לדלג לתוכן

מ"ג ישעיהו ט ו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



<< · מ"ג ישעיהו · ט · ו · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לםרבה [למרבה] המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לםרבה [לְמַרְבֵּה] הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לם רבה [לְמַרְבֵּ֨ה] הַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵֽעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

סגי רבו לעבדי אוריתא ולנטרי שלמא לית סוף על כורסי(ה) דוד ועל מלכותיה לאתקנא יתה ולמבנא בדינא ובזכותא מכען ועד עלמא במימרא דיי צבאות תתעביד דא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"למרבה המשרה" - למי יקרא השם למלך המרבה המשרה של הקב"ה על עצמו לירא מפניו משרה לשון שררה זו לתשובת אחרים אך יש לומר שאף שר שלום משמותיו של הקב"ה וקריאת שם זה אינה לשם ממש אלא לשם גדולה ושררה כמו וקרא שם בבית לחם וכמו ועשיתי לך שם אף כאן ויקרא שמו ויתן לו שם וממשלה ולשלום הניתן לו אין קץ שהיה לו שלום מכל עבריו ואין קץ זה לשון הפסק עולמית אלא אין קץ לסביביו על כסא מלכות דוד יהיה שלום זה במשפט וצדקה שעשה חזקיהו

"ולשלום" - וי"ו זה תיקון המלה הוא הרבה משרה על שכמו ומה גמול ישלם לו הנה לשלומו אין לו קץ ואין קצבה

"מעתה ועד עולם" - עולמו של חזקיהו כל ימיו וכן מצינו שאמרה חנה על שמואל וישב שם עד עולם ולתשובת החולקים האומרים לדעתם יש להשיבם ומה הוא מעתה והלא לא בא עד לסוף ה' מאות שנה ויותר

"קנאת ה' צבאות" - שקנא לציון על אשר יעץ עליה ארם ופקח

"תעשה זאת" - ולא אחז ראוי לכך ואף זכות אבות תמה תוספת ואמרו רבותינו בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מי שקצץ דלתות ההיכל ושגרן למלך אשור יעשה משיח מיד סתמו הכתוב

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ולסעדה" - ענין השענה 

מצודת דוד

"קנאת ה'" - כ"ז הצדקה יעשה על כי יתקנא על מה שחרף סנחריב כלפי מעלה

"מעתה ועד עולם" - כל ימי חזקיה

"במשפט ובצדקה" - ר"ל אם במשפט לבד לא יהיו כדאים לזה כי אין הזכות רב כ"כ מ"מ יעשה עוד צדקה

"ולסעדה" - לבל תהיה נופלת

"להכין אותה" - להשאר עומדת על כנה ובסיסה וחוזר על הכסא ועל העדה

"ועל ממלכתו" - גם על אנשי ממלכתו יהיה מרבית הממשלה והשלום

"על כסא דוד" - מרבית הממשלה והשלום יהיה על כסא דוד ר"ל על המלך היושב על הכסא

"למרבה המשרה" - ר"ל השם שר שלום יורה על מרבית הממשלה ועל מרבית השלום עד אין סוף

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"למרבה" - שלא יהיה קץ וגבול לרוב המשרה ולרוב השלום, היפך מהנהוג, שעם רוב המשרה אי אפשר שתהיה רוב שלום, כי יתגוררו עליה קנאת מקנאים.

ודלתות הכתוב מגבילים:

  • למרבה המשרה - על כסא דוד,
  • ולמרבה השלום - על ממלכתו.

רוצה לומר:

  • על כיסא דוד יהיה רוב משרה, שימשול ממשל רב,
  • ועל ממלכתו ומדינתו יהיה רוב שלום, שחרב לא תעבור בארצו.

"להכין אותה" - גם פה הדלתות מגבילים:

  • להכין אותה - במשפט - מעתה,
  • ולסעדה - בצדקה - עד עולם.

כי:

  • עיקר מה שמייסדים הכיסא ומכינים אותה בתחילתה הוא בעבור המשפט, שיעשה המלך משפט בין אדם לחברו, שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, וזו ההכנה מעתה.
  • ובמה יסעדו את הכיסא שיתקיים? - זה יהיה בצדקה, שהיא צדקת המעשים בין אדם למקום, כמו שכתוב (דברים יז יח): "וכתב לו את משנה התורה... והיתה עמו... למען יאריך ימים על ממלכתו". וסעד הזה היא עד עולם.

ואף שאין ישראל ראויים לניסים אלה, הנה "קנאת ה' צבאות תעשה זאת", בעבור שמו הגדול.

ביאור המילות

"למרבה" - שם, ויען שהוא סמוך, נקוד צירי, במשקל (ישעיהו לב): "ומשקה צמא יחסיר", לרוב המשרה, ומורה רוב הכמות והאיכות, ונמשך לשתיים, לרוב המשרה ולרוב השלום.

"אין קץ" - כמו (קהלת ד): "אין קץ לכל העם", אין גבול לריבוי הזאת.

"ממלכתו" - יש הבדל בין ממלכה ובין מלוכה: נושא השם ההגיוני של מלוכה הוא המלך, ונושא השם ההגיוני של ממלכה הוא העם והמדינה, ובררתי זה במקום אחר.

"להכין, ולסעדה" - הכנה יורה עניין הזמנה בדבר שיוזמנו האמצעיים ואין חסר רק התכלית, וזה ההבדל בינו ובין נרדפיו. וסעד הוא שעושים חיזוק לדבר העשוי מכבר, שלא יתמוטט בעתיד.

"במשפט ובצדקה" - מבואר אצלי בכל התנ"ך, שמשפט - בין אדם לחברו, וצדקה - בין אדם למקום.

"ועד עולם" - מצאנוהו על זמן רב, אף שאינו נצחי, כמו (שמות כא ו): "ועבדו לעולם".
 

<< · מ"ג ישעיהו · ט · ו · >>