מ"ג ויקרא ד כ
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאת כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ וְכִפֶּר עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעָשָׂ֣ה לַפָּ֔ר כַּאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לְפַ֣ר הַֽחַטָּ֔את כֵּ֖ן יַעֲשֶׂה־לּ֑וֹ וְכִפֶּ֧ר עֲלֵהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן וְנִסְלַ֥ח לָהֶֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיַעֲבֵיד לְתוֹרָא כְּמָא דַּעֲבַד לְתוֹרָא דְּחַטָּתָא כֵּן יַעֲבֵיד לֵיהּ וִיכַפַּר עֲלֵיהוֹן כָּהֲנָא וְיִשְׁתְּבֵיק לְהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיַעֲבֵיד לְתוֹרָא הֵיכְמָא דְעָבַד לְתוֹרָא דְחַטָאתָא דְכַהֲנָא רַבָּא הֵיכְדֵין יַעֲבֵיד לֵיהּ וִיכַפֵּר עֲלֵיהוֹן כַּהֲנָא וְיִשְׁתְּבֵיק לְהוֹן: |
רש"י
ומה שהוצרך לכתוב דקרא אתא להביא 'יותרת וכו, היינו שלא יקשה לך, דאם כן מנא לן ד"כאשר יורם" נכתב לומר לך שלא תלמד למד מן הלמד, דאי לא כתב "כאשר יורם" לא הוי ידעינן יותרת וכליות, דקרא ד"ועשה לפר" לא אתיא אלא לכפול במצות העבודה, ומנא לן להביא יותרת - אי לא הוי קרא ד"כאשר יורם", ואם כן קשה מנא לן שלא נלמד למד מן הלמד, ולפיכך פירש רש"י דפשוטו של קרא בודאי אתיא נמי ליותרת וכליות, דהא כתיב "ועשה לפר וגו'", ואכל מלתא קאי, גם איותרת ושתי כליות. והא ליכא להקשות, דאי לא כתב "כאשר יורם" הווה אמינא "ועשה לפר" אתיא ליותרת ושתי הכליות, ולא הוי לן קרא לכפול במצות העבודה, אבל השתא דילפינן כליות ויותרת מ"כאשר יורם", אם כן קרא ד"ועשה לפר" לכפול במצות העבודה, זה אינו, דעל כרחך לא צריך לכתוב בשביל זה "כאשר יורם", דאם כן, לא לכתוב כלל שום עבודה בפר העלם ציבור ונילף מ"ועשה לפר", אלא לכפול במצות הוא דאתא:
ורש"י פירש בזבחים בפרק בית שמאי (לט.) בברייתא "ועשה לפר כאשר עשה לפר", וקאמר התם דלכפול בהזאות אתא, ופירש רש"י דאין לפרש דקרא אתא ליותרת וכליות, דכפרה כתיב בקרא, ואימורין לא מעכבין הכפרה. ופירושו, דקרא להא לחודא לא אתא. והשתא כל הסוגיא עולה לדברי הכל - מה שפירש רש"י כאן דללמוד על היותרת ועל שתי הכליות:
ואין להקשות לפי זה, דמנא לן דאתא לכפול בהזאות ללמוד דמעכב, אם בשביל שלא היה צריך לכתוב "ועשה לפר", כיון דכבר למדנו כליות ויותרת מ"כאשר יורם", שאילו לא נכתב "ועשה לפר" לא הוי ילפינן דאין למידין למד מן הלמד בקדשים, דהשתא לא הוי למד מן הלמד, ואין זה קשיא, דאם כן קרא ד"כאשר עשה" לא הוי אתא לגופיה כלל, רק ללמוד דאין למדין למד מן הלמד, ודבר זה לא אמרינן:
והקשה הרא"ם, דכאן כתב רש"י "ועשה לפר החטאת" 'להביא הכליות ויותרת', ואילו חלב לא קאמר שצריך להביא, אלא על כרחך היינו טעמא מפני שכתב בפירוש (פסוק יט) "ואת כל חלבו", שהוא כולל כל החלבים, אם כן למעלה שכתב גבי פר חטאת (פסוק ח) 'מה תלמוד לומר ['פר'] לרבות יום הכפורים לכליות וחלבים וליותרת', מה הוצרך לומר 'ולחלבים', דהא בפר יום הכפורים בגופיה כתיב (ר' להלן טז, כה) "ואת כל חלב פר החטאת", ועיין למעלה (אות ז) שם נתבאר:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ול"נ שלכך לא נאמר סליחה בכהן משוח, לפי שכל המחטיא הרבים חטא הרבים תלוי בו ובכהן משוח נאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, פירש"י שחטאו אשמת העם הוא שהם תלוין בו לכפר עליהם ונעשה מקולקל, ויותר נכון לפרש לאשמת העם שהוא בכלל מחטיא הרבים כי ממנו יראו וכן יעשו בק"ו, על כן לא נאמר בו ונסלח לו כי אע"פ שהקרבן יספיק להסיר מעליו חטאו וסר עונו מ"מ נשאר עדיין רושם חטא הרבים התלוי בו ולזה אין סליחה ואל תשיבני ממ"ש לשון סליחה בנשיא החוטא, היינו לפי שאין למדין ממנו אחרים כלל ואדרבא תולין חטא בנשיאתו לומר שבעבור שנהג נשיאתו ברמה ע"כ בא לידי חטא כי הכל יודעין שגסות הרוח שבאדם מעבירו ע"ד קונו וא"כ אין למידין ממנו החטא, ואדרבא שלמידין ממנו דרך התשובה כמ"ש אשר נשיא יחטא פירש"י אשרי הדור כו'.
ומ"ש לשון סליחה בפר' ואם כל עדת ישראל ישגו. ממ"נ אם הפר' מדברת בעדה שלימה שחטאו כולם ממש אז אין כאן מחטיאי הרבים שהרי כולם חטאו כאחד, ואם הפר' מדברת בסנהדרין כמו שלמדו מג"ש דעדה עדה א"כ העדה לא חטאו כלום כי כבר צוה להם הקב"ה שישמעו בקול מוריהם ואם המה חטאו ויורו המורים בטעות אלה הצאן מה עשו, וא"כ אין כאן מחטיאי הרבים, ואם נפשך לומר שזה נקרא מחטיאי הרבים נוכל לומר שלכך מסיים ואמר חטאת הקהל הוא לומר שאע"פ שנאמר ונסלח להם מ"מ אין זה סליחה שהרי חטאת הקהל הוא ואותו רושם נשאר קיים וכאילו אמר שהכל נסלח להם חוץ ממה שחטאת הקהל הוא אותו חטא נשאר קיים וכל זה אזהרה גדולה למורי הוראות ולגדולי ישראל שיהיו נזהרים במעשיהם ביותר כי שגגת תלמוד עולה זדון כי מה שהוא עושה בשוגג גורם שממנו יראו וכן יעשו במזיד כי לא ידעו ששגגה הוא להם.מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[ה] "וְעָשָׂה..כַּאֲשֶׁר עָשָׂה..וְכִפֶּר" מה תלמוד לומר? לכפול את ההזיות; ללמד שאם חסר אחת מן המתנות-- לא עשה כלום.
יכול, אין לי אלא מתן-שבע שאם חסר אחת מהן לא עשה כלום -- שכן מתן-שבע מעכבות בכל מקום; ומנין למתן-ארבע אם חסר אחת מהן לא עשה כלום? תלמוד לומר "כֵּן יַעֲשֶׂה".
[ו] "וְעָשָׂה לַפָּר"-- לרבות פר יום הכפורים; "כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר.." לרבות פר כהן משיח; "..הַחַטָּאת"-- לרבות שעירי עכו"ם. יכול שאני מרבה שעירי רגלים? תלמוד לומר "לו".
- ומה ראית לרבות שעירי עכו"ם ולהוציא שעירי רגלים?
- אחר שריבה הכתוב מיעט! מרבה אני שעירי עכו"ם שהן באים על עבירת מצוה ידועה, ומוציא שעירי רגלים שאין באים על עבירת מצוה ידועה.
[ז] " וְכִפֶּר עֲלֵהֶם"-- אף על פי שלא סמכו. " וְנִסְלַח לָהֶם"-- אף על פי שלא נתן בשירי הדם.
- מה ראית להכשיר בסמיכה ובשירי הדם ולפסול בהזיות?
- אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מכשיר בסמיכה ובשירי הדם -- שאין מעכבין את הכפרה, ופוסל אני בהזיות -- שהן מעכבים (נ"א מעכבות) את הכפרה.