מ"ג ירמיהו ח כ

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עָבַ֥ר קָצִ֖יר כָּ֣לָה קָ֑יִץ וַאֲנַ֖חְנוּ ל֥וֹא נוֹשָֽׁעְנוּ׃

אֲמָרַת כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל עָדָא זִמְנָא שְׁלִים קָבָּא וַאֲנַחְנָא לָא מִתְפָּרְקִין:

"עבר קציר כלה קיץ" - צפינו לעזרת מצרים ולא באה אמרנו יעבור הקציר ויהיו פנויין ויבאו והנה עבר זמן הקציר באייר וזמן הקיץ בתמוז ולא באו

"(דברי עשרת השבטים), עבר", הלא כבר "עבר קציר" וגם "הקיץ" ובכ"ז "אנחנו לא נושענו" עדיין, ועתה אחרי צפינו לישועה ימים רבים, הנה.

"קציר, קיץ". הקיץ הוא אחר הקציר, וכלה הוא יותר מן עבר, שכלה לגמרי, ובזה מוסיף והולך במליצתו:

"השברתי". השבר יצוייר גם בחלק מן הדבר שבר יד או רגל והקדירה תופס בכל העצם, שנשחר ונכהה מראיתו, ומוסיף "שמה החזיקתני", שהוא השממה לגמרי:

"עבר קציר" - מצפים אנו לתשועה והיא מתאחרת לבוא כי כבר עבר הקציר וכבר כלה זמן הקיץ ועדיין לא נושענו ר"ל זה זמן רב אנו בתוחלת ממושכה

"כלה" - מלשון כליון

"קיץ" - היא עת שטיחת התאנים ליבשם וכן כשלג בקיץ (משלי כו)