"העם ההולכים בחושך" - הם יושבי ירושלים שהיו חשיכים מדאגת סנחרב כענין שאמר חזקיהו (לקמן לז) יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה
"ראו אור גדול" - במפלתו של סנחריב
"הרבית הגוי" - נעשו גדולים לכל שומעיהם כששמעו האומות הנסים שנעשו להם
"לו הגדלת השמחה" - ולא לאויביו וכתיב לא בלמ"ד אלף לפי שלא היתה שמחת חזקיה שלימה לפי שבאותו הפרק נאמ' לו הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך (לקמן לח)
"כשמחת בקציר" - ת"י כחדוות נצחי קרב שהוא כעין הקציר הורגי אדם קוצצי צוארים ושינה הכתוב בלשונו לדרוש שהיה אותו הנס בליל קציר העומר
"כאשר יגילו בחלקם שלל" - מצרים בימי משה שאף כאן חלקו שלל כוש ומצרים וחמדת כל הגוים כמ"ש (לקמן לז) שכשחזר מעל תרהקה מלך כוש בא לו לירושלים עם כל אוצרות כוש ומצרים כענין שנאמר (לקמן מה) יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים וגו' והכל בזזו חזקיה ועמו
"כי כל סאון סאן ברעש" - יש פותרין אותו לשון סאה ומדה כמו שדרשוהו רבותינו אך לפי פשט ל' המקרא לא יתכן לפרש מגזרתו מאחר שאין הוי"ו והנו"ן מעיקר התיבה אלא כמו שאון מן שואה והמון מן הומה וחרון מן חרה לא יתפעל עם הנון לומר סואן אלא סואה כמו מן המון הומה ומן שאון שואה ולא יאמר שואן הומן חורן ואני אומר שפתרונו לפי הענין ואין לו דומה מן המקרא ופתרונו לשון צהלת נצחון במלחמה כי כל סאון סאן ברעש קול נצחון שום נוצח במלחמה ברעש שעטת סוסים והגפת תריסין הוא ושמלת הרוגי מלחמה מגוללה
"כי ילד יולד לנו" - אע"פ שאחז רשע הוא בנו הנולד לו זה כמה שנים להיות לנו תחתיו למלך צדיק יהיה ותהיה משרת הקב"ה ועולו על שכמו שיהיה עוסק בתורה ושומר מצות ויטה שכם למשאו של הקב"ה ויקרא שמו הקב"ה שהוא מפליא עצה ואל גבור ואבי עד קרא שמו של חזקיהו שר שלום כי שלום ואמת יהיה בימיו
"למרבה המשרה" - למי יקרא השם למלך המרבה המשרה של הקב"ה על עצמו לירא מפניו משרה לשון שררה זו לתשובת אחרים אך יש לומר שאף שר שלום משמותיו של הקב"ה וקריאת שם זה אינה לשם ממש אלא לשם גדולה ושררה כמו וקרא שם בבית לחם וכמו ועשיתי לך שם אף כאן ויקרא שמו ויתן לו שם וממשלה ולשלום הניתן לו אין קץ שהיה לו שלום מכל עבריו ואין קץ זה לשון הפסק עולמית אלא אין קץ לסביביו על כסא מלכות דוד יהיה שלום זה במשפט וצדקה שעשה חזקיהו
"ולשלום" - וי"ו זה תיקון המלה הוא הרבה משרה על שכמו ומה גמול ישלם לו הנה לשלומו אין לו קץ ואין קצבה
"מעתה ועד עולם" - עולמו של חזקיהו כל ימיו וכן מצינו שאמרה חנה על שמואל וישב שם עד עולם ולתשובת החולקים האומרים לדעתם יש להשיבם ומה הוא מעתה והלא לא בא עד לסוף ה' מאות שנה ויותר
"קנאת ה' צבאות" - שקנא לציון על אשר יעץ עליה ארם ופקח
"תעשה זאת" - ולא אחז ראוי לכך ואף זכות אבות תמה תוספת ואמרו רבותינו בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מי שקצץ דלתות ההיכל ושגרן למלך אשור יעשה משיח מיד סתמו הכתוב
"לבנים נפלו וגזית נבנה" - המלכים שהיו לנו קודם שמלך פקח כגון יהואחז בן יהוא שבימיו נתמעטו כענין שנאמר (מלכים ב יג) כי אבדם מלך ארם שפלים היו והם הלכו להם כבניין לבנים רעוע הנופל אבל זה שהוא עכשיו חזק הוא כבנין אבני גזית וכן ארזים טובים משקמים לבנין
"וישגב ה' את צרי רצין עליו" - הם בוטחים במה שנסמכו על רצין מלך ארם והקב"ה ישגב את מלך אשור עליו ויסכסכנו להשיאו לבא עליו כך שמעתי ואני אומר את אויביו כלפי השכינה הוא אומר הקב"ה יסכסך את אויביו זה בזה גוי בגוי ארם ופלשתים בישראל וישראל זה בזה כמו שנאמר למטה בענין מנשה את אפרים וגו'
"ארם מקדם" - ארם הרעו להם מקדם בימי יהואחז ויואש ופלשתים הרעו להם מאחור שהפלשתים להם במערב
"בכל זאת וגו' ועוד ידו נטויה" - עד שיביא עליהם את סנחרב ד"א ארם מקדם ופלשתים מאחור היו משחיתים ביהודה בימי אחז כמו שמפורש (בדברי הימים-ב כה) ועל ישראל ועל יהודה היה ישעיהו מתאונן על הצרות הללו
"כפה ואגמון" - לשון מלכים ושלטונים כפה ארקוול"ר בלעז כלומר אותם החופפים עליהם ככיפה זו
"ואגמון" - ואף היא כיפה קטנה וע"ש שכפופה כאגמון קורא לה אגמון ובברייתא דשמואל מצינו שיש מזלות ברקיע ממונים ואלה שמותם וכאן אמר הנביא שכל חכמיהם המתנבאי' להם וחוזים בכוכבים את הבאות עליהם יכרית ה' מהם
"מאשרי" - מדריכי כמו באשורי אחזה רגלי (איוב כג) ומאושריו שלמדו דרכי מדרכי התועה סא"א
"ומאושריו מבולעים" - הדורכים בדרך המתעי' המאשרים אותם בדרכים הללו דרכים מסותרים ונבוכים שאין פתח לצאת מהם ולשון בילוע נופל על הדרך כענין שנאמר במקום אחר עמי מאשריך מתעים ודרך אורחותיך בלעו (לעיל ג')
"ויתאבכו גאות עשן" - יהיו נבוכים ומסוגרים בחוז' עשן התבערה ויתאבכו כל לשון נבך אין יסוד תיבה אלא בך כמו מבכי נהרות (איוב כח) עמק הבכא (תהלים פד) והנון באה לו לפרקים וכאן בא בו אל"ף במקום נו"ן כמו אלף של אבחת חרב (יחזקאל כא) ואל"ף של אחוותי באזניכם (איוב יג)
"נעתם ארץ" - יונתן תירגם חרוכ' ארעא וקשה בעיני לפרש כן שהיה לו לומר נעתמה הארץ ואחרי שאין לו דמיון במקרא לא לשון התרגום ולא לשון אחר אני מפרשו לפי עניינו בעברת הקב"ה נעתם העשן הזה לארץ והוא לשון נגזר על הארץ או לשון נתך והגיע לארץ
