מ"ג ירמיהו ו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות ירמיהו


<< · מ"ג ירמיהו ו · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הנוה והמענגה דמיתי בת ציון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַנָּוָה וְהַמְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי בַּת צִיּוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַנָּוָה֙ וְהַמְּעֻנָּגָ֔ה דָּמִ֖יתִי בַּת־צִיּֽוֹן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הנוה והמעונגה דמיתי" - החרבתי תירגמו יונתן ל' ונדמו נאות השלום (לקמן כה) נדמתה אשקלון (לקמן מז)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנוה", אני "דמיתי" והמשלתי את "בת ציון" כאילו היתה "נוה" מצד מקומה, נות רועים וצאן, ומצד יושביה דמיתיה כאשה "מעונגה", ומבאר ב' הדמיונות האלה.

ביאור המילות

"הנוה". בא תמיד על נאות צאן, מן הנוה מאחרי הצאן (ש"ב ז' ח') נות רועים מרביצים צאן (לקמן ל"ג י"ב) ובא פה ע"מ נקבה. וי"ל שהוא תואר השוכנת בנוה, והנה ירושלים היתה נחלקת לשתים, חלק א' הרים שפלים ועמק וזה קורא נוה, וחלק ב' הר המוריה ומצודת ציון שם ישבו השרים והעשירים וזה קורא מעונגה, וכל זה לכדו האויבים אח"כ כמ"ש (לקמן כ"א י"ג) יושבת העמק צור המישור:

"דמיתי". מענין דמיון, ובא עומד במקום יוצא. ויל"פ שכן תאמר בת ציון אני דמיתי כנוה, ר"ל חשבתי כן, והוא עומד:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הנוה והמעונגה וגו'" - אני דמיתי את בת ציון לאשה נאוה ומעונגה

מצודת ציון

"הנוה" - כמו הנאוה באל"ף והוא ענין יופי כמו נאוה כירושלים (שיר השירים ו)

"והמעונגה" - מלשון עונג ועידון

"דמיתי" - מלשון דמיון והשוואה

"בת ציון" - עדת ציון

<< · מ"ג ירמיהו · ו · ב · >>