מ"ג ישעיהו ה יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יג. לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא

מנוקד: לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא.

עם טעמים: לָכֵ֛ן גָּלָ֥ה עַמִּ֖י מִבְּלִי־דָ֑עַת וּכְבוֹדוֹ֙ מְתֵ֣י רָעָ֔ב וַהֲמוֹנ֖וֹ צִחֵ֥ה צָמָֽא׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מבלי דעת" - לפי שהיה לבם בלי דעת

"וכבודו מתי רעב" - נכבדיו ימותו ברעב

"צחה צמא" - צמא כנגד רוב משתיהם

"צחה" - תרגום של צמאה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן" בעבור כל הנזכר בעבור שעשו באושים, "גלה בבלי דעת. וכבודו" נכבדיהם "ימותו ברעב", תחת שהשיגו גבולות להרבות עשרם, "והמונו ימותו בצמא" תחת שסבאו יין ושכר:

ביאור המילות

"מבלי דעת". שימוש המ"ם כמו ב' בבלי, וכן ממחרת השבת יניפנו הכהן (ויקרא כג), ביום זבחכם יאכל וממחרת (שם ז'), שהוא ובמחרת:

"מתי רעב". אנשי רעב, והשו"א עד, לא כן לקמן (כ"ב ב') בציר"י:

"צחה". שרשו צחח, והוא תואר בפלס אשה, והבדלו מן יבש חרב, שהוא מורה יבשות העצם בפנימותו מכל וכל, כמו צחיח סלע:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וכבודו" - אנשי הכבוד והחשובים יהי מתי רעב והמון העם ימותו בעבור יובש הצמאון ומלת מתי משמשת בשתים

"מבלי דעת" - על שמאנו לדעת דרכי המקום

מצודת ציון

"מתי רעב" - אנשי רעב

"צחה" - ענין יובש וצמאון כמו על צחית סלע (יחזקאל כד)