"ותגר" - ענין הזלה ושפיכה כמו וכמים הנגרים ארצה (שמואל ב יד)
"אידם" - ענין צער ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב לא)
מצודת דוד
"יען" - בעבור שהיה לך על ישראל שנאה שמורה מימות עולם והזלת דמי ישראל על ידי חרב בעת בוא עליהם אידם בחורבן הבית השני בעת בוא העון הממלא את הסאה ומשלים את הקץ
"יען", אבל אח"כ בעת נכנסו הרומיים לירושלים והם באו אז לעזרת ישראל, שמרו בלבם, "האיבה" הכבושה בלבם "מעולם, ותגר את בני ישראל ע"י חרב", כמ"ש גם אתה כאחד מהם, ואל תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו, וזה היה "בעת אידם" ר"ל בעת החורבן, שאז היה "עון קץ", שהיה קץ לעונם ואחרית העונשים, שאחר שכבר נשלם עונם, וגם נחתם אידם היה ראוי לרחם עליהם וכ"מ שעשית היה מתוך האיבה לא לשום תועלת:
ביאור המילות
"ותגר". כמו (מיכה א') והגרתי לגאי אבניה, תורידם לחרב:
