לדלג לתוכן

מ"ג ירמיהו ו ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג ירמיהו · ו · ב · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הנוה והמענגה דמיתי בת ציון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַנָּוָה וְהַמְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי בַּת צִיּוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַנָּוָה֙ וְהַמְּעֻנָּגָ֔ה דָּמִ֖יתִי בַּת־צִיּֽוֹן׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

יָאֲתָה וּמְפַנַקְתָּא אֵיכְדֵין קַלְקֵילְתָּא יַת אוֹרְחָתַיִךְ בְּכֵן בְּהִיתַת כְּנִשְׁתָּא דְצִיוֹן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הנוה והמעונגה דמיתי" - החרבתי תירגמו יונתן ל' ונדמו נאות השלום (לקמן כה) נדמתה אשקלון (לקמן מז)

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"הנוה" - כמו הנאוה באל"ף והוא ענין יופי כמו נאוה כירושלים (שיר השירים ו)

"והמעונגה" - מלשון עונג ועידון

"דמיתי" - מלשון דמיון והשוואה

"בת ציון" - עדת ציון 

מצודת דוד

"הנוה והמעונגה וגו'" - אני דמיתי את בת ציון לאשה נאוה ומעונגה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הנוה", אני "דמיתי" והמשלתי את "בת ציון" כאילו היתה "נוה" מצד מקומה, נות רועים וצאן, ומצד יושביה דמיתיה כאשה "מעונגה", ומבאר ב' הדמיונות האלה.

ביאור המילות

"הנוה". בא תמיד על נאות צאן, מן הנוה מאחרי הצאן (ש"ב ז' ח') נות רועים מרביצים צאן (לקמן ל"ג י"ב) ובא פה ע"מ נקבה. וי"ל שהוא תואר השוכנת בנוה, והנה ירושלים היתה נחלקת לשתים, חלק א' הרים שפלים ועמק וזה קורא נוה, וחלק ב' הר המוריה ומצודת ציון שם ישבו השרים והעשירים וזה קורא מעונגה, וכל זה לכדו האויבים אח"כ כמ"ש (לקמן כ"א י"ג) יושבת העמק צור המישור:

"דמיתי". מענין דמיון, ובא עומד במקום יוצא. ויל"פ שכן תאמר בת ציון אני דמיתי כנוה, ר"ל חשבתי כן, והוא עומד:
 

<< · מ"ג ירמיהו · ו · ב · >>