"שים פניך", מפני ששיבת שבות ישראל וחורבן אדום שהגלו אותם מארצם יהיו סמוכים, בחזותו שיבת ציון ראה ג"כ חורבן אדום, והנה אדום הרעו לישראל בחורבן בית ראשון שהיו שמחים על מפלתם והיו עונשם ע"י נבוכדנצר ואח"כ ע"י הורדוס שהחריבו את ארצם אבל זה לא היה חורבן עולם, עז"א.
"יען", אבל אח"כ בעת נכנסו הרומיים לירושלים והם באו אז לעזרת ישראל, שמרו בלבם, "האיבה" הכבושה בלבם "מעולם, ותגר את בני ישראל ע"י חרב", כמ"ש גם אתה כאחד מהם, ואל תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו, וזה היה "בעת אידם" ר"ל בעת החורבן, שאז היה "עון קץ", שהיה קץ לעונם ואחרית העונשים, שאחר שכבר נשלם עונם, וגם נחתם אידם היה ראוי לרחם עליהם וכ"מ שעשית היה מתוך האיבה לא לשום תועלת:
ביאור המילות
"ותגר". כמו (מיכה א') והגרתי לגאי אבניה, תורידם לחרב:
"לכן חי אני" נחתם גזר דין בשבועה, "כי לדם אעשך", כמו ששפכת דם כן תהיה מלאה דם הרוגים, "ודם ירדפך", לא ירדפוך שבי ושלל, רק דם, ר"ל שמגמת רודפיך יהיה רק לשפוך דמך כמו ששמך אדום, "אם לא דם שנאת" שנאתך היה שנאת דם. לא שנאה מחמת תועלת ויראת נזק "וכן דם ירדפך" מדה כנגד מדה:
"יען אמרך" שאח"כ בימי הגלות רצית שישראל יהיו משועבדים תחתיך לעולם וא"י יהיה שלך עד שאמרת "את שני הגוים" שהם יהודה ועשרת השבטים "ושתי ארצותיהם לי תהיינה וירשנוה, וה' שם היה" ואתה אומר שתירש גם את ה' אשר שם היה, כי אתה אומר שאדום נכנס תחת ישראל, שישראל חללו את ה', ואתם הגוי אשר בחר ה', (ואמר נגד מ"ש את שני הגוים).
ביאור המילות
"לי תהיינה". כמו הנה אפי וחמתי נתכת (ירמיה ז'):
"וירשנוה". מוסב גם למטה ויוירשנו אותה ואת ה' [אשר] שם היה:
"לכן חי אני ועשיתי כאפך" שעי"ז עשית לישראל רעות רבות בימי הגלות ע"י "אף וקנאה" כאילו קנאת קנאת אלהים וזה עשית "משנאתיך ונודעתי בם" שאז "כאשר אשפטך" אודיע שהם עמי ואנכי אלהיהם ויודע האמונה האמתית:
(ונגד מ"ש את שתי הארצות אמר) "וידעת כי אני ה' שמעתי נאצותיך" שבזה היית מנאץ אותי, במה "שאמרת על הרי ישראל לאמר שממו", שאמרו שהם שוממים ע"י חטא ישראל שלא ימצאו ישראל יושבים שם, רק "לנו נתנו לאכלה", והירושה לא לגור שם לבד רק לאכול הפירות הגדלים שם:
(ונגד מ"ש וה' שם היה שירשו גם את ה') "ותגדילו עלי בפיכם", ענין הספורים המבהילים[1] באלהות, "והעתרתם עלי דבריכם" הפרטים שספרו על האלהות שיש בהם מהגנאי והדופי וההבל, גם זה "אני שמעתי" שנוגע לכבודי:
(ונגד ששמחת על חורבן הארץ), "כשמחתך" וכו' "כן אעשה לך" שישמחו כולם על חורבן ארצך. (ונגד מה שדברת באלהות) "שממה תהיה הר שעיר" וכו' שתשאר שממה לעולם, ובזה "ידעו כי אני ה' ויכירו" אמתת אלהותי כמ"ש המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר זעם ה' עד עולם:
