארץ

"והשבתי" - ענין בטול כמו שבת נוגש (לקמן יד)

"גאון" - ענינו כמו גאוה

"זדים" - רשעים

"עריצים" - חזקים כמו כגבור עריץ (ירמיהו כ)