מלבי"ם על יחזקאל לה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על יחזקאל · לה · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שים פניך", מפני ששיבת שבות ישראל וחורבן אדום שהגלו אותם מארצם יהיו סמוכים, בחזותו שיבת ציון ראה ג"כ חורבן אדום, והנה אדום הרעו לישראל בחורבן בית ראשון שהיו שמחים על מפלתם והיו עונשם ע"י נבוכדנצר ואח"כ ע"י הורדוס שהחריבו את ארצם אבל זה לא היה חורבן עולם, עז"א.

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנני אליך הר שעיר" וכו' "ונתתיך שממה ומשמה" זה חורבן נבוכדנצר, אח"כ.

ביאור המילות

"שממה ומשמה". ע"ל (ה' ט"ו, ו' י"ד):

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה" ע"י בית חשמונאי, "וידעת כי אני ה'" כי אז נכנסו לברית מילה וטבילה וקבלו אלהותו ונתגירו:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יען", אבל אח"כ בעת נכנסו הרומיים לירושלים והם באו אז לעזרת ישראל, שמרו בלבם, "האיבה" הכבושה בלבם "מעולם, ותגר את בני ישראל ע"י חרב", כמ"ש גם אתה כאחד מהם, ואל תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו, וזה היה "בעת אידם" ר"ל בעת החורבן, שאז היה "עון קץ", שהיה קץ לעונם ואחרית העונשים, שאחר שכבר נשלם עונם, וגם נחתם אידם היה ראוי לרחם עליהם וכ"מ שעשית היה מתוך האיבה לא לשום תועלת:

ביאור המילות

"ותגר". כמו (מיכה א') והגרתי לגאי אבניה, תורידם לחרב:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן חי אני" נחתם גזר דין בשבועה, "כי לדם אעשך", כמו ששפכת דם כן תהיה מלאה דם הרוגים, "ודם ירדפך", לא ירדפוך שבי ושלל, רק דם, ר"ל שמגמת רודפיך יהיה רק לשפוך דמך כמו ששמך אדום, "אם לא דם שנאת" שנאתך היה שנאת דם. לא שנאה מחמת תועלת ויראת נזק "וכן דם ירדפך" מדה כנגד מדה:

ביאור המילות

"דם שנאת". שנאת שנאת דם:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונתתי" זה יהיה באחרית הימים והשממון יהיה עד שלא יהיה שם עובר ושב:

ביאור המילות

"לשממה ושממה". שממה שם בשקל שמלה, וכפל השם מורה שאחר שתהיה שממה יתן אותה לשממה שנית, כי יוסיף שממה על שממה:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולא" שהעם ילכו בגולה, רק "ומלאתי את הריו חלליו" ולא לבד במקום שלחמו על ההרים רק גם "גבעותיך" וכו' "חללי חרב יפלו בהם" שגם אחרי הכיבוש יהרגו את כולם:

ביאור המילות

"הרים, גבעות, גיא, אפיקים". עיין למעלה (ו' ג'):

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שממות עולם" השממה האחרונה תהיה לעולם, עד "שעריך לא תשבנה" ואז "וידעתם כי אני ה'" המעניש כמ"ש המה יבנו ואני אהרוס (מלאכי א'):

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יען אמרך" שאח"כ בימי הגלות רצית שישראל יהיו משועבדים תחתיך לעולם וא"י יהיה שלך עד שאמרת "את שני הגוים" שהם יהודה ועשרת השבטים "ושתי ארצותיהם לי תהיינה וירשנוה, וה' שם היה" ואתה אומר שתירש גם את ה' אשר שם היה, כי אתה אומר שאדום נכנס תחת ישראל, שישראל חללו את ה', ואתם הגוי אשר בחר ה', (ואמר נגד מ"ש את שני הגוים).

ביאור המילות

"לי תהיינה". כמו הנה אפי וחמתי נתכת (ירמיה ז'):

"וירשנוה". מוסב גם למטה ויוירשנו אותה ואת ה' [אשר] שם היה:
 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן חי אני ועשיתי כאפך" שעי"ז עשית לישראל רעות רבות בימי הגלות ע"י "אף וקנאה" כאילו קנאת קנאת אלהים וזה עשית "משנאתיך ונודעתי בם" שאז "כאשר אשפטך" אודיע שהם עמי ואנכי אלהיהם ויודע האמונה האמתית:

ביאור המילות

"בם". מוסב על פעל עשית:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ונגד מ"ש את שתי הארצות אמר) "וידעת כי אני ה' שמעתי נאצותיך" שבזה היית מנאץ אותי, במה "שאמרת על הרי ישראל לאמר שממו", שאמרו שהם שוממים ע"י חטא ישראל שלא ימצאו ישראל יושבים שם, רק "לנו נתנו לאכלה", והירושה לא לגור שם לבד רק לאכול הפירות הגדלים שם:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ונגד מ"ש וה' שם היה שירשו גם את ה') "ותגדילו עלי בפיכם", ענין הספורים המבהילים[1] באלהות, "והעתרתם עלי דבריכם" הפרטים שספרו על האלהות שיש בהם מהגנאי והדופי וההבל, גם זה "אני שמעתי" שנוגע לכבודי:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה אמר ה'" (נגד מה ששמחת על מפלת ישראל) "אעשה לך שממה, בעת שתשמח כל הארץ" ע"י שישראל ישבו בשמחה ובשלוה, עד שתראה שמחת ישראל קודם מפלתך:

ביאור המילות

(יד-טו) "כשמח, כשמחתך". י"מ שהם שתי כפ"י הדמיון שמחת כל הארץ על שוממתיך ידמה לשמחה ששמחתי על ישראל:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ונגד ששמחת על חורבן הארץ), "כשמחתך" וכו' "כן אעשה לך" שישמחו כולם על חורבן ארצך. (ונגד מה שדברת באלהות) "שממה תהיה הר שעיר" וכו' שתשאר שממה לעולם, ובזה "ידעו כי אני ה' ויכירו" אמתת אלהותי כמ"ש המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר זעם ה' עד עולם:  

  1. ^ נראה שזו ט"ס וצ"ל 'המהבילים' מלשון הבל, כמו שמפרש אח"כ בעצמו 'מהגנאי והדופי וההבל'.