מ"ג ירמיהו ח יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות ירמיהו


<< · מ"ג ירמיהו ח · יד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
על מה אנחנו ישבים האספו ונבוא אל ערי המבצר ונדמה שם כי יהוה אלהינו הדמנו וישקנו מי ראש כי חטאנו ליהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַל מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים הֵאָסְפוּ וְנָבוֹא אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר וְנִדְּמָה שָּׁם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הֲדִמָּנוּ וַיַּשְׁקֵנוּ מֵי רֹאשׁ כִּי חָטָאנוּ לַיהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עַל־מָה֙ אֲנַ֣חְנוּ יֹֽשְׁבִ֔ים הֵאָסְפ֗וּ וְנָב֛וֹא אֶל־עָרֵ֥י הַמִּבְצָ֖ר וְנִדְּמָה־שָּׁ֑ם כִּי֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֵ֤ינוּ הֲדִמָּ֙נוּ֙ וַיַּשְׁקֵ֣נוּ מֵי־רֹ֔אשׁ כִּ֥י חָטָ֖אנוּ לַיהֹוָֽה׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

עַל מָה אֲנַחְנָא יָתְבוּן אִתְכְּנָשׁוּ וְנֵיעוֹל לְקִרְוִין כְּרִיכָן וְנִשְׁתּוֹק תַּמָן אֲרֵי יְיָ אֱלָהָנָא אַיְתִי עֲלָנָא תְּבַר וְאַבְהֲתָנָא וְאַשְׁקָנָא כָּס דִלְוָט בִּישׁ כְּרֵישֵׁי חֵיוָן אֲרֵי חַבְנָא קֳדָם יְיָ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונדמה שם" - ונדום שם נשב שם דומים ואבלים

"מי ראש" - כס דלווט ביש כרישי חיון ראש פתנים הוא ארס שבשיניו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"על מה, (דברי העם)", הנאספים אומרים "על מה אנחנו יושבים" ואין אנו מכינים עצה וגבורה למלחמה? "האספו ונבא אל ערי המבצר" להלחם משם עם האויב, "(תשובת הנביא), ונדמה שם", אבל שם בערי המבצר נשתוק ולא נעשה מאומה, "כי ה' אלהינו הדמנו", מדמה אותם שם לאבלים היושבים ודוממים, ותחת שדרך להשקות את האבלים כוס תנחומים "השקנו מי ראש", וזה יען "שחטאנו לה'":

ביאור המילות

"ונדמה". מענין שתיקה, וכן הדימני, ושורש דום, דמם, משתתפים במובנם כנודע, ומלת ונדמה י"מ נפעל משורש דמם, וי"מ שהוא מן הקל, ממשקל ישום וישרוק:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וישקנו" - הוא השקה אותנו מים הנסחטים מעשב מר ר"ל המקום הכין לנו פורעניות ולא על חנם כי באמת חטאנו לה' ובגמול הוא

"ונדמה שם" - כאומר אבל קרוב הדבר שגם בערי המבצר נהיה נכרתים ואבודים כי ה' הכרית אותנו ואין עצה נגד גזרת המקום

"על מה וגו'" - כשיבוא האויב יאמרו יושבי השדות על מה אנחנו יושבים בשדות להיות נמסרים ביד האויב הבא

מצודת ציון

"ונדמה הדמנו" - ענין כריתה כמו אל תדמו בעונה (לקמן לא)

"ראש" - שם עשב מר וכן שורש פורה ראש ולענה (דברים כט)

<< · מ"ג ירמיהו · ח · יד · >>